ריכזתי את שלושת הפרקים הללו כי הם לרוב מופיעים במבחנים לכיתות ט' במחצית ב'. (וגם מחר יש לי מבחן עליהם אז הבאתי סיכומים על הפרקים האלה).



פרק י"ג – מלחמת שאול בפלישתים

מצב העם ביחס לפלישתים
בספר שמואל א' פרק י"ג מתאר לנו הסופר המקראי את מלחמתו הראשונה של שאול בפלישתים. שאול בוחר לו שלושת אלפים איש ומחלק את הכוח לקבוצות.אלפיים איש נותרו איתו במכמש ובהר בית אל,ואת האלף הנותרים הוא הפקיד בידי בנו יהונתן ששהה עם הכוח בגבעת בנימין.יהונתן הכה את נציב הפלישתים,ומהלך זה היה האות למלחמה הכללית בין פלשתים וישראל.
בני ישראל היו בנחיתות צבאית מול הפלישתים,הן מבחינה מספרית והן מבחינת כלי הנשק. צבא הפלישתים היה גדול מאוד "...ועם כחול אשר על שפת הים לרוב..." (שמ"א, י"ג,5 ), ואילו צבא בני ישראל מנה שלושת אלפים איש בלבד. זאת ועוד, צבא פלשתים מצויד היטב למלחמה ולו שלושים אלף רכבים וששת אלפים פרשים.לעומתם לבני ישראל היה מחסור בנשק מכיוון שהפלישתים אסרו עליהם להתעסק בברזל כדי למנוע ייצור כלי נשק. לכן רק לשאול ויהונתן היו חרב וחנית." והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם... ותמצא לשאול וליהונתן בנו" (שמ"א, י"ג,22).
תמונת מצב זאת במקביל ללחץ הפלישתים על בני ישראל מביאה את בני ישראל להתפזר,לברוח ולהתחבא במקומות שונים,ושאול נותר עם כ-600 איש בלבד.כל זאת לא מנע ממנו לנצח את הפלישתים ניצחון מוחץ.

הוראת שמואל לשאול ומעשהו של שאול
שמואל מורה לשאול להמתין לו שבעה ימים בגלגל עד להגעתו לצורך העלאת קורבן והנחיתו של שאול."...והנה אנוכי יורד אליך להעלות עולות לזבוח זבחי שלמים, שבעה ימים תוחל עד בואי אליך, והודעתי לך את אשר תעשה" (שמ"א,י' 8 ).יש לציין שבעולם העתיק, לפני יציאה למלחמה, היה נהוג להעלות קורבן לאל, כדי שזה יעזור להביא את הניצחון.
שבעה ימים חיכה שאול לשמואל אך הוא לא הגיע. במשך הזמן הזה הלך והחמיר המצב בעם. עליונותם הצבאית של הפלישתים במקביל ללחץ שהפעילו על בני ישראל גרמו לחרדה גדולה בקרב העם,והביאו לכך שהעם ברח והתחבא."ואיש ישראל ראו כי צר לו כי נגש העם ויתחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים..." (שמ"א,י"ג 6). התעכבותו של שמואל אף החמירה עם המצב והעם התפזר לכל עבר."...ולא בא שמואל הגלגל, ויפץ העם מעליו" (שמ"א, י"ג 8).
לאור מצב העם מחליט שאול להעלות קורבן בעצמו. בכך חוטא שאול בחטא כפול: הראשון, שמואל הוא הסמכות הדתית והעליונה ואילו שאול הוא הסמכות הממלכתית- צבאית.בהעלאת הקורבן שאול פולש לסמכויותיו של שמואל וחורג מסמכויותיו.חטאו השני הוא, ששאול נלחץ מהמצב ובכך למעשה הביע חוסר אמון ביכולתו של ה' להציל את העם בשעתו הקשה,וכן הפר את הצו האלוהי.
מעשהו של שאול מהווה את תחילת הקרע בין שמואל לשאול. המחלוקת בין שמואל לשאול לא נעוצה רק בעובדה ששאול הפר את מצוות ה', אלא גם בנושא הסמכויות. כלומר,מי הסמכות הקובעת? זו הדתית המיוצגת על ידי שמואל נציגו של ה',או זו הממלכתית –צבאית המיוצגת על ידי שאול? שאול לא מבין מהן סמכויותיו כמלך ומה הם הגבולות של סמכויות אלו. מבחינה דתית הוא פלש לסמכויותיו של שמואל וחרג מסמכויותיו שלו.
שאול נענש על חטאיו. שמואל אומר לו שמכיוון שהוא לא שמר את מצוות ה' ממלכתו לא תתקיים. כלומר, המלוכה לא תמשיך בזרעו אחריו. " ועתה ממלכתך לא תקום, בקש לו ה' איש כלבבו, ויצווהו ה' נגיד על עמו, כי לא שמרת את אשר ציווך ה' "( שמ"א, י"ג 14).


