אבולוציה, תיאוריה ביולוגית שלפיה חל תהליך שינוי הדרגתי בתכונותיהם של אוכלוסיות או יצורים; למעשה, שינוי כזה הוא הצטברות של שינויים פעוטים ביותר שחלים במהלך הדורות. עפ"י התיאוריה, האבולוציה היא שגרמה להתפתחות כל צורות החיים הקיימות, מצורות קדומות שהיו לפנים על פני כדור הארץ, החל מראשית החיים.

תורת האבולוציה שואפת לתאר את התפתחותם של כל המינים מאב קדום יחיד, שחי (לפי הסברה המקובלת כיום) לפני 3,800-3,500 מיליון שנה. במרוצת הדורות הסתעפו צאצאיו בהדרגה לכיוונים שונים והשתלבו בבתי גידול שונים; מהם יצאו כל מיני היצורים המצויים בעולם.

אותו אב קדום משותף היה מן הסתם יצור חד-תאי פשוט. האבולוציה של החיים הרב-תאיים החלה רק כעבור מיליארדי שנים, כ-700 מיליון שנה לפני זמננו. אך במשך הדורות הללו חלו בהם שינויים רבים: המינים רכשו תכונות פיסיולוגיות ומורפולוגיות חדשות, והשתנו בנסיבות הזמן ובלחצי הברירה הטבעית למינים חדשים. הראיות לתהליך האבולוציה מצויות בשרידי צורות החיים הקדומות המתגלות בסלעים (מאובנים ).

תיארוך המאובנים שלוב בסדר הכרונולוגי שבו נוצרו האורגניזמים, כלומר, בסלעים משכבות קדומות מאוד נמצאו צורות חיים פשוטות ביותר, חד-תאיות, ואילו בסלעים משכבות קרובות יותר לתקופתנו התגלו צורות חיים רבות הדומות לאורגניזמים של ימינו. ביניהם נמצאו צורות מעבר של יצורים שמרביתם שונים בתכלית מכל הידוע לנו כיום. גם אם יש לעתים פערים ברצף, אפשר ללמוד על שלבים הדרגתיים.

עם זאת יש לציין כי הופעת צורה חדשה, אין פירושה בהכרח שהקודמת עברה מן העולם: הדו-חיים התפתחו מן הדגים, אולם הדגים מוסיפים להתקיים בעולמנו, לצד הדו-חיים. והיצורים החד-תאיים עדיין נפוצים הרבה יותר מהרב-תאיים.

חשוב מאוד להדגיש כי אבולוציה אין פירושה טיפוס בסולם שכל שלב בו "נעלה" מקודמו, "משוכלל" יותר או "רצוי" יותר. מוטב להמשילה לעץ שמגזעו יוצאים ענפים, מהם יוצאים בדים, וכן הלאה.


מנגנון האבולוציה


צ'רלס דרווין קבע שהמנגנון המניע את האבולוציה הוא הברירה הטבעית : ריבוי הצאצאים, ומלחמת הקיום ביניהם במסגרת בית הגידול (הסביבה ), מביאים לכך שרק המתאימים ביותר שורדים. תכונות הפרט שהתקבלו בירושה הן הקובעות את מידת הצלחתו, ולפיכך את יכולתו להעביר את תכונותיו אלה לצאצאיו. לעומתו טען למרק כי תכונות שרכש האורגניזם בהשפעת הסביבה עשויות לעבור בירושה לצאצאיו. התיאוריה שלו אינה מקובלת עוד, מאז הסביר מנדל את עקרונות היסוד של התורשה .

מתוך שילוב תורותיהם של דרווין ושל מנדל ופיתוחן, הקרוי בשם "הסינתזה הניאו-דרוויניסטית ", אפשר להעמיד את תיאוריית האבולוציה על ארבעה עיקרים פשוטים:

א. כל זוג הורים מביא לעולם צאצאים במספר רב יותר ממה שמסוגלים משאבי הסביבה לפרנס, עד שיגיעו לבגרות ויעמידו צאצאים משלהם.

ב. כל אחד מהצאצאים הללו דומה מאוד להוריו ולאחיו, ובכל זאת שונה מהם במידת-מה. מקורו של שוני כזה הוא במוטציה גנטית, כלומר "שגיאה" בהעתקת הצופן הגנטי, ובסממנים אחרים של תהליך השכפול של החומר התורשתי, וכן בשל עצם ערבובו של החומר הגנטי המתקבל משני הורים שונים בתהליך הרבייה הזוויגית.

ג. לשוני הזה בין צאצאיו של זוג הורים יש השפעה רבה על השאלה מי מהם יזכה להגיע לבגרות ולהעמיד צאצאים, ומי לא ישרוד.

ד. פרט שהצליח להביא לעולם צאצאים הודות לתכונה כלשהי שנמצאה בו והעניקה לו יתרון, יוריש את התכונה הזאת לחלק מצאצאיו שלו, וגם להם יהיה סיכוי טוב יותר להצליח במלחמת הקיום, להעמיד צאצאים, וכן הלאה.