ביוגרפיה של שחקנים

[-HAIM-]

כאן כול הפרטים של השחקנים\שחקניות

מתוך-וויקיפדיה

תוכן עניינים:

1. ג'וני דפ
2. רוברט דה נירו
3. טום הנקס
4. דנזל וושינגטון
5. אל פצ'ינו
6. מאט דיימון
7. ניקולס קייג'
8. הית' לדג'ר
9. ויגו מורטנסן
10. איאן מק'קלן
11. אורלנדו בלום
12. דניאל קרייג
13. בראד פיט

[-HAIM-]

ג'וני דפ

דפ נולד בקנטקי שבארצות הברית לג'ון כריסטופר ובטי דפ. יש לו אח - דני, ושתי אחיות - כריסטי ודבי. הוא ממוצא אירי, גרמני וצ'ירוקי (בן שבט אינדיאני). כשהיה בן 12 אימו קנתה לו גיטרה והוא למד לנגן בכוחות עצמו. הוריו התגרשו בשנת 1978, בהיותו בן 16 נשר מהלימודים במטרה להפוך לכוכב רוק. הוא הקים להקה שנקראה "הילדים" (The Kids). עם הזמן שינתה הלהקה את שמה ל"שיטת ששת הרובים". דפ שיתף פעולה עם להקה ששמה "Rock City Angels" וכתב להם את השיר "מארי" שאיתו השתתפו בהופעת הבכורה. לורי, חברתו באותה תקופה, הכירה לו את השחקן ניקולס קייג' שהכיר בכשרונו וייעץ לו לפתוח בקריירת משחק. ג'וני נענה להצעה בחיוב וניקולס הפנה אותו לסוכנות שלו.
ב-24 בדצמבר1983, נישא דפ ללורי אנה אליסון, אחות של מתופף בלהקה של דפ. במהלך נישואיהם, עבד דפ בעבודות מזדמנות, והיא עבדה כמאפרת. ב-1985, השניים התגרשו. לאחר הגירושין, יצא והתארס דפ עם שרילין פן.
בשנת 1984 שיחק בתפקידו הראשון בסרט "סיוט ברחוב אלם", בעקבות הסרט הפך בן לילה לכוכב. לאחר מכן שיחק בסרט Private Resort בתפקיד ג'ק, אחד משני תאומים מתבגרים, כמו גם בתפקיד השוטר טום הנסון בסדרת הטלוויזיה "רחוב ג'אמפ 21" במשך ארבע עונות. אך עיקר פריצת הדרך הקולנועית שלו הייתה בתפקיד הראשי בסרטו של טים ברטון, "המספריים של אדוארד". הוא המשיך לעבוד עם ברטון ושיחק בעוד כמה מסרטיו: "אד ווד" (1994), "סליפי הולו" (1999), "צ'ארלי בממלכת השוקולד" (2005) ו" סוויני טוד" (2007). דפ שיחק בסרט השובר קופות "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" בתפקיד קפטן ג'ק ספארו. הדמות הפכה לפופולרית ביותר, ובעקבות הצלחת הסרט הוא הופיע גם בסרטי ההמשך - "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת" ו"שודדי הקאריביים: סוף העולם". שלושת הסרטים הפכו לשוברי קופות, כאשר סכום הכנסותיהם הכולל נאמד בכ-2.79 מיליארד דולר. במאי 2011 אמור לצאת הסרט הרביעי בסדרה בהשתתפותו של דפ. ‏‏[1]
דפ היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר שלוש פעמים. פעם על תפקידו בסרט "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" (2003), בפעם שנייה על תפקידו בסרט "למצוא את ארץ לעולם לא" (2004) שם גילם את המחזאיג'יימס מתיו ברי ובפעם השלישית בסרט המוזיקלי "סוויני טוד" (2007) שם גילם את סוויני טוד. הקריירה של דפ אופיינה במעבר תכוף בין ז'אנרים וסוגי דמויות, שהביאו לו הערכה ביקורתית וקופתית כאחת ושתי מועמדויות רצופות לפרס האוסקר. הוא זכה בפרס גלובוס הזהב על השחקן הטוב ביותר בקומדיה/מחזמר על תפקידו בסוויני טוד. זאת הזכייה הראשונה שלו אחרי 7 מועמדויות. גם הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב אותה קטגוריה.
מאז 1998, חי דפ עם הזמרת-שחקנית הצרפתייה ונסה פאראדי ולזוג שני ילדים: לילי-רוז מלודי דפ (נולדה ב-1999) וג'ון "ג'ק" כריסטופר דפ השלישי (נולד ב-2002). המשפחה מתגוררת בצרפת.

סרטים בו שיחק ג'וני דפ

סיוט ברחוב אלם (1984)
שעשועי קיץ‏ (1985)
פלאטון (1986)
נער שוליים (1990)
המספריים של אדוארד (1990)
פרדי מת: הסיוט האחרון (1991)
חלום אריזונה (1993)
בני וג'וּן (1993)
מה עובר על גילברט (1993)
אד ווד (1994)
דון חואן דה מרקו (1995)
איש מת (1995)
90 דקות לרצח (1995)
דוני בראסקו (1997)
דחף אמיץ (1997) (במאי ושחקן)
פחד ותיעוב בלאס וגאס (1998)
השער התשיעי (1999)
אשת האסטרונאוט (1999)
סליפי הולו (1999)
האיש שבכה (2000)
לפני שהלילה יורד (2000)
שוקולד (2000)
שאיפות (2001)
ממעמקי הגיהנום (2001)
שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה (2003)
היו זמנים במקסיקו (2003)
חלון סודי (2004)
למצוא את ארץ לעולם לא (2004)
צ'ארלי בממלכת השוקולד (2005)
חתונת הרפאים (2005)
ליברטין (2005)
שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת (2006)
שודדי הקאריביים: סוף העולם (2007)
סוויני טוד (2007)
אויבי הציבור (2009)
עליסה בארץ הפלאות (2010)

[-HAIM-]

