בעיות

[Dudette]

טוב, אז זאת הודעה ראשונה שלי פה. אני לא בטוחה כ"כ מה אני אשיג מזה, אבל היי, אין לי מה להפסיד.

במשך שלושה חודשים לא גרתי בבית. אני בת 17, ועדיין לומדת בכיתה י"ב. בשלושת החודשים האלו גרתי בתחילה בדירה של אבא שלי, כשהוא גר אצל חברה שלו, וחודש שלם נדדתי בין בתים של חברים, אבל הייתי בעיקר אצל ידיד אחד שלי.

בשלושת החודשים האלו לא גרתי בבית בגלל שרבתי עם אמא שלי ריב עצום, ונורא מיציתי את הריבים האלה, אז החלטתי שעדיף שלא, וזהו. במהלך השלושה חודשים האלו לא דיברנו למעט השבוע של חנוכה, שבו דיברתי איתה, אבל גם אז זה הסתיים בפיצוץ.

לפני כשבועיים אמא שלי טסה לחו"ל אז חזרתי לבית לשבוע שבו היא לא נמצאת. כשהיא חזרה לא היה לי לאן ללכת, אז נשארתי בבית, אבל התחלתי לחזור בשעות מאוחרות כדי שלא אצטרך להתקל בה.

מעבר לזה שרבתי עם אמא שלי, אני גם שונאת את הבית בגלל שהוא רחוק מכל החברים שלי, ואני בודדה בו. מאוד.

במהלך השלושה חודשים שבהם לא גרתי בבית הייתי מוקפת כל הזמן בחברים. בלי הפסקה. ובשבועיים האחרונים, שבהם חזרתי לגור בבית, אני מרגישה כ"כ לבד.

אני כל שניה כמעט בוכה, אני התחלתי לפתח התנהגות הרסנית, חזרתי לעשן, אני שותה בכמויות, אני לא מתייחסת ברצינות ללימודים, אני לא עובדת, אני רק יושבת בבית ומרחמת על עצמי. הקטע שהכי כואב לי, זה שאני יודעת את כל זה, אבל לא מוצאת את הכוח הנפשי לעשות עם זה משהו.

אתמול בערב יצאתי עם ידיד שלי, ושתיתי. המון. והתחלתי להכנס להיפר-ונטילאציה, לא הצלחתי לנשום, לא הצלחתי לעמוד, לא הצלחתי להשאר ערה, והרסתי לשנינו את הערב. אני מרגישה כ"כ מחורבן בקשר לזה שאני לא מעזה לצאת עם החברים שלי הערב, כי אני פשוט לא רוצה לראות את הפנים שלו.

אני מרגישה שאני קורסת מבחינה חברתית. אני לא בנאדם טוב, ואני יודעת את זה, ואני יודעת שאני יכולה להשתפר, אבל הגעתי למצב שבו אני לא מסוגלת לעשות שום דבר, ואני מעדיפה פשוט למות במקום. אני מרגישה שהחברים שלי לא באמת חברים שלי, ושכולם מרחמים עליי, ושהיה עדיף לכולם אם הייתי מתה.

הידיד אצלו ישנתי במהלך החודש הזה, הוא ידיד ממש טוב שלי. אבל אפילו את זה אני מצליחה להרוס. אין לנו יותר על מה לדבר, אנחנו לא עושים שום דבר חוץ מלריב, עשיתי לו יום כיף ליומולדת שלא היה כיפי בכלל, ואחרי שהרסתי את הערב של שנינו אתמול כתבתי לו אסאמאס שאני רוצה להתרחק. רק כי אני יודעת, שאם אני לא אגיד את זה עכשיו, הוא בסופו של דבר יתרחק ממני וזה רק יפגע בי עוד יותר.

אני נורא מצטערת, ומאוד מודה למי שקרא את הכל, ואני רק צריכה פיתרון למצב הזה, כי אני לא מסוגלת כבר. רק רוצה למות.

[Erik Lamela]

למות זה לא פיתרון נשמה, גם לי יש הרבה בעיות וגם אני חושב לפעמים על המוות אבל אני לא עושה את זה.
לגבי זה עם ידיד שלך הזה, לדעתי את פשוט צריכה להיות קצת יותר רגועה ולנסות לשלוט בעצבים שלך ואני יודע שזה קשה אבל את בסופו של דבר תצליחי את רק צריכה להאמין.
ולגבי זה שאת אדם רע, זה לא נכון אין דבר כזה בן אדם רע יש בן אדם שעושה טעויות ולא מודע לכך.
ולדעתי את צריכה לחזור לגור בבית ולנסות להסתדר עם אמא שלך את בת 17 בעוד שנה+- את תתגיסי/תעשי שרות לאומי אז את בקושי תהי בבית ואת תראי שתוך שנתיים/שלוש את יכולה להיות חופשייה ואת יכולה לקנות דירה או להיות עם שותפ/ה ככה שתהיה רחוקה מאמא שלך וגם תהי קרובה לחברה שלך.
וגם לרחם על עצמך זה הדבר שלא ממש יעזור לך בחיים תאמיני לי אני היתי בדיוק כמוך ולקחתי את עצמי בידים והיום אני השתנתי..

