כולם איבדו את השפיות
אני לא כותב במשתמש אנונימי, כי אני.. טוב נו, איבדתי את הפואטיות שלי בזמן הזה.
אני בעיקר כותב פה כדי לפרוק, וואלה ואין לי מוזה להפוך את זה לסיפור או שיר כמו שאני בדרך כלל עושה..
אבא שלי ואחותי.. יש להם לכל אחד מהם הפרעות נפשיות עצבניות.. אחותי עם הפרעת אישיות גבולית והאבא סתם סוציופת..
אז היום היה קטע שיצאנו כולנו לבית קפה לשבת בלילה, והיא והוא התחילו לריב אז פשוט קמתי והלכתי ולא היה לי זין לזה ממש..
ואז היא התקשרה והיא אמרה שהוא רודף אחריה, ושהיא יצאה מהאוטו הוא צחק צחוק מטורף כזה.. וניסה לרדוף אחריה והיא התחבאה באיזה בניין או משהו.. ואז הוא התקשר ודיבר בתמימות ואמר שהיא איבדה את זה לגמרי, והיא השתגעה והוא מחפש אחריה, או משהו כזה.
הרגשתי חרא שאני תקוע באמצע סערה מזויינת.
אני לא יודע מה נסגר עם האנשים הדפוקים האלה, אני נורא חבל לי שאני לא יכול לעזור להם עם הבעיות שלהם...
הרבה אנשים אומרים אל תגיבו, אבל אני באמת אומר ומתכוון לזה.. לא ממש איכפת לי מהתגובות העיקר לשפוך את זה, כי אני לא טיפוס רגשי שמדבר עם חברים שלו על הדברים האלה.
יום טוב, לילה טוב וכולי.
ציטוט ההודעה