רוברט דה נירו

דה נירו הצעיר נהג להסתובב בקרב כנופיות נוער, אך הוריו שעסקו בציור ובפיסול משכו אותו לכיוון האמנות.
בגיל 15 החל להופיע במחזות בבימות אוף-ברודוויי ובשנת 1963, כשהיה בן 20, הצטלם לסרטו הראשון " The Wedding Party", של הבמאי הנודע בריאן דה פלמה, שיצא לאקרנים רק בשנת 1969.
שני סרטיו הבאים היו אף הם בבימוי של דה פלמה, אך הפריצה התרחשה רק ב-1973 בהופעה שזיכתה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר של איגוד המבקרים של ניו יורק על תפקידו בסרט "Bang the Drum Slowly". שנה לאחר מכן שיתף פעולה לראשונה עם הבמאי מרטין סקורסזה בסרט "רחובות זועמים". שותפות זו עם סקורסזה הביאה ברבות השנים לכמה מהופעותיו הבלתי נשכחות של דה נירו בסרטים: נהג מונית, השור הזועם, החבר'ה הטובים ופסגת הפחד. לפרס האוסקר היה מועמד שש פעמים וזכה פעמיים בשנת 1974 בקטגוריית 'שחקן משנה' על תפקידו ב- "הסנדק 2" של פרנסיס פורד קופולה, ובפעם השנייה בשנת 1980 בתואר 'השחקן הטוב ביותר' על תפקידו ב-"השור הזועם", עליו גם זכה בפרס 'גלובוס הזהב'. מועמדויות נוספות לפרס האוסקר הם על "נהג מונית" (76), "צייד הצבאים" (78), "התעוררות" (90) ו"פסגת הפחד" (91).בשנת 1993 פנה לראשונה לבימוי, בסרט "סיפור רובע ברונקס" בו גם כיכב, ו-(2006) ביים את הסרט שומר המדינה. בשנים האחרונות החליט דה נירו, לדאבונם של המבקרים, להפגין את כשרונו הקומי בשורת קומדיות מוצלחות יותר ופחות (בואו נדבר על זה, שואו טיים).
דה נירו ידוע כסרבן ראיונות עקבי ופרטים מועטים ידועים על חייו הפרטיים. בין היתר ידוע כי בין השנים 1976 - 1988 היה נשוי לדיאן אבוט, ממנה נולד בשנת 1978 בנם רפאל. בשנת 1995 נולדו לדה נירו, תאומים (בעזרת אם פונדקאית) מחברתו לחיים אז טוקי סמית'. ביוני 1997 התחתן עם גרייס הייטאואר ממנה נולד לו בן במרץ 1998. רומנים אחרים מפורסמים של דה נירו כללו את הדוגמניות נעמי קמפבל וסינדי קרופורד, הזמרת ויטני יוסטון והשחקניות אשלי ג'אד ואומה תורמן.

סרטים בו שיחק רוברט דה נירו

כולם בסדר (2009)
מה קרה עכשיו? (2008)
רצח מוצדק (2008)
אבק הכוכבים (2007)
שומר המדינה (2006)
משחקים נסתרים (2005)
תפוס תכריש (2004)
פגוש את הפוקרס (2004)
הגשר של סאן לואיס ריי (2004)
שיבוט מסוכן (2004)
בואו נדבר על זה פעם שנייה (2002)
שואוטיים (2002)
עיר ליד הים (2002)
15 דקות (2001)
הפריצה (2001)
הרפתקאות רוקי ובולווינקל (2000)
פגוש את ההורים (2000)
גברים עם כבוד (2000)
בואו נדבר על זה (1999)
אנשין מושלמים (1999)
ציפיות גדולות (1998)
רונין (1998)
לכשכש בכלב (1997)
ג'קי בראון (1997)
קופלנד (1997)
סליפרס (1996)
המעריץ (1996)
החדר של מרווין (1996)
היט (1995)
קזינו (1995)
פרנקנשטיין (1994)
סיפור מרובע ברונקס (1993)
כך הייתי (1993)
אשה לשניים (1993)
לילה ועיר (1992)
פסגת הפחד (1991)
מלכודת אש (1991)
אשם על פי חשד (1991)
החבר'ה הטובים (1990)
התעוררות (1990)
אנחנו לא מלאכים (1989)
מרדף חצות (1988)
ליבו של אנג'ל (1987)
הבלתי משוחדים (1987)
המשימה (1986)
ברזיל (1985)
להתאהב (1984)
היו זמנים באמריקה (1984)
מלך הקומדיה (1982)
השור הזועם (1980)
צייד הצבאים (1978)
ניו יורק, ניו יורק (1977)
הטייקון האחרון (1976)
1900 (1976)
נהג מונית (1976)
הסנדק 2 (1974)
רחובות זועמים (1973)
אם הדמים (1970)
מנהטן בכחול (1970)
מסיבת חתונה (1969)

[-HAIM-]

טום הנקס

קריירה קולנועית

הנקס גדל בקונקורד, קליפורניה. ניסיונו הראשון במשחק היה רק לאחר לימודיו באוניברסיטה, כאשר הופיע במחזה לא מוכר. את הופעת הבכורה שלו עשה בסרט "He Knows You're Alone" כשהוא בן 24, אך הפריצה שלו באה רק ארבע שנים לאחר מכן, כשלוהק לתפקיד הראשי בסרטו של רון הווארד, "ספלאש", שזכה להצלחה קופתית גדולה.
לאחר "ספלאש" החל הנקס לככב בשורה של תפקידים בסרטים קומיים בעיקר, כמו "ביג" ב-1988 ו"טרנר והוץ'" ב-1989 שהניבו לו הצלחה בקופות, אך לא הצלחה בקרב המבקרים. תפקידו הדרמטי הראשון היה בסרט "פילדלפיה" מ-1993, שבו גילם הומוסקסואל חולה איידס, אשר יוצא למאבק משפטי נגד מעסיקו שפיטר אותו בשל מחלתו. תפקידו זה הניב לו את פרס האוסקר לשחקן ראשי.
שנה לאחר מכן כיכב הנקס בסרט המצליח "פורסט גאמפ", שקצר תשבחות מהמבקרים, זכה להצלחה קופתית גדולה מאוד בעולם, וזיכה אותו בפרס אוסקר שני רצוף. בסרט זה גילם הנקס צעיר רפה שכל העובר בצמתים המרכזיים של ההיסטוריה האמריקאית משנות החמישים ועד שנות התשעים. מאז כיכב הנקס בשרשרת של סרטים שוברי קופות, שהפכו אותו לאחד השחקנים הרווחיים בכל הזמנים, בהם "אפולו 13", "גרין מייל" ו"להציל את טוראי ראיין". הוא עסק גם בבימוי ובהפקה, ובין היתר יצר עם הבמאי סטיבן ספילברג את סדרת הדרמה "אחים לנשק", המספרת על פלוגה אמריקאית במלחמת העולם השנייה.
הנקס נחשב לשחקן שזכה לככב בסרטים קופתיים שהכניסו מעל 100 מיליון דולר בארצות הברית, יותר מכל שחקן אחר. הוא כיכב ב-15 שוברי קופות (שהאחרון שבהם הוא "צופן דה וינצ'י"), שהכניסו ביחד 2.43 מיליארד דולר. הנקס כיכב ברצף ב-7 שוברי קופות, עד שהופיע בסרטם של האחים כהן "לחסל את הליידי" שנכשל בקופות.
חייו האישיים

הנקס התחתן עם סמנתה לואס בשנת 1978 והתגרש ממנה בשנת 1987. בשנת 1988 נישא לריטה וילסון.

סרטים ששיחק טום הנקס

ספלאש" (1984)
"אהבה גנובה" (1986)
"ביג" (1988)
"טרנר והוץ'" (1989)
"ג'ו נגד הוולקנו" (1990)
"ליגה משלהן" (1992)
"פילדלפיה" (1993)
"פורסט גאמפ" (1994)
"צעצוע של סיפור" (1995) - השריף וודי (דיבוב)
"אפולו 13" (1995)
"נדודי שינה בסיאטל" (1996)
"מה שאת עושה לי" (1996) - גם במאי
"יש לך הודעה" (1998)
"להציל את טוראי ראיין" (1998)
"גרין מייל" (1999)
"להתחיל מחדש" (2000)
"צעצוע של סיפור 2" (2000) - השריף וודי (דיבוב)
"תפוס אותי אם תוכל" (2002)
"הדרך לפרדישן" (2002)
"החתונה היוונית שלי", (2003) - מפיק
"לחסל את הליידי" (2004)
"טרמינל" (2004)
"רכבת לקוטב" (2004) - קול
"צופן דה וינצ'י" (2006)
"מלחמתו של צ'ארלי ווילסון (סרט)" (2007)
"משפחת סימפסון - הסרט" (2007) - קול
"מאמא מיה! (2008) - מפיק
"מלאכים ושדים" (2009)
"צעצוע של סיפור 3" (2010) - השריף וודי (דיבוב)