מקווה שעזרתי לך.

[משתמש אנונימי]

גם אני כמו דוגי הייתי במצב דומה שלך,אומנם לא ברחתי מהבית,אבל כן הייתי בריב עם ההורים.
כיום לאחר שהיית לי ולהורים שלי שיחה ארוכה בנושא אני מרגיש הרבה יותר טוב,אני מסתדר מעולה עם אמא וגם עם אבא(ההורים גרושים).
גם אני חשבתי על מוות אבל הגעתי למסקנה שזה הפתרון הכי עלוב שיש,זה אומר להשאיר את הבעיות שלך לאנשים אחרים,וזה אחד הדברים הכי אנוכיים שיש,בין אם את חושבת שזה "יקל" על אנשים אחרים,לדעתי טעות בידייך.
לגבי הידיד הזה,לדעתי,אם הוא היה מתרחק בשלב כלשהו,זה היה קורה בזמן הזה שאת גרת אצלו כי זה בטח היה השלב הכי קשה בשבילו,אני לא יודע איך היחסים שלכם אבל ע"פ מה שכתבת,זה יכול להיות שאת מגיעה למחשבות האלו מכיוון שאת מרחמת על עצמך ויושבת עם עצמך כל היום,אל תתרחקי ממנו,חבל להסתכל לאחר מכן אחורה ולהתחרט.
ניתן גם לראות שיש לך הערכה עצמית נמוכה מאוד ובטחון עצמי נמוך..
לדעתי זאת אחת הבעיות הגדולות שלך,לגבי פתרון למצב זה...אני חושב שהכל תלוי בדרך מחשבה שלך ובאמונה בעצמך.
לגבי הקריסה החברתית שלך,ניתן להשוות את המצב שלך לבן אדם עשיר שעבד את כל כספו,לכן המצב שלו בדיעבד יותר גרוע מבן אדם שמעולם לא היה לו כסף,כלומר,בכמה חודשים האלו שהייתי עם אנשים כל היום,התרגלת לזה וברגע שזה נפסק כי את גרה רחוק את בעצם מתגעגעת למצב הקודם(לגבי גרה רחוק תמיד יש תחבורה ציבורית\רישיון).
בהצלחה בהמשך,דווחי לנו בקשר להתקדמות,מקווה שעזרתי.

[Erik Lamela]

גם אני כמו דוגי הייתי במצב דומה שלך,אומנם לא ברחתי מהבית,אבל כן הייתי בריב עם ההורים.
כיום לאחר שהיית לי ולהורים שלי שיחה ארוכה בנושא אני מרגיש הרבה יותר טוב,אני מסתדר מעולה עם אמא וגם עם אבא(ההורים גרושים).
גם אני חשבתי על מוות אבל הגעתי למסקנה שזה הפתרון הכי עלוב שיש,זה אומר להשאיר את הבעיות שלך לאנשים אחרים,וזה אחד הדברים הכי אנוכיים שיש,בין אם את חושבת שזה "יקל" על אנשים אחרים,לדעתי טעות בידייך.
לגבי הידיד הזה,לדעתי,אם הוא היה מתרחק בשלב כלשהו,זה היה קורה בזמן הזה שאת גרת אצלו כי זה בטח היה השלב הכי קשה בשבילו,אני לא יודע איך היחסים שלכם אבל ע"פ מה שכתבת,זה יכול להיות שאת מגיעה למחשבות האלו מכיוון שאת מרחמת על עצמך ויושבת עם עצמך כל היום,אל תתרחקי ממנו,חבל להסתכל לאחר מכן אחורה ולהתחרט.
ניתן גם לראות שיש לך הערכה עצמית נמוכה מאוד ובטחון עצמי נמוך..
לדעתי זאת אחת הבעיות הגדולות שלך,לגבי פתרון למצב זה...אני חושב שהכל תלוי בדרך מחשבה שלך ובאמונה בעצמך.
לגבי הקריסה החברתית שלך,ניתן להשוות את המצב שלך לבן אדם עשיר שעבד את כל כספו,לכן המצב שלו בדיעבד יותר גרוע מבן אדם שמעולם לא היה לו כסף,כלומר,בכמה חודשים האלו שהייתי עם אנשים כל היום,התרגלת לזה וברגע שזה נפסק כי את גרה רחוק את בעצם מתגעגעת למצב הקודם(לגבי גרה רחוק תמיד יש תחבורה ציבורית\רישיון).
בהצלחה בהמשך,דווחי לנו בקשר להתקדמות,מקווה שעזרתי.

