Assassin's Creed II






ערי הרנסנס של איטליה מתעוררות לחיים במשחק שהוא כל מה שהמשך צריך להיות: מאתגר יותר, מלוטש יותר, ומהנה הרבה יותר



אילולא היו חיסולים ממוקדים וממוקדים פחות עיסוקו המרכזי של "אציו", הגיבור הראשי של Assassin's Creed II, היה יכול הכותר הזה להיות מדריך התיירים האולטימטיבי לאיטליה, משחק שהייתם מעבירים בשמחה גם לאמא או לאחות הקטנה. רוב המבקרים באיטליה לא באים הרי במטרה לפקוד את המדינה השוכנת שם עכשיו, אלא את זו שפרחה בימי האימפריה הרומית ושוב בתקופת הרנסנס. הם באים כדי לדמיין, לראות את מה ששרד מתקופת הזוהר של ערים כמו פירנצה או וונציה, ולנסות להבין את החיים בעולם שבו הטירות, הווילות והרחובות המפוסלים היו יותר מאשר אטרקציות אמנותיות.

Assassin's Creed II עושה את עבודת הדמיון הזו בעבורנו. הוא מקיף אותנו במבנים שהם היום בין אתרי התיירות המוכרים והפופולאריים ביותר בעולם, אך מציב אותם בקונטקסט חדש: זה של עיר חיה ונושמת, ששרדה את ימי הביניים ושלטון הברזל של הכנסיה, אך מסובכת כעת בפרשיות שחיתות ומאבקי שלטון (שהם למעשה, במקרים רבות, הסיבה היחידה שבגללה טרחו האצילים להפגין באופן בוטה כל-כך את עושרם בפרויקטים אדירכליים). כמעט על כל תחנה בדרך יש למשחק הזה משהו לספר לנו, בדמות סרטון קצר או אולי כמה דפי הסבר. עד שתסיימו אותו, כבר תכירו את הסמטאות הקטנות בעל-פה, את הסיפורים שמאוחרי הכנסיות, הגשרים והכיכרות המפוארות. זו דרך נפלאה ללמוד היסטוריה.

ואולם המפגש בין שני חלקיו הבולטים של הכותר הזה, "מדריך התיירים" ו-"משחק הפעולה", מרגיש לעתים קצת מאולץ. כאילו אנשי צוות הפיתוח לא האמינו שנוכל להסתדר עם חוויה אינטליגנטית ומעמיקה, ולכן הדביקו לה משחקיות פשוטה יחסית שלא תמיד מסתדרת עם אופיו הדינאמי של הטיול בערים המשוחזרות. שלא תבינו לא נכון, Assassin's Creed II הוא עדיין אחד המשחקים הטובים של השנה וקניית חובה עבור כמעט כולם, אך עוד יותר מקודמו הוא מלא בפוטנציאל שלא מתממש, וכך מספק לנו גם צוהר אל עתיד עולם הגיימינג - ליום שבו החבר'ה ב-Ubisoft יוכלו לסיים את המלאכה, ולצרף למשחק שלוקח את עצמו ברצינות שכזו גם משחקיות תואמת.






מצילים את כבוד המשפחה - ואת העולם כולו

פרסום


ההרפתקה של Assassin's Creed II מתחילה בדיוק במקום שבו הפסיק הכותר המקורי. דסמונד מיילס, נצר למשפחה ארוכה ומפוארת של רוצחים, עדיין כלוא במגדלי חברת אבסטרגו, שם מקווים הטמפלרים המסתוריים להשיג ממנו מידע לגבי מקום המצאם של פריטים חבויים העשויים להעניק להם את השליטה בעולם. החקירה מתבצעת דרך מכשיר ה"אנימוס" המסוגל להעיר לחיים את הזכרונות הגנטיים שנצברו בגופו של דסמונד, ומכילים את סיפור חייהם המלא של אבותיו.

דסמונד, שכבר מבין בשלב זה כי הטמפלרים הם לא מעסיק שכדאי לשמור לו אמונים, נמלט כבר בשלב הראשון מכלאו... ומסיים בכלא חדש, הפעם בפיקודה של חבורת חנונים שחצנית שהצליחה להרכיב מעין גרסה משלהם לאנימוס ומנסה אף היא לאתר את החפצים המסתוריים, אך הפעם, לפחות לכאורה, במטרה להצילם מידי הטמפלרים. חיש-מהר שוקע דסמונד אל זכרונותיו של אציו, בן אצילים שהתגורר באיטליה של הרנסנס, ונלחם בטמפלרים האחראים לרצח אביו ואחיו.

אציו לא היה רוצח כל חייו ולא התחנך במסדר מקצועי כדוגמת אלטאיר, גיבור המשחק הראשון בסדרה. זה הופך אותו לדמות מלאה ומעניינת יותר: הוא אמנם מחסל אנשים על ימין ועל שמאל, אך יודע גם איך להתנהג כג'נטלמן לנשים יפות, וכחבר נאמן ומועיל לידידיו. איש רב-פעלים הוא אציו, ובשלב מוקדם למדי במשחק אף יקבל לידיו את השליטה בעיירה שלמה. את העיירה תמצאו מוזנחת והרוסה, אך אם תשקיעו בה כמה אלפי פלורינים תזכו לראות אותה פורחת, וגם תהנו מהכנסה נוספת בדמות תשלומי המבקרים שיגיעו אליה. רומנטיקן, חבר וראש עיר - אתם יכולים לראות את אלטאיר השתקן והמסור בתפקידים האלה?