[-HAIM-]

דנזל וושינגטון

נולד במאונט ורנון שבניו יורק לסביבה אלימה ועבריינית. אביו היה כומר, אימו זמרת גוספל, ושניהם התגרשו כשדנזל היה בן 14. וושינגטון סיים תואר בעיתונות באוניברסיטת פורדהם ב-1977, אבל נמשך תמיד למשחק. למד בחוג לדרמה באוניברסיטה, בה קיבל מלגה ללימודים בבית הספר לדרמה בסן פרנסיסקו, אך פרש מהלימודים לטובת קריירת משחק, כשהרגיש שהוא כבר מוכן לפרוץ אל הוליווד. הוא החל לעבוד עם אנסמבל "שייקספיר בפארק" והופיע במספר הפקות באוף ברודוויי, עד שב-1982 התקבל לצוות דרמת בית החולים הטלוויזיונית "St. Elsewhere" בראשית שנות ה-80. בתקופה זו כיכב וושינגטון בתפקידי משנה בכמה סרטים, שהבולט ביניהם הוא סרטו של סידני לומט "עוצמה" (1986).
פריצתו הגיעה כשקיבל מועמדות לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על משחקו בסרט "הזעקה לחופש" (1987) שביים ריצ'רד אטנבורו, בו גילם את דמותו של לוחם החופש סטיבן ביקו. שנתיים אחר כך זכה בפרס האוסקר כשחקן המשנה, על הופעתו בדרמת המלחמה "גלורי". בהמשך כיכב בארבעה סרטים של הבמאי ספייק לי: "בלוז" (1990), "מלקולם X" משנת 1992, עליו קיבל מועמדות נוספת לפרס האוסקר, "יש לו את זה" (1998) ו"האיש שבפנים" (2006). בהמשך הופיע ב"פילדלפיה" (1993) כעורך דין של טום הנקס חולה האיידס, ובעוד שני סרטים מ-1993: "תיק שקנאי" מאותה שנה, בה כיכב לצד ג'וליה רוברטס, על פי ספרו של ג'ון גרישם ו"רוב מהומה על לא מאומה ", של קנת' בראנה, על פי המחזה של שייקספיר.
ב-1999 גילם שני תפקידים מאתגרים: ב"אספן העצמות" גילם בלש משטרה, המתחקה אחר עקבות רוצח סדרתי, כשהוא מרותק למיטתו עקב פציעה ברגל, סרט בהשפעת "חלון אחורי" של היצ'קוק. בנוסף הופיע וושינגטון בסרט "הוריקן" המגולל את סיפור חייו של המתאגרף השחור רובין "הוריקן" קרטר, שהורשע לשווא ברצח משולש ובילה 20 שנה מאחורי הסורגים. תפקיד מרגש זה הביא לו את פרס גלובוס הזהב ומועמדות נוספת לאוסקר. שנתיים אחר כך כיכב בדרמת הפשע "יום אימונים מסוכן", בו שיחק קצין משטרה מושחת מלוס אנג'לס המלמד את שותפו הצעיר את העבודה. על תפקיד זה קיבל וושינגטון את פרס האוסקר, יש אומרים, כפיצוי על שלא זכה בפרס על תפקידו ב"הוריקן". הייתה זו בסך הכול הפעם השנייה שבה שחקן שחור זוכה באוסקר על תפקיד ראשי (אחרי סידני פואטיה ב-1963), והפעם הראשונה בה שחקן שחור זוכה בשני פרסי אוסקר.
ב-2002 התנסה גם בבימוי בסרט "אנטואן פישר", אותו גם הפיק וכיכב בו בתפקיד משני. ב-2006 הוא כיכב בסרטים "האיש שבפנים" ו"דז'ה וו". ב-2007 כיכב בסרט "אמריקן גנגסטר" לצדו של ראסל קרואו. ב-2009 השתתף בסרטו של טוני סקוט, "חטיפת הרכבת התחתית 123", לצדו של ג'ון טרבולטה.
נשוי לשחקנית פולטה וושינגטון מאז שנת 1983. נישואיהם נחשבים בין היציבים בהוליווד. לבני הזוג ארבעה ילדים. הבכור, ג'ון דייוויד וושינגטון (נולד ב-1984) הוא שחקן פוטבול מקצועני.

דנזל וושינגטון שיחק בסרטים הבאים

סיפורו של חייל (1984)
זעקה לחופש (1987)
רצח על תנאי (1989)
למען המלכה והמולדת (1989)
גלורי (1989)
בלוז (1990)
מיסיסיפי מאסלה (1992)
מלקולם אקס (1992)
רוב מהומה על לא מאומה (1993)
תיק שקנאי (1993)
פילדלפיה (1993)
כוננות מיידית (1995) - רון האנטר
פקודת חיסול (1995)
האישה שלבשה כחול (1995)
אומץ תחת אש (1996)
אשת הכומר (1996)
יש לו את זה (1998)
נקודת מגע (1998)
המצור (1998)
אספן העצמות (1999) - לינקולן ריים
הוריקן (1999)
לזכור את הטיטאנים (2000)
יום אימונים מסוכן (2001)
ג'ון קיו (2002)
סיפורו של אנטואן פישר (2002)
עד קצה הזמן (2003)
נקמה בוערת (2004)
השליח ממנצ'וריה (2004)
דז'ה וו (2006)
האיש שבפנים (2006)
אמריקן גנגסטר (2007)
הווכחנים הגדולים (2007)
חטיפת הרכבת התחתית 123 (2009) - וולטר גרבר

[-HAIM-]

אל פצ'ינו




אל פצ'ינו נולד בשם אלפרדו ג'יימס פצ'ינו בברונקס שבניו יורק, בנם של רוזה וסאלווטורה פצ'ינו. הוריו התגרשו כשהיה ילד. הוא ממוצא סיציליאני; הורי אמו היגרו לארצות הברית מקורלאונה שבסיציליה.
קריירה קולנועית

עלייתו המטאורית הגיעה לאחר תפקידו כמייקל קורליאונה בשובר הקופות "הסנדק" (1972). אף על פי ששחקנים מוכרים רבים בזמנו רצו את התפקיד (ביניהם רוברט רדפורד, וורן בייטי, ג'ק ניקולסון והלא מוכר אז רוברט דה נירו), במאי הסרט פרנסיס פורד קופולה רצה את פצ'ינו האלמוני לתפקיד. הופעתו זיכתה אותו למועמדות לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, ועד סוף שנות ה-70 היו לו שלוש מועמדויות נוספות, כולן עבור פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. למרות מועמדויות נוספות, רק בשנת 1992 פצ'ינו זכה בפרס, בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, עבור תפקידו כסגן אלוףעיוור של הצבא האמריקאי ב"ניחוח אישה". באותה שנה הוא היה גם מועמד לשחקן המשנה הטוב ביותר עבור תפקידו ב"גלנגרי גלן רוס". פצ'ינו לא השיג מועמדויות אחרות מאז שני אלה, אך זכה בשני פרסי גלובוס הזהב, עבור מפעל חיים ועבור תפקידו במיני-סדרה "מלאכים באמריקה".
בשנים האחרונות פצ'ינו ממשיך להרשים בתפקידיו בסרטי פשע ומותחן שכוללים את "דרכו של קרליטו", "היט", "דוני ברסקו" ו"השתול". פצ'ינו דחה במהלך השנים מספר תפקידים מבטיחים בדיעבד במהלך הקריירה שלו, ביניהם תפקיד האן סולו במלחמת הכוכבים, קפטן וילארד באפוקליפסה עכשיו (שביססו את הקריירה של האריסון פורד ומרטין שין) ואדוארד לואיס באישה יפה.