זה בדיוק מה שאמרתי/התכוונתי רק ביותר מורחב

[snopkin]

לפני מה שכתבת פה נראה שאת מאשימה את עצמך בכל מה שקורה סביבך,אפילו דברים שלא באמת קשורים אלייך.
כל זה גורם לך למועקה,וברגע שמישהו רב איתך,את מוציאה עליו את כל הג'ורה שקורה לך בחיים וזה גורם לריבים ענקיים,מה שגורם לך להאשים את עצמך בזה ושוב לגרום להכול להיות יותר גרוע.

בקיצור,הבנת שיש פה מעגל אינסופי של חרא.

הכוח הוא בעצם בידיים שלך לשבור את המעגל הזה,לדעתי כרגע את לא ממש תצליחי באמת להפסיק לכעוס ולהאשים את עצמך.
המצב הקשה הוא מצב,ככה שזה לא משהו שאת יכולה לשנות בעצמך.
אבל למרות זאת,העובדה שאת מתעצבנת מהר,רבה והורסת קשרים ...הורס לך את הכול וזה מקור כל הבעיות שלך ואת חייבת להבין את זה.

זה גורם לך להיות במצב שבא לך כבר למות כי אין עבודה,אין קשר עם ההורים,את מרגישה כמו נטל ואני יודע מה ההרגשה הזאת...אבל את חייבת להתגבר על זה,אני מציע לך לדבר עם הידיד שלך ולבקש ממנו שיתן לך כמה עצות איך לא להתעצבן בריבים ואיך לחזור למסלול שלך,לפי דעתי בנדאם כזה שהיית איתו הרבה והוא מכיר אותך טוב עד כדי כך שהוא נתן לך לישון אצלו במשך תקופה מסויימת זה בנדאם שכדאי לך להקשיב לו.

בהצלחה בהמשך החיים

[Old Lady]

תקשיבי,את רוצה להוכיח לעצמך שאת בנאדם חזק ?אז תצאי מזה!ככה את רוצה שהחיים שלך יראו?דבר ראשון...את משלימה עם אמא שלך כי תאמיני לי שאת לא יודעת מה זה אמא ותמיד יש את כל הקלישאות האלה שאומרים:"אתה לומד להעריך את הבן האדם רק כשהוא לא איתך" אז זה לא חרטה וזה נכון...חברה שלי לשעבר איבדה את אמא שלה כי היא היתה חולה...זה מה שאת רוצה שחס וחלילה יקרה?(למרות שאין קשר),אמא יש רק אחת מזה לריב עם אמא?אני בחיים לא רבתי עם ההורים שלי,אולי קצת צעקות וויכוחים אבל בחיים לא הפסקתי לדבר איתם...מה גם שההורים שלך פרודים אז את בכלל חייבת להיות בקשר טוב עם אמא שלך...דבר שני..את הולכת לידיד שלך ומתנצלת על כל מה שקרה ואני מתאר לעצמי שאם הוא ידיד שלך כל כך טוב שהרשית לעצמך לישון אצלו תקופה מסוימת אז הוא מכיר את הבעיות שלך אז את יכולה להסביר לו ולהתנצל ואז הוא יבין אותך...את שני הדברים האלה את חייבת לעשות...ואת תראי שלאט לאט את תעשי את זה הכל יתחיל להסתדר לך בעזרת השם,גם עם החברים גם עם הלימודים גם עם הכל..ומזה מרחק מחברים את כיתה יב' את יכולה כבר להתחיל ללמוד נהיגה..ויש תחבורה ציבורית הכל שטויות תאמיני לי,תגידי תודה על מה שיש לך ותעשי משהו עם החיים שלך...כי אחר כך יסתכלו עלייך בעין של ילדה מסכנה ההורים שלה ככה היא עושה דברים אפשר להביא אותה בככה?זה מה שאת רוצה שיחשבו עלייך?תתחילי ומהר לשנות את התדמית שלך תעשי את מה שאמרתי לך והכל יהיה בסדר..ככה גם את מוכיחה לעצמך שיש לך את הכח לצאת ממשברים קשים וזה ילמד אותך בהרבה על החיים כי החיים הם לא מושלמים והם לא דבש ותהיי בטוחה שבמהלך החיים שלך את תיכנסי למשברים אבל את תדעי לצאת מהם כי ידעת איך לצאת בהתחלה אז אין סיבה שלא תצאי ממה שיהיה לך בעתיד(בתקווה שלא יהיו לך כן?)בהצלחה ושבת שלום

[keddan]

לגבי הידיד קרה שאתם רבים לא סוך הועלם וגם אם כתבת לו אס אמ אס לא חשוב שהז המ שיגרום לו להתרחק ממך אם תחפשי ממנו קירבה ועזרה ..

