המקור הראשון שבו מוזכר ט"ו בשבט הוא המשנה.
"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.
בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:."
מסכת ראש השנה א, א
העניין של טו בשבט ביהדות הוא ראש השנה למעשרות האילן.
כל מה שנוגע לדיני מעשרות , ערלה וכו'
לדוגמא, כל עץ אסור לאכול ממנו 3 שנים ראשונות משום איסור ערלה, השנים נספרות מטו בשבט.
טו בשבט נחשב חג [אמנם לא כמו יום טוב אבל הוא יום חג] ולכן לא אומרים תחנון בתפילה ולא מתענים בטו בשבט.
המנהג לעשות סדר טו בשבט הוא מתקופת הארי ז"ל.
אחד מתלמידיו תיקן את זה, וטען שעל פי הקבלה יש עניין גדול באכילת פירות בטו בשבט.
מנהג הנטיעות הוא מנהג שתוקן לפני כ-60 שנה עם קום המדינה, כאשר מורה אחד מזכרון יעקב החליט שיוצאים לנטיעות .
אין שום מצווה או איזכור בספרים היהודיים לנטיעות בטו בשבט, אבל יש עניין גדול לנטוע עצים בארץ משום מצוות יישוב הארץ, ולכן זהו מנהג טוב ונשתרש בעם.
מי שלא יודע, השנה טו בשבט יוצא ביום שבת. [הקרוב]
חג שמח לכל אטרף![]()




ציטוט ההודעה









ספוילר:



