מגביר את השירים
אז אני רציתי לכסות עוד מראה, לנסות עוד ברירה
להגביר את השירים שכבר הפכו לסתם שגרה
ושוב לשוב ולקוות, אולי לקבל את הסטירה
ושוב בין כל המחשבות, זה באמת כל כך רע?
לסגור עוד מגירה, לשמוע הדים של המילים שלי
להרגיש במנהרה, אחי - תקרא לזה חיים שלי.
הרכבת לא עוצרת ; הדלת כן נסגרת
אז אני מביט מהחלון - אבל אני לא רוצה לרדת!
בן לאב, רוצה לבעוט, בין לבין מנסה לסטות
מהמסלול, רואים זה לא עובד, אז למה לנסות?
אז מנסים, הם לא רוצים להשכח כמו כולם,
גם הגיבור הכי גדול, הוא מטבעו, הוא נעלם
כל כך שקט, כל כך רגוע, משייף לי געגוע
מרגיש מילים חודרות לבטן, ועפות כמו פרפרים
אולי הכל טעות, אולי הסוף הוא כן ידוע,
אז שיזדיין הסוף, אני מגביר את השירים.
מבין על סף אטום, אופטימי על סף טמטום
מרגיש שזה עומד להשתנות, מרגיש שזה הכל חתום
מרגיש רדום רק מלנוע בין חלום למציאות
כבר לא יודע מה להרגיש, מרגיש באי שפיות
מביט שוב בימים, שכבר מזמן נראים מתים,
לוחשים לי "תעמוד שוב, ושוב תיהיה רק אמיתי"
אז מה איתי? זו אשמתי? לא יודע מה לבחור
נמאס ליפול על הכרית ושוב לחשוב, ושוב לזכור.
אז אני הולך, שמש שוקעת, את העיר משכיבה,
שוכח מהכל, שם רק אני ואוזניות,
אז אני פוקח ת'עיניים, מנסה למצוא תשובה,
מנסה להביט עמוק לתוך עיניים עצומות.
אומרים "הסדק רק גדל", אנ'לא רואה את ההבדל
ולמה לא לקרוא לזה קבוע אם זה תמיד בירידה?
מעל העננים רוצה לעוף, וכבר רואה ת'צמי נופל
עד שאני פוקח ת'עיניים, תמיד בתוך אותה מיטה.
אני חושב שיצא לי טוב
ציטוט ההודעה
)
נכתב במקור על ידי SaYGoDBaY