ב-2007 השתתף בשני שוברי קופות: "88 דקות" ו"אושן 13".

אל פצ'נו שיחק בסרטים הבאים

בהלה בפארק הסמים (1971)
הסנדק (1972)
סרפיקו (1973)
הסנדק חלק שני (1974)
אחר צהריים של פורענות (1975)
וצדק לכל (1979)
פני צלקת (1983)
דיק טרייסי (1990)
הסנדק חלק שלישי (1990)
גלנגרי גלן רוס (1992)
ניחוח אישה (1992)
דרכו של קרליטו (1993)
היט (1995)
דוני ברסקו (1997)
מלכודת לפרקליט (1997)
יום ראשון הגדול (1999)
המקור (1999)
אינסומיה (2002)
השתול (2003)
הסוחר מוונציה (2004)
אושן 13 (2007)
88 דקות (2008)

__________________

[-HAIM-]

מאט דיימון

קריירה תפקידו הראשון של דיימון בסרט היה ב1988 בקומדיה הרומנטית "מיסטיק פיצה" (Mystic Pizza). הוא זכה בפרס האוסקר על תסריט מקורי יחד עם חברו מבית הספר בן אפלק עבור "סיפורו של ויל האנטינג" (Good Will Hunting - 1997), והיה מועמד לפרס האוסקר לתפקיד השחקן הטוב ביותר עבור אותו סרט. הוא ייסד את פרויקט גרינלייט ביחד עם אפלק שמטרתו למצוא ולממן יוצרי סרטים מתחילים ומבטיחים. שיחק גם בסרט המוצלח של ספילברג "להציל את טוראי ראיין"- בתור ראיין. בסרט "זהות כפולה" ובהמשך הסרט ב"זהות במלכודת". כמו כן שיחק בסרט "מוריד הגשם" על פי ג'ון גרישם בתור עורך דין צעיר מממפיס התובע חברת ביטוח גדולה. שיחק גם באושן 11 (2001), ב-אושן 12 ובאושן 13.

סרטים בו שיחק מאט דיימון

מסטיק פיצה

מוריד הגשם

אומץ תחת אש

school ties

glor daze

לעוד פרטים כנסו לקישור הזה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%...9E%D7%95%D7%9F

[-HAIM-]

ניקולס קייג'

ניקולס קייג (באנגלית: Nicolas Cage; נולד ב-7 בינואר 1964) הוא שחקן קולנוע אמריקאי, אשר עסק גם בהפקה ובימוי קולנוע.
ניקולס קייג' נולד בשם ניקולס קים קופולה (Nicolas Kim Coppola) בלונג ביץ' קליפורניה. אמו ממוצא גרמני ואביו ממוצא איטלקי - אמריקאי. הוא האחיין של במאי הקולנוע פרנסיס פורד קופולה. קייג' החליט בשלב מוקדם בקריירה שלו לשנות את שם משפחתו על שם דמות הקומיקס האהובה עליו, לוק קייג', על מנת לפלס את דרכו בכוחות עצמו מבלי להסתמך על המוניטין המשפחתי. קייג' החליט להיות שחקן לאחר שצפה בג'יימס דין בסרטו "קדמת עדן".
ב-1976, כאשר היה בן 12, התגרשו הוריו, והוא עבר לסן פרנסיסקו עם אביו, שם בילה ולמד רבות על עולם הקולנוע מדודו פרנסיס פורד קופולה. תפקידו הראשון היה ב-1983 בסרט של דודו. תפקידו המשמעותי הראשון היה בסרט "בירדי". ב-1996 זכה בפרס האוסקר על תפקידו בסרט "לעזוב את לאס וגאס".
קייג' ידוע בהכנות המדוקדקות שהוא עושה לפני כל תפקיד וביכולת המשחק הרב-גונית ורבת העוצמה שלו. הוא עובד עם מיטב הבמאים כמו: סקורסזה, דייוויד לינץ', קופולה, דייוויד פינצ'ר ועוד.
בדצמבר 2006 הודיע קייג' בפסטיבל הסרטים הבינ"ל בבהאמה שהוא לוקח הפסקה ממשחק.
הוא ניהל רומנים עם שרה ג'סיקה פרקר, אומה תורמן וכריסטינה פולטון (שממנה נולד ב-1990 בנו היחיד ווטסון). בין 1995 ל-2001 היה נשוי לשחקנית פטרישיה ארקט. ב-2002-2004 הוא היה נשוי לליסה מארי פרסלי, בתו של אלביס פרסלי, ומאז שנת 2005 הוא נשוי לאליס קים.

סרטים בו שיחק ניקולס קייג'

נעורים בקצב מהיר" (1982)
"ראסטי ג'יימס" (1983)
"איזה מין נוער" (1983)
"ירח רומנטי" (1984)
"בירדי" (1984)
"מועדון הכותנה" (1984)
"פגי הולכת להתחתן" (1986)
"הילד בכחול" (1986)
"בייבי אריזונה" (1987)
"מוכת ירח" (1987)
"נשיקת הערפד" (1989)
"לב פראי" (1990)
"זמן להרוג" (1990)
"מצור אווירי" (1990)
"זנדאלי" (1991)
"ירח דבש בלאס-וגאס" (1992)
"עמוס ואנדרו" (1993)
"לכודים בגן עדן" (1994)
"לעזוב את לאס וגאס" (1995)
"נשיקת מוות" (1995)
"הפריצה לאלקטרז" (1996)
"קון אייר" (1997)
"עימות חזיתי" (1997)
"עיני נחש" (1998)
"עיר של מלאכים" (1998)
"לגעת במוות" (1999)
"8 מ"מ" (1999)
"עקיצה בשישים שניות" (2000)
"חתונה על תנאי" (2000)
"המנדולינה של קפטן קורלי" (2001)
"אדפטיישן" (2002)
"לחישות מלחמה" (2002)
"אנשי המזימות" (2003)
"אוצר לאומי" (2004)
"שר המלחמה" (2005)
"איש הקש" (2006)
"מגדלי התאומים" (2006)
"גוסט ריידר" (2007)
"נקסט" (2007)
"אוצר לאומי 2: ספר הסודות" (2007)
"בנגקוק המסוכנת" (2008)
"אסטרו-בוי" (2009)
"הנבואה" (2009)
"כוח G"
"פקד מושחת" (2009)

[-HAIM-]