תכונותיו של שאול לפי פרק י"ג
בספר שמואל א' פרק י"ג אנו למדים כי שאול התכונן למלחמה בפלשתים וגייס 3,000 לוחמים. הוא שלח את בנו יונתן להכות את נציב פלשתים והאחרון נהרג בקרב. מהלך זה היה האות למלחמה הכללית בין פלשתים וישראל.
שמואל אפשר לשאול לפעול בתחום הצבאי, אך הגביל אותו בתחום הדתי. הוא דרש משאול לחכות לבואו לפני שיצא לקרב הגדול, אך שאול לא עשה כן,הוא זבח לה' בהיעדר שמואל.
חשוב לציין כי העם ביקש מלך שיוביל אותם במלחמה,"ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו" (שמ"א,ח' 20), במיוחד נגד הפלישתים שהיוו איום באותה תקופה. שאול רצה לבצע את תפקידו,לכן ששמואל בושש מלהגיע נאלץ שאול להפעיל את שיקול דעתו ולהעלות עולה ללא שמואל,וזאת כדי לצאת לקרב ולנסות להציל את עמו.
יש לציין, כי מבחינה צבאית שאול מילא את תפקידו ופעל בדרך הגיונית ונכונה והוא מצטייר כמצביא דגול. אך, אנו מתוודעים כאן לחסרונו הגדול של שאול והוא היותו מובל ולא מוביל. במקום ששאול ישמש כמנהיג ויוביל את העם הוא מובל על ידו, בכך שנכנע ללחץ העם ומקריב את קורבן המלחמה."כי ראיתי כי נפץ העם מעלי ואתה לא באת ..." (שמ"א, י"ג, 11).
זאת ועוד, שאול לא מבין מהן סמכויותיו כמלך ומה הם הגבולות של סמכויות אלו. מבחינה דתית הוא פלש לסמכויותיו של שמואל וחרג מסמכויותיו שלו. יתרה מכך, אי הציות לדברי שמואל נתפס כחוסר אמונה בה'.כלומר, הוא הביע חוסר אמון ביכולתו של ה' להציל את העם בשעתו הקשה, וכן הפר את הצו האלוהי.
שמואל כעס על שאול שלא שמע להוראותיו ולא חיכה לבואו. הוא מוכיח אותו שעבר על מצוות ה' (רק לכוהנים משבט לוי מותר להקריב קורבנות), ומודיע לשאול,כי הוא לא ימשיך לתפקד כמלך על ישראל ואחר יחליף אותו בתפקיד "ועתה ממלכתך לא תקום, בקש ה' לו איש כלבבו, ויצווהו ה' לנגיד על עמו, כי לא שמרת את אשר ציווך ה'"(שמ"א י"ג 14).
במלחמה נגד עמלק שאול לא לומד מניסיון העבר,הוא לא מילא את צַו החרם על עמלק במלואו ובכל פרטיו.בכך שאול שוב עובר על צו ה' ובעקבות כך מחריפה המחלוקת בין שמואל, לבין שאול .


פרק ט"ו – המלחמה בעמלק

ההוראה להחרים את עמלק ומשמעותה
פרק ט"ו עוסק במלחמת שאול בעמלק בצַו ה'."כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלתו ממצרים עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור" (שמ"א,ט"ו 2-3).
עמלק הוא אויב היסטורי של עם ישראל, מאז יציאת מצריים וה' ציווה להשמידו."זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים,כ"ה 17). שמואל מצווה בשם ה' על שאול להכות את עמלק ולהחרים את כל אשר לו.כלומר,למלא את חוק החרם הדורש את השמדתו המלאה של האויב כולל כל אנשיו ונכסיו. שאול לא מילא את צַו החרם על עמלק במלואו ובכל פרטיו, מכיוון שלא הרג את אגג, מלך עמלק, וכן את כל הצאן והבקר. על כך שאול נענש בחומרה ומאבד את מלכותו.

הוויכוח בין שאול לשמואל
הוויכוח בין שאול לשמואל הוא וויכוח בין שני אנשים גם על סמכויות וגם על מעמד ושליטה. שמואל מייצג את הסמכות הדתית ואילו שאול מייצג את הסמכות הממלכתית-צבאית.
כבר בהתחלה אומר שמואל לשאול "אותי שלח ה' למשחך למלך על עמו ישראל" (שמ"א,ט"ו 1). השימוש של שמואל במילה "אותי" מבטא את המניע האישי והדתי.
מבחינתו של שמואל, שאול לא ביצע את החרם המורה על השמדתו המלאה של עמלק על אנשיו ונכסיו,מכיוון שהותיר שריד לעמלק.למרות זאת חש עצמו שאול כמי שקיים את הצו,דבר המתבטא בדבריו לשמואל " ברוך אתה לה' הקמותי את דבר ה' " (שמ"א,ט"ו 13 ).שאול מבחינתו מייצג את העם ולכן בוחר "לעגל פינות" ולקחת בשבי את אגג ולהשאיר את הצאן המובחר.שאול לא מבין את חומרת מעשהו שמואל כועס, והויכוח ביניהם הופך להיות קשה ומר.
במהלך הוויכוח מרבים שאול ושמואל להשתמש בשורש ש.מ.ע .אבל כל אחד מהם מתכוון למשהו אחר.שמואל מתכוון כי מכיוון שהוא נציגו של ה' ולכן מהווה את הסמכות הדתית העליונה, שאול מחויב לשמוע לו."...ועתה שמע לקול דברי ה' "(שמ"א,ט"ו 1). לעומתו שאול חושב שבתוקף תפקידו עליו להקשיב גם "לשטח"."... אשר שמעתי בקול ה', ואלך בדרך אשר שלחני ה',ואביא את אגג מלך עמלק, ואת עמלק החרמתי" (שמ"א, ט"ו 20). במהלך הוויכוח כששאול מצטדק וטוען כי השאיר את הצאן המובחר לבקשת העם לצורך העלאתו קורבן לה', חוזר שמואל על מחויבותו של שאול לה' ואומר לו כי ה' לא רוצה בקורבנות המובאים כתוצאה ממעשה שנעשה נגד רצונו, כי עיקר רצונו של ה' אינו בקורבנות כי אם בשמירה על מצוותיו. "...החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'? הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אלים" (שמ"א, ט"ו 22).
הויכוח בין שמואל לשאול מחריף את הקרע ביניהם, ושמואל נפרד ממנו באופן סופי.למרות ששמואל מנהל מאבק סמכויות עם שאול וכועס על שלא שמע בקול ה', ועל המנהיגות הלקויה שגילה, אנו לומדים ששמואל לא משתמש בכישלונו של שאול כדי להצדיק את התנגדותו לשלטון המלוכה,אלא, מתאבל על שאול,דבר המעיד על הקרבה ששררה בין השניים.

