אני בן 18, עדיין בתול שפתיים (כן כן...). אין לי שום ניסיון. כלום ושום דבר. גם מעט הידידות שהיו לי (ותחסכו ממני את ה"אין דבר כזה ידידות" הבנתם למה אני מתכוון) היו לזמן קצר והם גם לא היו ידידות טובות בכלל. אני חייב תשובה כנה לשאלה הבאה: האם זה לא מאוחר מדי כדי שאני אוכל להנות מהתקופה הצעירה שלי? האם זה באמת אפשרי מבחינתי להצליח עם בנות (אף פעם לא באמת ניסיתי, לא יצא לי להיכשל).
כמו שאמרתי אני בן 18. גר בעיר בדרום, לא רלוונטי איפה. כדי שיהיה לכם קל יותר להבין מי אני ובכך לענות לי על השאלה, הנה כמה פרטים עלי: אני לא איזה חננה חסר ביטחון שעושה במכנסיים כל פעם שמישהי משפשפת לו תאצבע. בעיקרון יש לי מעט מאוד חברים, אבל הם איכותיים (לא חננים, לא ערסים, תקשורתיים, מצחיקים, מגניבים, חלקם גם אינטליגנטים) ורובם המוחלט בעל ערך חברתי. אני הלכתי לכיוון אחר בחטיבה (בית ספר אחר מחוץ לעיר) ולא התחברתי לאנשים שם (פלצנים ומתנשאים). אני בקושי מכיר אנשים בעיר שלי, אני בקושי יוצא, בעיקר בגלל שאני מתבייש בתדמית שלי. הכוונה אני חושב מה יחשבו עלי שעד עכשיו לא יצאתי כמעט למקומות ועל זה שאני לא מכיר אף אחד מהעיר שלי? זאת אחת הסיבות אם לא המרכזית שבהן שאני לא מכיר אנשים דרך החברים שלי (למרות שכל מי שכן הכירו לי, במקרה או לא במקרה, הלך טוב - לא בנות). כדי שתבינו את התמונת מצב, ובאמת שאין לי בעיה להודות, יש לי בעית ביטחון עצמי, אבל לא נוראה כמו שיכולה להצטייר כאן. אני פשוט בעל ניסיון דל וזה מגביל אותי. מה שכן, אני נראה טובה, אינטלגנט, מגניב, אבל מאוד חסר ניסיון.
האם הדמוניק קונפידנס, אחת התוכניות שהוזכרה כאן יכולה לעזור לי להתגבר על הבעיות שלי (ואני מוכן בהחלט לעשות כל מה שצריך)? בנוסף אשמח אם תענו על כמה שאלות ששאלתי למעלה.



ציטוט ההודעה

