Dante's Inferno



את דנטה, גיבור משחק הפעולה החדש של אלקטרוניק ארטס, לא הייתם רוצים לפגוש בסמטה אפלה. הוא מביס את מלאך המוות עצמו בקלי-קלות, ויוצא למסע אל עבר מעמקי הגיהינום



אם קרייטוס היה פוגש ברחוב את דנטה אליגיירי, סביר להניח שאל המלחמה של סוני היה בורח בצרחות. הגיבור של Dante's Inferno הוא הבחור הקשוח ביותר שאי-פעם ראיתם על מסך הטלוויזיה שלכם. הוא אולי לא נראה כזה, אבל כבר בחמש הדקות הראשונות של המשחק מצליח דנטה להתגבר בלי להזיע על מאות מחייליו המוכשרים של צלאח א-דין, לנצח את המוות בכבודו ובעצמו בקרב אחד-על-אחד (!), ולפרוץ אל תוך שערי הגיהינום.

ההשוואה בין קרייטוס לדנטה אינה מקרית, כמובן. Dante's Inferno הוא ניסיונה של אלקטרוניק ארטס לחקות את ההצלחה של סדרת God of War, תוך ניצול בוטה של יצירה אחרת - "הקומדיה האלוהית", פואמה שנכתבה בתחילת המאה ה-14 וכוללת (בין השאר) סיור בין תשעת מדורי הגיהינום. עבור EA מדובר בתירוץ מצוין לשלבים מלאי לבה רותחת, גופות מרוטשות ואלימות גרוטסקית במיוחד.

על הנייר זה נשמע לא רע בכלל, אולם כמה שעות לתוך ההרפתקה מתחילים להבין את הגאונות האמיתית של משחקי God of War, האלמנט האחד שאנשי אלקטרוניק ארטס פספסו לחלוטין. החוכמה היא לא להציף את המסך באין-ספור מפלצות מזוויעות ומראות מטרידים, אלא להפוך את ההרפתקה למאתגרת, מפתיעה ומהנה. זו של Dante's Inferno הופכת בשלב מסוים לטרחה, ובניגוד לדנטה, אתם ממש לא חייבים לענות את נפשותיכם אם לא בא לכם.







התערבות עם השטן

פרסום


העלילה של Inferno מועברת באמצעות סדרה של סרטוני אנימציה שאמנם נראים טוב מאוד בפני עצמם, אך לא מאוד משתלבים עם אווירת המשחק. דנטה, שעל קשיחותו ומסירותו הבלתי נלאית למשימה כבר אמרנו כמה מילים, פורץ אל תוך הגיהינום במטרה לחלץ משם את אשתו ביאטריס שנאלצה למסור את גופה ונשמתה לשטן בעקבות התערבות לא מוצלחת. לשטן יש כמובן תכניות אחרות. הוא זקוק לביאטריס על מנת לצאת מהגיהינום ולהשתלט על העולם. כך הופכת משימתו של דנטה ליותר מאשר מסע הצלה הירואי.

הדרך אל משכנו של השטן עוברת בין תשעת מדורי הגיהינום: תאווה, גרגרנות, חמדנות, זעם, כפירה וכו' וכו'. בכל אחד מהמדורים הללו תפגשו במפלצות מעוררות חלחלה האמורות לייצג את החטא הנורא. במעגל הגרגרנות תמצאו טיפוסים שמנים עד כדי להתפוצץ, במעגל התאווה נשים שמכרו את גופן וזה הוקצן כעת למימדים אבסורדיים, ובמעגל הלימבו תינוקות שידיהם הוחלפו בלהבי חרב.


המראות הללו קשים לצפייה לעתים, ואולם דווקא העיצוב האמנותי הוא אחת ממעלותיו של Dante's Inferno. סיור של כמה שעות בתופת הגיהינום עשוי להיות עניין חדגוני למדי, אך השלבים במשחק דווקה מגוונים ומרשימים, לפחות בהתחלה. אני יכולה לומר עוד כמה מילים טובות על מערכת הקרב, חיקוי לא-רע בסך הכל של משחקי God of War, עם מבחר גדול של מהלכים אלימים, כוחות על רבי-עוצמה שניתן להפעיל בלחיצת כפתור, והמון אפשרויות לשדרוג ורכישת מהלכים חדשים.

בסוף דרכו של כל יריב עומדת בפניכם הבחירה האם להעניש אותו או למחול על חטאיו. הענשה תזכה אתכם בשיפורים אלימים ואגרסיביים, ואילו מחילה תזכה אתכם... ובכן, בשיפורים אלימים אחרים. יש כאן הרבה פוטנציאל, שלצערי הולך לאיבוד בהמשך ההרפתקה.





בפעם הבאה, דלגו על הגיהינום



הסבל ב-Dante's Inferno מתחיל כמה שעות אחרי תחילת המשחק. עלילת הרקע כבר פחות-או-יותר ברורה, את רוב המפלצות המרשימות כבר ראינו, וכל מה שממתין לנו בהמשך המסע הוא סדרה של מסדרונות וחדרים שאינם מציעים לנו שום דבר חדש. במקום שבו משחקי God of War לא חדלים מלהפתיע ולאתגר, נתקל דנטה במחסום שאיננו מסוגל לעוברו, ומגיש לנו קרבות רפטטיביים, שהולכים ומתעצמים לקראת אחד משלבי הסיום הגרועים ביותר שבהם נתקלתי מעודי.

רמת הקושי לא יציבה, והמינון בין יריבים קשים ומעניינים באמת ובין אלו שהוצבו במקומם אך ורק בכדי להאריך את ההרפתקה יתיש גם את המכורים לאקשן. כך, בתוך התפאורה המרשימה והמראות המהפנטים, מתרחשים להם קרבות שמקומם במשחקי הארקייד של פעם. המצלמה, המקובעת במקומה, רק מוסיפה עוד קיסם למדורה. נדמה שהבחירה בזוויות הצילום הדרמטיות נעשתה אך ורק בניסיון להדמות עוד יותר למשחקי God of War, ולא משום שהסגנון הזה מחמיא לאיזורי הקרב הצפופים יותר של Dante's Inferno.

בהעדר מצב משחק מרובה-משתתפים מכל סוג שהוא, הקמפיין העלילתי הוא האטרקציה היחידה במשחק הזה, וכאשר הוא מתחיל לשעמם ולעצבן אחרי שעות בודדות - כנראה שמשהו השתבש. חבל, זו הייתה יכולה להיות הזדמנות מצוינת לברוא מותג חדש, רגע לפני ש-God of War III נוחת על מדפי החנויות. הבחירה בקומדיה האלוהית כרקע מיתולוגי להתרחשויות, שנראתה תמוהה למדי בעת ההכרזה הראשונית, נתגלתה בסופו של דבר דווקא כאחת התכונות המוצלחות יותר של Dante's Inferno. חבל שהסיפור אותו מעבירים המפגשים האין-סופיים עם מפלצות, שדים ומלכודות, מעניין הרבה פחות.

בעד
"הקומדיה האלוהית" לא הייתה מעולם אלימה, מסוגננת ומרשימה יותר
מערכת הקרב מוצלחת למדי, עם מעבר חלק בין מהלכים שונים ורבי-עוצמה
מבחר רחב של שיפורים וכוחות-על לבחירתכם

נגד
הקרבות חוזרים על עצמם ואינם מאתגרים
האווירה המפעימה מתבזבזת על קרבות מטופשים למדי
שלב הסיום הוא הדבר המשעמם ביותר שבו נתקלתי מזה שנים