תפסיקי לעשן ולשתות תעסיקי את עצמך בדברים אחרים כמו תחביבים ספורט רק כדי לשוכח מהשתייה והעישון !
לגבי הלימודים שמעי אלה החיים שלך ואת זורקת אותםלפח או שתתאפסי ותתחילי ללמוד ולחזור לעצמך או שמי שיאכל אותה זאת את !

לגבי הריבים ווכו.. פשוט תשרדי את בת 17 18 צאי מהיבת לחיים צאי לצבא שיסדרו לך בית , צאי עבדתי תשכרי דירה בקשי עזרה לא חסר אופציות
וכמו שאמרו לפני רק שבצורה אחרת החיים יקירם מידי בשביל לאבד אותם בגלל כאלה שטויות אז פעם הבאה שאת רוצה למות עשי סוויצ' ושני את כיוון המחשבה !

[TheNuts]

אני מקווה שלא תקחי אותי בצורה לא נכונה, אבל כמו שאמר ג'ורג' קלוני - אני לא פסיכולוג, אני שעון מעורר.
אני רוצה שתסתכלי שניה מהצד של אמא שלך על החיים שלך. את מוצאת נחמה באבא שלך (שמן הסתם הוא לא עם
אמא שלך) שיוצא לו להיות ה"הורה הטוב", והיא צריכה להיות ההורה הרע, זה שאומר לך נו נו נו על השתייה והעישון, זה שמנסה להתערב לך בחיים. היא זאת שגרה איתך, שדואגת לך, שנשארת איתה אחרי שההורים שלך נפרדו, וכל האש שלך מכוונת אליה.

אני אפילו לא יודע על מה רבת עם אמא שלך, זה לא משנה. השיטה היא מאוד פשוטה - אמא שלך תלויה בך. היא גם תעשה לך צרות כשתרצי לצאת מהבית, כשתגורי עם חבר ולא תסעי הביתה בסופ"שים, כשתטוסי לחו"ל, וכו.
את צריכה להבין את זה, ולא לריב איתה, אלא להתרחק ממנה בהדרגה.

ביום יום היא בטח יושבת לדבר איתך, רוב הזמן על דברים שאת לא רוצה לספר לה - מה שיוצר מתחים ואז ריבים על כל שטות. בעיקר דברים שהיא אומרת ובמבט לאחור יכולת להגיד "כן אמא" ולהמשיך הלאה עם היום בלי להתעצבן.
מכיר את הסיטואציה שלך. זה יגרר, אני מבטיח לך. אם לא תתחילי להתנהג בצורה אחרת עם אמא שלך, זה יגרר עד לגיל 23, 24.. מבטיח.

דבר ראשון - את לא פותרת כלום ע"י זה שאת לא רואה את אמא שלך. תתמודדי עם הצרות שלך.

דבר שני - לימודים זה שטויות. אל תקשיבי לכל הילדים פה שאומרים לך "תלמדי זה חשוב תתפסי את עצמך בידיים" - הם מצטטים את ההורים שלהם. אפשר לשפר הכל בצבא ואחרי הצבא. מה שיותר חשוב זה שתעשי עם עצמך משהו. עבודה זה דבר קל, ברגע שמתחילים ממשיכים מכוח האינרציה. זה גם יוריד את התלות שלך מאמא שלך,
מה שיצמצם ריבים משמעותית.

דבר שלישי - חברים זה דברים שבאים והולכים. בעיקר אם הם רחוקים ממך. ידידים רחוקים זה תשומת לב קלה. עובדה - כשגרת אצלו העניינים התחילו להתחרבש. את צריכה ליצור מעגל חברים סביבך, לא סביב מקום אחר או אתר אינטרנט.


ואל תדברי על מוות, זו דרך מפגרת להתמודד עם הרגשה של תסכול. לכי תדברי עם היועצת שלך היא כנראה פסיכולוגית בהכשרה שלה, או שמכירה פסיכולוגית. תתמודדי עם הבעיות שלך, אל תגידי שיש לך בעיות ותצפי שאם
תכתבי עליהן באינטרנט הן יעלמו.

[~RoeY~]

תנסי לא לריב אם אמא שלך אל תתעצבני על כולם ותנסי לקבל דברים תבקשי מאמא שלך סליחה ותסבירי את עצמך

[babypower]

תנסי לא לריב אם אמא שלך אל תתעצבני על כולם ותנסי לקבל דברים תבקשי מאמא שלך סליחה ותסבירי את עצמך

ואתה תנסה להביא להביא תגובה אמיתית וכמו שצריך מה זה השטויות האלו?

[Dudette]

אה, תודה רבה לכולם. המצב משתפר, אבל... טוב, נראה.
באמת תודה.

[Old Lady]

שמחים לשמוע...תמיד יש עוד מקום לשיפור