תכונותיו של שאול כפי שעולה מהוויכוח

במלחמה נגד עמלק שאול לא מילא את צַו החרם על עמלק במלואו ובכל פרטיו. שאול שוב עובר על צו ה' ובעקבות כך מחריפה המחלוקת בין שמואל לשאול.מן הוויכוח המתקיים בין שמואל לשאול ניתן ללמוד באופן עקיף על תכונותיו של שאול.
במהלך המלחמה נגד עמלק קיבל שאול החלטות הן על פי אמונתו והן על פי שיקולי דעתו כמלך.הוא לא מילא את צַו החרם. כלומר לא השמיד לחלוטין את עמלק, מכיוון שלא הרג את אגג, מלך עמלק, וכן את כל הצאן והבקר.למרות זאת חש עצמו שאול כמי שקיים את הצו,דבר המתבטא בדבריו לשמואל " ברוך אתה לה' הקמותי את דבר ה' " (שמ"א,ט"ו 13 ). כאשר שמואל מתעמת איתו ושואל אותו לפשר קולות הצאן והבקר, שאול מטיל את האחריות למעשה ממנו לעם,וטוען בפני שמואל כי הדבר נעשה על מנת להעלות זבח לה'. " ... אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח לה' אלוהיך" ( שמ"א, ט"ו 15). אנו רואים שוב כי שאול מובל על-ידי העם במקום לשמש כמוביל. כמלך, חייב שאול להורות לעם מה לעשות ולא להסתתר מאחורי מעשי העם ולהטיל עליהם את האשמה.זאת ועוד כאשר שב שמואל ומוכיח את שאול, שאול מודה כי חטא אך טוען כי עשה זאת מתוך חולשה כי לא התגבר על רצון העם.
דברי התוכחה של שמואל לשאול כוללים את האשמתו של שאול בכך שלא ציית לקול ה'. אך יתרה מכך שמואל מוכיח את שאול על מנהיגותו.הוא מזכיר לשאול שהוא המלך וכבר לא בן של אחד מהשבטים הקטנים כפי שטען על עצמו שאול לפני שהומלך "הלוא בן ימני אנוכי מקטני שבטי ישראלומשפחתי הצעירה מכל שבטי בנימין" ( שמ"א, ט' 21). אלא, מנהיג כלל השבטים ולכן הוא צריך להתנהג כמלך ולשמש כמנהיג אחראי " הלוא אם קטן אתה בעינך, ראש שבטי ישראל אתה..."(שמ"א, ט"ו 17). זאת ועוד שמואל מאשים את שאול גם בביזה וחמדנות "ותעט אל השלל ותעש הרע בעיניי ה'" (שמ"א, ט"ו 19).
גם לאחר דברי התוכחה של שמואל שאול לא מודה בחטאיו אלא חוזר להטיל את האחריות על העם וטוען כי הצאן והבקר לא נלקחו כביזה ושלל, אלא כדי שישמשו זבח לה'. שמואל בתגובה מציין כי אלוהים מעדיף ציות ומוסר על פני קורבנות.
שאול מודה בסופו של דבר בחטאיו.הוא עושה זאת פעמיים, בפעם הראשונה שאול מודה בחטאיו אך ממשיך להצטדק ולהטיל את האחריות על העם. לדבריו עבר על מצוות ה' מתוך חולשה, כי לא התגבר על רצון העם,"...כי יראתי את העם ואשמע בקולם" (שמ"א, ט"ו 24).רק בפעם השנייה ששאול מבין כי איבד את המלוכה ללא יכולת לשנות את רוע הגזירה הוא מודה בחטאיו באופן מלא.
שאול מצטייר כמנהיג צבאי דגול שניצח בקרבות נגד אויביהם הקשים של עם ישראל במיוחד את אויבו ההיסטורי של העם,עמלק.אך הדבר אינו מספיק בשביל להמשיך בתפקידו כמלך.אנו מצפים ששאול יעמוד מאחורי ההחלטות שקיבל,יגן על עמדתו בנחישות כיאה למעמדו ותפקידו,וייקח אחריות למעשיו. מן האמור לעיל אנו למדים כי שאול מגלה מנהיגות שונה לחלוטין. שאול מתייצב לפני שמואל בעמדת התגוננות ולא מציג בנחישות את עמדתו. כמו כן, הוא לא עומד על זכותו כמלך לקבל החלטות, אלא נהפכו, הוא מצטייר כמנהיג חסר אונים שאינו עומד על דעתו. נסחף אחרי העם והופך להיות מובל ולא מוביל. יתרה מזאת הוא מטיל את האחריות למעשיו על העם במקום להתנהג כמלך ולשאת באחריות.