הית' לדג'ר

לדג'ר נולד בפרת' שבאוסטרליה המערבית, בנם של סאלי, מורה לצרפתית, וקים לדג'ר, נהג מרוצים ומהנדס מכרות. לדג'ר למד בבית הספר מריז מאונט (Marys Mount Primary School) בגוסברי היל (Gooseberry Hill) ובבית הספר התיכון גילפורד (Guildford Grammar School).
בגיל 16 עזב לדג'ר את לימודיו כדי להפוך לשחקן[1]. לדג'ר עבר לסידני אולם שב לפרת' על מנת לשחק בסדרת הטלוויזיה "זיעה" (Sweat) בה גילם תפקיד של רוכב אופניים הומוסקסואל. בשנת 1997 הופיע בסרט האוסטרלי "Blackrock" ובסדרת הפנטזיה הטלוויזיונית "Roar". בשנת 1999 השתתף בקומדיה "10 דברים שאני הכי שונאת אצלך" ובסרט הדרמה "Two Hands".
בשנים 2000 - 2001 שיחק בסרטים הפטריוט, מונסטר בול וסיפורו של אביר. בשנת 2001 זכה בפרס ShoWest על תפקידו בסרטים "הפטריוט" ו"סיפורו של אביר".
בשנת 2005 זכה לדג'ר בפרס גלובוס הזהב, בפרס מעגל המבקרים של ניו יורק ובפרס מעגל המבקרים של סן פרנסיסקו על משחקו בסרט הר ברוקבק, שבו שיחק את דמותו של איניס דל מאר (Ennis Del Mar) - בוקר הומוסקסואל, כמו כן היה מועמד לפרס האוסקר על תפקיד זה. בנוסף על כך, בשנה זו שיחק גם בתפקידים ראשיים בסרטים "קזנובה" ו"האחים גרים".
בשנת 2005 התארס לדג'ר לשחקנית מישל ויליאמס, שאותה פגש בצילומי הר ברוקבק. ב-28 באוקטובר2005 נולדה בתם, מתילדה לדג'ר. מישל ולדג'ר נפרדו בספטמבר2007.
בשנת 2008 השתתף לדג'ר בצילומי סרט ההמשך לסרט באטמן מתחיל, האביר האפל, שבו גילם את תפקיד הג'וקר. ב-22 בינואר2008, סמוך לסיום צילומי הסרט, נמצא לדג'ר בדירתו בסוהו ללא רוח חיים[2], עקב הרעלה משילוב של תרופות מרשם וכדורי שינה[3].
לאחר מותו זכה משחקו של לדג'ר לביקורות חיוביות ביותר בגילום "הג'וקר" ב"האביר האפל"[4], וב-11 בינואר2009 זכה לדג'ר על תפקידו זה בפרס גלובוס הזהב. במאי הסרט, כריסטופר נולאן, קיבל את הפרס בשמו. ב-22 בפברואר2009 לדג'ר זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקיד הג'וקר, אמו, אביו ואחותו עלו לבמה לקבל את הפרס בשמו.
מספר שבועות לפני מותו, החל לדג'ר להצטלם לסרטו של טרי גיליאם, "The Imaginarium of Doctor Parnassus". מאחר שהסרט מתרחש בעולם פנטזיה, לאחר מותו הפתאומי של לדג'ר הוחלט ללהק מספר שחקנים נוספים לתפקיד שגילם, ולהוסיף לדמותו את היכולת לשנות את צורתה. הסרט מיועד לצאת לאקרנים במהלך שנת 2009.

סרטים בו שיחק הית' לדג'ר

Clowning Around"

"Paws"

בלקרוק

10 דברים שאני הכי שונאת אצלך

שתי ידיים

האביר האפל

להמשך כנסו לקישור
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%...D7%92%27%D7%A8

[-HAIM-]

ויגו מורטנסן

מורטנסן נולד בניו יורק, לויגו מורטנסן האב, דני, ולגרייס, אמריקאית, הבכור מתוך שלושה בנים. אחרי שבילה את ילדותו במנהטן, העביר את שנות נעוריו בדנמרק, ארגנטינה, מצרים וונצואלה.
בשנות ה-20 המוקדמות שלו, חזר לניו יורק והחל ללמוד משחק ב"סדנת התיאטרון של וורן רוברטסון". זכה ב"פרס מבקרי דרמלוג" עבור הופעתו במחזה "בנט" של תיאטרון חוף לוס אנג'לס.
תפקידו הקולנועי הראשי הראשון היה ב-1985. הוא גילם את אחיו האמישי של אלכסנדר גודונוב בסרט "העד". מורטנסן הופיע בסרטים רבים, וזכה להערכה בשל המגוון הדמויות שגילם. הקריירה שלו כוללת תפקידים ב"הרץ האינדיאני", "הנבואה", "שר הטבעות", "דרכו של קרליטו", "כוננות מיידית", ו"דיוקנה של גברת". מורטנסן שיחק תפקיד בסרט "רצח מושלם" שגם לווה בהצגת עבודת האומנות שלו עצמו.
"לפי אמא שלי, כילד לעולם לא הייתי הולך לשום מקום בלי עיפרון, ותמיד ציירתי", אומר מורטנסן. הוא הציג את ציוריו בתערוכות, בגלריות בלוס אנג'לס ובניו יורק. לאחרונה, הייתה לו הופעת בכורה בתערוכת צילומים, ב"גלריית רוברט מאן" בעיר ניו יורק, והוא הציג צילומים וציורים חדשים ב"גלריית נתיב 16" (2001-2002) בלוס אנג'לס וב"קרן לאומנות מודרנית" באתונה. הוציא שלושה אלבומי שירה/ג'אז, וספריו שפורסמו הם "עשרת הלילות האחרונים" (שירה), "זיופים שאירעו לאחרונה" (שירה, ציור וצילום) והאחרון "שפת סימנים" (צילומים ואיורים).
מורטנסן דובר כמה שפות ובהן אנגלית, דנית וספרדית וטייל במקומות רבים בעולם. הוא התחתן עם זמרת הרוקקריסטינה קרונקה וב-1988 נולד בנו, הנרי מורטנסן. ב-1992 נפרד מורטנסן מאשתו והשניים התגרשו ב-1997.
במקור, תפקיד אראגורן בסרט שר הטבעות היה מיועד לגילום על ידי השחקן איריסטיוארט טאונסנד, אך טאונסנד עזב את הצילומים זמן קצר לאחר שהחלו, עקב מראהו הצעיר מדי לטעם ההפקה. התפקיד הוצע למורטנסן כמה ימים אחרי תחילת הצילומים, והוא התבקש להגיע לניו זילנד באופן מיידי. כשמורטנסן היה מודאג באשר ללוח הזמנים הארוך מאוד של הסרט, היה זה בנו הצעיר, הנרי, ששיכנע אותו לקבל את התפקיד, החלטה שמורטנסן מודה שהייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שעשה אי פעם. למחרת, הוא היה בדרכו לניו זילנד. ברגע שהצילומים החלו "זרק" ויגו את עצמו לחלוטין לתוך הדמות של אראגורן.
לדברי במאי הסרט, פיטר ג'קסון: "ויגו אימץ את הדמות של אראגורן כה ביסודיות שזה קשה לדמיין את השניים נפרדים כעת. אני לא בטוח שהוא חי בבית יותר", הוא גם הצהיר ש"מעולם לא הייתי עד לשחקן נכנס לרוח של התפקיד בדרך שהוא (ויגו) עשה זאת".
מחוץ לסט, מורטנסן לבש את בגדי "שומר היערות" שלו בעת רכיבה על סוס כדי להעניק להם את המראה ה"שחוק מפגעי מזג האוויר". הוא גם תיקן וכיבס את התלבושת בעצמו. הוא נעשה כה קשור לסוס (ארוסאוס) עליו רכב במהלך צילומי סרטי שר הטבעות, שהוא יצא מוולינגטון כמה פעמים בשבוע לשיעורי רכיבה. "הוא אראגורן" מצהיר המפיק בארי אוסבורן.
"קרוב לוודאי שלא הייתי מודע במשך שנים להשפעה שהייתה לכך עליי...", אמר ויגו מורטנסן. "שר הטבעות היה חלק כה גדול מהחיים שלי, מקצועית ואישית, שאני מנסה לאמוד אותו. ההשפעות עדיין נמשכות, אולי הן תמיד יימשכו."