נכנסים לראש של GTA



בניגוד ל-Assassin's Creed המקורי, שהוביל אותנו במסלול ליניארי ומייגע בין חיסול לחיסול ודרש מאיתנו לבצע משימות משעממות ורפטטיביות בין לבין, משחק ההמשך מאמץ גישה פתוחה יותר בסגנון GTA: על המפה מופיעים בכל עת אייקונים המייצגים משימות ראשיות (המקדמות את העלילה) ומשימות צדדיות הטובות כדי להרוויח כסף או חפצים יקרי-ערך. אתם מוזמנים לשוטט בערים בחופשיות ולבחור בעצמכם מתוך מגוון האטרקציות. זאת ועוד, המשימות עצמן מהנות ומוצלחות. ראוי במיוחד לציין את "קברי האבות", שלבי פלטפורמה המזכירים יותר מכל את אלו של "הנסיך הפרסי" (ולא פלא - מדובר ככלות הכל באותו צוות פיתוח), ועשויים בתחכום ובחן רב.

מנגנון הקרבות השתפר פלאים, וכעת לחיצות בלתי פוסקות לא יצליחו אתכם מחמתם של חיילים משוריינים. עליכם להתאים את סגנון הלחימה ליריב העומד בפניכם, לעקוב אחריו מעשיו ולהגיב במהירות. ליאונדרו דה-וינצ'י, ידידו הטוב של אציו, יצייד אתכם במיני גאדג'טים שיספקו לכם יתרון (וגם יהפכו אתכם לממש, אבל ממש מגניבים). כשיגיע הרגע לחיסולים עצמם, תתבקשו לנצל את יכולות ההתגנבות המרשימות של אציו. גם הוא מסוגל לטפס על חומות ולדלג בין גגות בטבעיות, אך בתור אציל יודע אציו שתמורת התשלום הנכון הוא יכול לגייס לא מעט עזרה. ברחובות ממתינות לכם חבורות של שכירי חרב, שחקני תאטרון ואפילו נערות ליווי - כולן יסיחו את דעת האויב בשעה שאתם מתקרבים למטרתכם הסופית.

זה כיף, זה ממכר, זה מאתגר ונפלא, אבל בקצוות, אם תחליטו לקחת את המשחק אליהן, עדיין תראו את התפרים הדקים שבין המשחקיות והעולם. לחיילים השומרים על הערים גשה סלחנית למדי לרצח חפים מפשע, ובכל מקרה אל תצפו מהם למפגני אינטליגנציה מרשימים - הם מסתמכים בעיקר על כמות ושריון. התנהגותו של אציו יכולה להיות פרועה מאוד מבלי למשוך תשומת לב, ומנגנוני המשחק השונים עשויים להיות שקופים מאוד לעתים. ללא הציניות המובנת של GTA IV קצת קשה לבלוע את כל זה, אך כאמור, כל זה רק אומר שעדיין נותרו לא מעט סעיפים לשיפור עבור הפעם הבאה.




אחד המשחקים הגדולים של השנה



על הגימור הטכני אין צורך להכביר במילים, פשוט משום שהוא כמעט מושלם. למרות גודלן העצום של הערים והפירוט המרשים של כל כיכר ובניין, זמני הטעינה סבירים לחלוטין ולאורך המשחק כולו לא נתקלתי בתקלות גראפיות משמעותיות. הדיבוב מצוין, והמוזיקה הנהדרת שומרת על הפאסון ומתנגת ברקע מבלי להתערב בחוויה כשאין צורך.

Asassin's Creed II הוא משחק פעולה והרפתקאות שיוצא בסופה של שנה מוצלחת למדי עבור הז'אנר, ומצליח בכל זאת להתבלט. הוא עושה את כל מה שמשחק המשך טוב צריך לעשות: לוקח את האספקטים הטובים והמוצלחים של קודמו, ומוסיף להם די חידושים, שיפורים וליטושים בכדי להרגיש טרי וחדשני. למרות שהמשחקיות איננה מתוחכמת כפי שהעלילה והאווירה מנסות לרמוז, עדיין מדובר באחד ממשחקי הפעולה האינטליגנטיים והמרשימים ביותר של דור הקונסולות הנוכחי. אם אהבתם את קודמו, אם אתם נהנים ממשחקי פעולה איכותיים, או אם בכוונתכם לבקר בקרוב בוונציה, פירנצה או טוסקנה, Assassin's Creed II הוא תחנת חובה בדרך לטיול מוצלח בעבר.

בעד
תשכחו מהמשימות המייגעות של Assassin's Creed המקורי - כאן עיצוב השלבים כמעט מושלם, עם אתגרים מעניינים וממכרים
שחזור מדהים בהיקפו ובדיוקו לאיטליה של ימי הביניים
אציו הוא דמות מעניינת ששווה להכיר
רפיקה מדהימה ופסקול מצוי
יש כל-כך הרבה מה לעשות כאן!

נגד
העיר אמנם חיה ונושמת, אך לא תמיד מודעת למעשיכם
העלילה בהווה (סיפורו של דסמונד) הרבה פחות מעניינת מההיסטוריה