מילה גם באסלאם
מתוך ויקיפדיה:
המילה, או בערבית חִ'תאן (ختان), היא מצווה דתית באסלאם לגברים בנוגע להסרת העורלה שלפיה חייב מוסלמי זכר לכרות את עורלתו.
יש לציין שבערבית משמש המושג "חִ'תאן" גם להליכים של כריתת דגדגן או חלקי פות אחרים לנשים, שיש שקוראים להם בעברית בטעות "מילת נשים".
המילה הייתה נפוצה בשבטי ערב עוד בתקופה הטרום אסלאמית, כבר אז שימשה המילה טקס פולחני וכנורמה לאומית (בני חצי האי ערב נקראו "אומת אל-ח'יתאן" امـّة الختان - אומת הנימולים). במאות שלאחר מות הנביא מוחמד קיבלה המילה את משמעותה הדתית בשריעה המוסלמית. למרות שאין בקוראן אזכור מפורש למילה, המנהג מיוחס לפסוק "זכור את ניסיונות אללה את אברהם במצוות אשר מולאו" (סורת העורב פסוק 124), מפסוק זה נגזרת בחדית' המילה על כל הגברים. ייחוסה של המילה לאברהם מחוזקת בקביעת החדית' שמאז ימיו לא הקיף ערל את הכעבה.
בראשית האסלאם המילה הייתה טקס שנוהל במסגרת מצומצמת, לעתים בהשתתפות זמרים שתפקידם לחזק את רוחו של ילד ולהקל על כאבו. בתקופת הממלכות האסלאמיות הפכה החגיגה המשפחתית לטקס מפואר עתיר מוזמנים.
כיום המילה נהוגה בקרב כמעט כל המאמינים המוסלימים ורוב המוסלמים רואים במילה מצווה דתית. על פי המסורת המוסלמית המילה מבוצעת כאות לברית בין האל למאמין. המאמין שעבר את המעשה מציין את כניעותו לאל בדומה לעבד שאוזנו נרצעת או מצחו מסומן בברזל מלובן.
האסלאם אינו קובע גיל למילה, אלא מחייב לערוך את המילה לפני שהילד הגיע לבגרות. המילה מבוצעת בגילאים שונים בתרבויות שונות - לרוב המילה מבוצעת בין היום השביעי ליום הארבעים ללידה, אבל בחברות מסוימות, בעיקר בצפון מערב אפריקה (מגרב), המילה מבוצעת בילדים עד שנתם השביעית. על פי מסורות קדומות יש לערוך את המילה בגיל שבו עבר ישמעאל את המילה בידי אברהם - בגיל שלוש עשרה. בכל אופן מתאסלם חדש חייב במילה ללא קשר לגילו ואפילו הוא זקן ומילתו תביא למותו.
בקהילות מסוימות נהוג לערוך את המילה לכל הבנים במשפחה ביום אחד, ולערוך סעודה גדולה אחריה. כיום, הורים מוסלמים נוטים לערוך את המילה כשהילד עוד תינוק בשל היתרונות שבעריכת מילה בגיל צעיר.
חשיבות המילה למתאסלם נובעת מכיוון שלפני המילה תפילתו אינה מתקבלת, הוא אינו יכול לעלות לחאג', אינו יכול להעיד במשפט ואינו רשאי לשחוט בהמה למאכל.