[-HAIM-]

איאן מק'קלן

סר איאן מוריי מק'קלן (באנגלית: Ian Murray McKellen; נולד ב-25 במאי1939 בברנלי, לנקשייר), שחקןתיאטרון וקולנועאנגלי.
מק'קלן הוא בעל תואר KBE ("אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית"), זוכה פרס טוני ופרס גלובוס הזהב ומועמד לשני פרסי אוסקר. עבודתו מתפרשת החל ממחזות שייקספיריים ותיאטרון מודרני ועד להשתתפות בסרטי פנטזיה מודרנית ומדע בדיוני.
מק'קלן קיבל את תואר מפקד במסדר האימפריה הבריטית (CBE) בשנת 1979 ואת תואר האבירות (KBE) קיבל בשנת 1991. הוא הומוסקסואל גלוי ותומך חשוב בנושא זכויות ההומוסקסואלים.

קריירה בתיאטרון

הופעת הבכורה של מק'קלן על הבמה הייתה בקובנטרי ב- 1961, ובתיאטרון וסט אנד בשנת 1964. בשנת 1966 הופיע בסרטו הראשון, The Bells of Hell Go Ting-A-Ling-A-Ling, אשר לא סוים. על הסרט הרוויח 4,000 לירות שטרלינג.
התפקיד בו התפרסם לראשונה היה אדוארד השני מלך אנגליה, במחזו של כריסטופר מרלו "אדוארד השני" בשנת 1969. ההפקה הייתה שנויה במחלוקת בשל סצנות העינוי המפורשות בה וההומוסקסואליות הנרמזת ממנה. בשנת 1972 הקים את "חברת השחקנים" עם חברו אדוארד פת'רברידג', מה שהביא לו מוניטין של דובר השחקנים והתיאטרון הבריטי בכלל. בין 1974 ל- 1978 גילם מספר תפקידים בחברת התיאטרון האנגלית Royal Shakespeare, ביניהם ברומיאו ויוליה (לצידה של פרנצ'סקה אניס), מקבת' (לצד ג'ודי דנץ'), והמחזה "האלכימאי" של בן ג'ונסון, בהפקתו של טרבור נאן.
בשנת 1979 כיכב מק'קלן בברודוויי ב- "Bent", מחזה על גבר הומוסקסואל במחנות ההשמדה הנאצים. חרף תפקידו במחזה, אשר הביא לידיעת הציבור על הרדיפה אחר הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית, מק'קלן טרם יצא מהארון אז. הוא השתתף בשתי הפקות נוספות של המחזה לאחר מכן; בשנת 1990 בהפקה של התיאטרון המלכותי הלאומי, ובשנת 1997 בתפקיד משנה בסרט המבוסס על המחזה ("עקומים").
בשנת 1980 גילם מק'קלן את אנטוניו סליירי במחזה אמדאוס בברודוויי, עליו קיבל את פרס טוני. בשנת 1982 גילם את וולטר, מבוגר עם פיגור שכלי, במחזה טלוויזיוני בערוץ 4 הבריטי. הופעה זו הקנתה לו קהל מעריצים חדש, אם כי טרם היה מוכר למרבית הציבור האמריקני.
בשנת 1994 העלה מק'קלן הצגת-יחיד, "A Knight Out". המופע הצליח מאוד, ורץ עד היום. בשנת 2004 גילם את האלמנה טוונקי במחזה אלאדין, ובכך הגשים את חלומו לגלם אישה

קריירה בקולנוע

מק'קלן התחיל את קריירת הקולנוע שלו בסוף שנות השישים, אך רק בשנות התשעים הפך לשחקן מוכר בתחום, בעקבות הופעתו במספר שוברי קופות בהוליווד. בשנת 1993 השתתף בסרט קשר בכל מחיר, לצידם של סטוקרד צ'נינג, דונלד סאת'רלנד וויל סמית'. באותה שנה אף השתתף בסדרת הטלוויזיה Tales of the City, המבוססת על ספרו של ארמיסטד מופין, ואף בסרט אחרון גיבורי הפעולה. הוא גם גילם תפקיד ראשי בסרט הטלוויזיה And the Band Played On, המספר על גילוי נגיף האיידס.
בשנת 1995 גילם מק'קלן את ריצ'רד השלישי בסרט באותו שם, בו היה שותף גם לכתיבת התסריט ולהפקה. על הופעתו בסרט קיבל שבחים רבים, ואף מועמדות לפרס גלובוס הזהב ופרס באפטא. בשנת 1998 שיחק בסרט תלמיד מצטיין מדי, ובאותה שנה גילם את דמותו של ג'יימס וייל, במאי הסרטים פרנקנשטיין והאיש הבלתי נראה, בסרט אלים ומפלצות. על סרט זה היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.
מק'קלן נהיה כוכב גדול לאחר גילום תפקידים ראשיים בסרטים שוברי קופות בהוליווד. הוא חזר לעבוד עם בריאן סינגר, במאי "תלמיד מצטיין מדי", בסרטים אקס-מן, X-מן 2 וX-מן 3: המפלט האחרון, בהם גילם את דמותו של מגנטו. בזמן צילומי אקס מן, לוהק לתפקידו של גנדאלף בשלושת סרטי שר הטבעות של פיטר ג'קסון (שר הטבעות: אחוות הטבעת, שר הטבעות: שני הצריחים ושר הטבעות: שיבת המלך). מק'קלן קיבל על שבחים על משחקו בסרטים אלו, ואף היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על הסרט "אחוות הטבעת".
בשנת 2006 גילם את סר לי טיבינג בסרט צופן דה וינצ'י, המבוסס על ספרו של דן בראון.
ב-2007, כיכב מק'קלן בסרטים: "אבק כוכבים" ו"מצפן הזהב". בסוף 2008, עתיד מק'קלן לככב בסרט טלוויזיה שיקרא "המלך ליר".

