אחרי משהו כמו חודשיים שלא כתבתי, המוזה חזרה לי חח
שוב מישהו למעלה מנסה להפיל כל דבר קטן שאני בונה,
מתעורר וחוזר לישון בתקווה שהחלום עוד ישתנה,
וזה לא טוב אבל אני קונה, מרגיש כמו נרקומן,
מדמם לתוך שעון החול, מישהו בבקשה יתן לי זמן!
אני נשאב כאן, עומד על הסף כאן, מדמיין שאני עף
אבל חתכתי את הכנפיים וזה מאוחר מידי עכשיו,
המחשבות עולות לראש, אני מותקף, אני מוקף,
הזמן עוד עף, איתו הדף, והרצון שכבר עזב,
וכבר קרה לי, לא רק פעם, שהפכתי מציאות,
לא למדתי את הלקח, אלא כל פינה מהסיוט,
והמילים ללא ניקוד, אבל אם תסתכל על העולם,
תבין שגם הלב הכי טהור נועד לשאוב לך את הדם.
והירידה תלולה מידי, אני לא יכול להסתובב ולעלות,
אבל נמאס ללכת עם הראש בקיר שמסביב יש לי דלתות
והדרך מתמשכת, או שאני הולך עוד במקום?
אז אני שוב עוצם עיניים, והתבזבז לו עוד יום.
איך? D:
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי SaYGoDBaY