הנבואה הקודרת של שמואל לשאול
שמואל אומר לשאול כי בגלל שהוא מאס בה', ה' מאס בו, כלומר אינו רואה את שאול עוד כראוי למלוך על עמו. "יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך"( שמ"א ט"ו 23), בכך יש מידה כנגד מידה.
שאול מבקש משמואל שיסלח לו ,אך שמואל מסרב כי אינו רואה עוד בשאול את מלך ישראל. כשפנה שמואל ללכת משאול, ניסה שאול לעכבו בהחזיקו בבגדו,ומעילו נקרע.קריעת מעילו של שמואל בידי שאול היא אות וסמל לקריעת מלכות שאול בידי ה'.
למרות שעונשו של שאול הובהר כבר בפרק י"ג מתבשר שאול שוב על עונשו. אך הפעם שמואל אינו מדבר על אי קיום השושלת אלא על אי קיום מלכות שאול עצמו, והחלפתו באדם טוב יותר, "קרע ה' את ממלכת ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך" (שמ"א ט"ו 28). כלומר, הבחירה בשאול למלך הייתה שגויה. תוכנו של העונש מבהיר כי שלטון המלוכה ימשיך אך שאול יודח מתפקידו ויוחלף באדם טוב ממנו לתפקיד.אך יתרה מזאת, שמואל מוסיף ואומר כי ה' לא יחזור בו מהחלטתו זו כי אין תכונותיו כתכונות בני האדם שעלולים לשנות את דעתם ולבטל את עונשם.כלומר, גזר הדין הוא בלתי הפיך דבר שגורם לנבואה להיות קשה יותר וקודרת.





שמואל א, פרק טז

ה' פונה אל שמואל ואומר לו " כמה זמן תתאבל על שאול? אני לא רוצה שהוא יהיה מלך. קח את קרן השמן ולך לבית ישי כי מצאתי בן בניו את מי שיחליף את שאול. מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן, וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל-יִשַׁי בֵּית-הַלַּחְמִי--כִּי-רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי, מֶלֶךְ. שמואל עונה ב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ, וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי.
אומר לו אלוהים קח אתך עגלת בקר ותגיד שבאת לזבוח לה'. תזמין לזבח את בית ישי ואני אנחה אותך. וּמָשַׁחְתָּ לִי, אֵת אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ.שמואל מבצע את דברי ה'. הוא בא לבית לחם וכל זקני העיר התרגשו לקראת בואו. שמואל הושיע להם שהוא בא כדי לזבוח לה' והזמין לזבח גם את משפחת ישי. כשבאו בני המשפחה ראה שמואל את אליאב בן המשפחה וחשב שזה האדם אותו בחר אלוהים למלך. אבל אלוהים אמר לו אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ--כִּי מְאַסְתִּיהוּ. כי האדם רואה את הצורה החיצונית אבל אלוהים רואה את הלב. כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב בזה אחר זה עברו שבעת בניו של ישי ליד שמואל וה' אמר לשמואל שלא בהם בחר.שמואל פונה לישי ושואל הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וישי עונה עוד בן אחד לי הוא הקטן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן שמואל מבקש מישי לקרא לבנו וכשהבן מגיע רואה שמואל כי ְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי;
כשמגיע הבן הקטן מודיע ה' לשמואל כי זה האיש שבחר. וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ, כִּי-זֶה הוּא. יג וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו. מרגע שדוד נמשח למלך נחה עליו רוח ה'. ורוח אלוהים עזבה את שאול. ומצב רוח רע תקף אותו. עבדיו הציעו לו לחפש איש המנגן בכינור. שינגן לפני שאול כאשר ירגיש רע. יְבַקְשׁוּ, אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר; וְהָיָה, בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ-אֱלֹהִים רָעָה--וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְטוֹב לָךְ. הרעיון מצא חן בעני שאול והוא מבקש שיחפשו עבורו נגן. אחד מהעבדים אומר שהוא מכיר איש כזה, וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וַיהוָה, עִמּוֹ. ושאול שולח שליחים לבית ישי ומבקש ממנו שישלח אליו את דוד. ישי שולח עם דוד מתנות לשאול. דוד מוצא חן בעני שאול והופך להיות נושא הכלים שלו. כאוַיָּבֹא דָוִד אֶל-שָׁאוּל, וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו; וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד, וַיְהִי-לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים.שאול מבקש מישי רשות להשאיר את דוד בביתו וכששאול לא מרגיש טוב דוד מנגן עבורו בכינור ושאול נרגע. כג וְהָיָה, בִּהְיוֹת רוּחַ-אֱלֹהִים אֶל-שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ; וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.