סרטים בו שיחק איאן מק'קלן

ממחזותיו

• 1965: רוב מהומה על לא מאומה
• 1965: Trelawney of the "Wells"
• 1967: ההבטחה
• 1969: אדוארד השני
• 1971: המלט
• 1972: 'Tis Pity She's a Whore
• 1974: The Tragical History of Doctor Faustus
• 1975: המלך ג'ון
• 1976: רומיאו ויוליה
• 1976: אגדת חורף
• 1976-1977: מקבת'
• 1977: האלכימאי
• 1977: Every Good Boy Deserves Favour
• 1978: שלוש אחיות
• 1979: Bent
• 1980: אמדאוס
• 1984: קוריולנוס
• 1984: Wild Honey
• 1985: The Cherry Orchard
• 1985: The Duchess of Malfi
• 1985: The Real Inspector Hound
• 1989: אותלו
• 1990: ריצ'רד השלישי
• 1992: Uncle Vanya
• 1997: פיטר פן
• 1997: An Enemy of the People
• 1998: Present Laughter
• 2004: אלאדין
• 2006: The Cut
• 2007: המלך ליר
• 2007: השחף

מסרטיו

• 1985: הרבה ולא כלום
• 1989: סקנדל
• 1993: אחרון גיבורי הפעולה
• 1993: קשר בכל מחיר
• 1994: הצל
• 1995: ג'ק ושרה
• 1995: ריצ'רד השלישי
• 1997: עקומים
• 1997: איימי פוסטר והאיש מהים
• 1998: אלים ומפלצות
• 1998: תלמיד מצטיין מדי
• 2000: אקס-מן
• 2001: שר הטבעות: אחוות הטבעת
• 2002: שר הטבעות: שני הצריחים
• 2003: X-מן 2
• 2002: שר הטבעות: שיבת המלך
• 2005: קרוסלת הקסמים
• 2006: צופן דה וינצ'י
• 2006: X-מן 3: המפלט האחרון
• 2006: חיים בזרם
• 2007: מגנטו
• 2007: אבק כוכבים

[-HAIM-]

אורלנדו בלום

נעוריו

אורלנדו בלום נולד בעיר קנטרברי, קנט שבאנגליה, לאם ממוצא הודי ולאב יהודי יליד דרום אפריקה. אביו היה שותף בעברו במאבק נגד האפרטהייד בדרום אפריקה והיה אחד מעורכי הדין של נלסון מנדלה. אביו מת משבץ לב כשאורלנדו היה רק בן ארבע. את אורלנדו ואחותו הגדולה סמנתה גידלו אימו וחברהּ לחיים לאחר מות אביו. כשהיה בן 13 חשפה בפניו אימו את העובדה כי אביו הביולוגי הוא בעצם אותו חבר. בילדותו סבל בלום מדיסלקציה.
אורלנדו למד בתחילה בבית ספר נוצרי פרטי בשם סנט אדמונדס קנטרברי. בלום התקשה במיוחד בלימודיו בשל הדיסלקציה ממנה סבל. אמו עודדה אותו באותה העת לקחת שיעורי שירה ופרוזה. כמו כן, בלום השתתף במהלך ילדותו במספר הפקות תיאטרון בבית ספרו. בגיל 14 ניגש בלום לאודישן הראשון שלו לסרט. במהלך 1993, כשהיה בן 16 בלבד, נסע בלום לבדו ללונדון על מנת ללמוד בבית-ספר למשחק. במהלך לימודיו קיבל הצעות רבות אך דחה אותם בטענה שאינו מספיק מקצועי. בהמשך בלום נרשם לבית הספר גילדהול למוזיקה ודרמה בלונדון.
בשנת 1998 עבר תאונה אשר כמעט והותירה אותו נכה לצמיתות כאשר נפל ממרפסת בקומה השלישית ונפצע באופן קשה בעמוד השדרה. הרופאים חששו באותה העת כי בלום לא יוכל ללכת בשנית, אך לאחר ניתוח בלום התאושש במהרה ובעקבות כן שוחרר לבסוף מבית החולים לאחר שתים עשרה ימים בלבד.

הקריירה הקולנועית

הקריירה הקולנועית של בלום החלה למעשה כאשר בשנת 1997 גילם זונה ממין זכר בסרטו הראשון "ויילד" בו שיחק לצד ג'וד לאו. לאחר שגילם מספר תפקידים בסדרות טלוויזיה, ניגש בלום למבחן בד לתפקיד בטרילוגיית סרטי שר טבעות של הבמאי פיטר ג'קסון אשר התבססו על יצירותיו של טולקין. בלום ניגש בתחילה למבחן עבור תפקידו של פאראמיר אך ג'קסון החליט לבסוף כי בלום יתאים דווקא לגלם את תפקידו של לגולאס. בעקבות כך בלום הפך לאחד מהגיבורים העיקריים בשלושה סרטי שר הטבעות אשר הצילומים אליהם נמשכו 18 חודשים בניו זילנד. ההצלחה הגדולה של הטרילוגייה הובילה לכך שבלום הפך במהרה לאחד הכוכבים החדשים והמבוקשים ביותר בהוליווד.
בהמשך בלום השתתף בשלושה סרטים מצליחים נוספים: סרטו עטור השבחים של רידלי סקוט "בלק הוק דאון", סרט ההרפתקאות "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" בו כיכב לצד ג'וני דפ ושובר הקופות "טרויה בו שיחק לצד בראד פיט ואריק באנה.
בהמשך שיחק בסרט האפי "ממלכת גן עדן" לצד ליאם ניסן ובקומדיה הרומנטית "אליזבת טאון" לצד קירסטן דאנסט.
כמו כן, בהמשך חזר לשחק את תפקידו של ויל טרנר בסרטי ההמשך של שודדי הקאריביים - "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת" (2006) ו-"שודדי הקאריביים: סוף העולם" (2007).

חייו הפרטיים

אורלנדו בלום חי כיום בלונדון. הוא מעריץ של קבוצת הכדורגל מנצ'סטר יונייטד.
הוא ממלא את מצוות דת הבודהיזם.
אורלנדו בלום והשחקנית קייט בוסוורת הפכו לזוג כאשר שניהם לוהקו לפרסומת של "gap", השניים נפרדו בשנת 2006.

סרטים בו שיחק אורלנדו בלום

בלאק הוק דאון (2001)
שר הטבעות: אחוות הטבעת (2001)
שר הטבעות: שני הצריחים (2002)
שר הטבעות: שיבת המלך (2003)
כנופיית נד קלי (2003)
שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה (2003)
טרויה (סרט) (2004)
ילד הסידן (2004)
ממלכת גן עדן (2005)
אליזבת טאון (2005)
חוף מבטחים (2006)
שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת (2006)
שודדי הקאריביים: סוף העולם (2007)
אהבה וצרות אחרות (2007) - הופעת אורח
שודדי הקאריביים: גאות ושפל בים זר (2012)

[-HAIM-]

דניאל קרייג

דניאל קרייג נולד בצ'סטר וגדל בפרסקוט הקרובה לעיר ליברפול. בגיל 16 עבר ללונדון והצטרף ל-National Youth Theatre, ואחר כך למד בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה.
הקריירה הקולנועית שלו החלה ב-1992 כששיחק בסרט "כוחו של אחד", ב-1996 זכה להכרה נרחבת באנגליה כשכיכב בסדרת הטלוויזיה המצליחה של ה-BBC "ידידינו בצפון". להכרה בינלאומית זכה כשהופיע לצידה של אנג'לינה ג'ולי בסרט "לארה קרופט: טומב ריידר", ובסרטו של סם מנדס "הדרך לפרדישן" לצידו של טום הנקס. סרטים בולטים נוספים שלו היו "סילביה" בתפקיד המשורר האנגלי טד יוז בעלה של סילביה פלאת' בגילומה של גווינת פלטרו, ובסרט "אין סוף לאהבה" על פי ספרו של איאן מקיואן "אהבה עיקשת". ב-2005 גילם קרייג בסרטו של סטיבן ספילברג "מינכן" את דמות איש המוסד היהודי יליד דרום אפריקה.
בפברואר 2005 הוזכר שמו כמחליף אפשרי לפירס ברוסנן בתפקיד ג'יימס בונד. ב-14 באוקטובר 2005, הודיעה חברת EON Productions, המפיקה את סרטי ג'יימס בונד, במסיבת עיתונאים מיוחדת שקרייג יהיה השחקן השישי המגלם את הסוכן 007. קרייג חתם על חוזה לשלושה סרטים, הראשון שבהם "קזינו רויאל" יצא לאקרנים ב-14 בנובמבר2006 והשני, "קוונטום של נחמה", יצא לאקרנים ב-6 בנובמבר2008. קרייג הבלונדיני הוא השחקן הראשון שמגלם את בונד שאינו כהה שער, ובתקשורת כינו את הדמות "ג'יימס בלונד". קרייג הוא גם השחקן הראשון שמגלם את בונד שנולד אחרי תחילת סדרת סרטי ג'יימס בונד ואחרי מותו של איאן פלמינג.
בחירתו של קרייג כבונד עוררה מחאה בקרב מעריצי סדרת הסרטים. מתנגדיו העלו אתר אינטרנט craignotbond.com (קרייג אינו בונד) ואיימו להחרים את הסרטים. לעומתם הועלו להגנתו אתרים אחרים כגון craigasbond.com. שחקני קולנוע רבים ששיחקו לצידו או שהשתתפו בסרטי ג'יימס בונד טענו שקרייג הוא בחירה מוצלחת לתפקיד.

סרטים בו שיחק דניאל קרייג

כוחו של אחד (1992) The Power of One
ילד בחצר המלך ארתור (1995) A Kid in King Arthur's Court
מול פלנדרס (1996) The Fortunes and Misfortunes of Moll Flanders
אהבה היא השטן (1998) Love Is The Devil
אהבה וזעם (1998) Love and Rage
(1999) The Trench
מלון ספלנדיד (2000) Hotel Splendide
טומב ריידר (2001) Lara Croft: Tomb Raider
הדרך לפרדישן (2002) Road to Perdition
סילביה (2003) Sylvia
אמא (2003) The Mother
(2003) Ten Minutes Older: The Cello
לאייר קייק (2004) Layer Cake
אין סוף לאהבה (2004) Enduring Love
מינכן (2005) Munich
החליפה (2005) Jacket
ללא גורל (2005)Faithless (תפקיד אורח)
(2005) Archangel
קזינו רויאל (2006) Casino Royale
מצפן הזהב (2007) The Golden Compass
קוונטום של נחמה (2008) Quantum of Solace
התנגדות (2008) Defiance
בונד 23 (2010)

[MartiNi]

בראד פיט

פיט נולד בעיירה שאוני שבאוקלהומה אך גדל בספרינגפילד, מיזורי. אמו הייתה יועצת בבית ספר ואביו עבד בחברת הובלות. לפיט 2 אחים: דאג וג'ולי הצעירים ממנו. בבית הספר היה פעיל בספורט, במועצת התלמידים, בהפקות מחזות זמר של התיכון ואף היה נער מקהלה בכנסייה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר החל ללמוד עיתונאות באוניברסיטת מיזורי, אך עזב רגע לפני קבלת התואר כדי לנסות את מזלו בהוליווד.
לפני שהחל לשחק, עבד פיט בעבודות כגון נהיגת לימוזינות, הובלות, ופרסום רחוב של רשת מסעדות בתחפושת תרנגולת. בסוף שנות ה-80 החל לקבל תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה פופולריות כמו "דאלאס", "שלושים ומשהו" "להתבגר ולהתגבר" ו" 21 ג'אמפ סטריט". בשנת 1988 קיבל את תפקידו הראשי הראשון בסרט "הצד האפל של השמש". צילומי הסרט שנערכו ביוגוסלביה התעכבו עקב מלחמת האזרחים שפרצה במדינה, והוא יצא לאקרנים רק ב-1996.
בשנת 1991 השתתף פיט בסרט "תלמה ולואיז", בתפקיד של טרמפיסט סקסי המפיל את צמד הגיבורות ברשתו. התפקיד העניק לו הכרה בינלאומית. לאחר מכן השתתף בסרטים "נהר זורם ביניהם" ו"שבעה חטאים".
בשנת 1995 נבחר פיט על ידי מגזין הקולנוע הבריטי כאחד מ-25 כוכבי הקולנוע הסקסיים של כל הזמנים. בנוסף לכך פיט נבחר פעמיים לגבר הסקסי ביותר בעולם על ידי מגזין פיפל האמריקאי, ויחד עם ג'ורג' קלוני הוא היחיד שקיבל תואר זה פעמיים בעיתון זה.
פיט היה מעורב במערכת יחסים ארוכת טווח עם השחקנית גווינת' פלטרו. הם התארסו בדצמבר1996, אך נפרדו לבסוף ביוני 1997. הקשר ביניהם זכה לכיסוי נרחב בעיתונות הצהובה, וצילומי עירום שלהם יחדיו שצולמו על ידי צלם פפראצי, פורסמו במגזינים.
הוא שיחק בין היתר גם בסרטים "מועדון קרב", "אושן 11", "אושן 12", "סנאץ'","מר וגברת סמית'" (שם הכיר את אנג'לינה ג'ולי), ו"טרויה" .
הוא נישא לשחקנית ג'ניפר אניסטון ב-29 ביולי2000. הם נחשבו לזוג המלכותי של הוליווד עד להודעה על גירושיהם ב-7 בינואר2005. כיום, בת זוגו היא השחקנית אנג'לינה ג'ולי, ואף נולדה להם בת בשם העברי "שיילה" (ביטויי המילה באנגלית: Shaylo). פירוש השם הוא "שי"- מתנה, ו "לה" (לפי ההיגוי העברי). בנוסף, לפיט וג'ולי 3 ילדים נוספים מאומצים: זהרה, מדוקס ופאקס (pax). ב 12 ביולי נולדו לו ולג'ולי תאומים, בן בשם נוקס ליאון ובת בשם ויויאן מרשלין.
על תפקידו בסרט "12 קופים", היה פיט מועמד לפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, וזכה בפרס סאטורן ובפרס גלובוס הזהב, והיה מועמד פעם נוספת לפרס גלובוס הזהב על תפקידו בסרט "בבל" בשנת 2007.
ב-2008 היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר בשל משחקו בסרט הסיפור המופלא של בנג'מין באטן, אך לבסוף הפסיד לשון פן (מילק).

סרטים בו שיחק בראד פיט

נערה נבגדת (1990)
תלמה ולואיז (1991)
ג'וני ומגפי הזמש (1991)
נהר זורם ביניהם (1992)
עולם מגניב (1992)
רומן על אמת (1993)
קליפורניה (1993)
ראיון עם הערפד (1994) - לואי
רוחות של תשוקה (1994)
שבעה חטאים (1995)
12 קופים (1995)
סליפרס (1996)
יריב אינטימי (1997)
שבע שנים בטיבט (1997)
הצד האפל של השמש (1997)
לפגוש את ג'ו בלאק (1998)
מועדון קרב (1999)
סנאץ' (2000)
המקסיקני (2001)
משחקי ריגול (2001)
ילד רע (2001)
אושן 11 (2001)
סינבד (2003) (דיבוב)
טרויה (2004)
אושן 12 (2004)
מר וגברת סמית' (2005)
בבל (2006)
אושן 13 (2007)
ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן (2007)
לקרוא ולשרוף (2008)
הסיפור המופלא של בנג'מין באטן (2008)
ממזרים חסרי כבוד (2009)