פריקה- הגעגוע הורג אותי...
יש לי ידידה שהיה בינינו פעם איזה קטע, משם אני לא כל כך רציתי להמשיך. אני די מצטער על זה את האמת..בקיצור התגייסתי לפני שבוע ולא מזמן היא עשתה מעשה שלא אהבתי היא דיברה איתי ואמרתי לה שאין לה מה לדבר איתי יותר, ואני בטוח שאני אחד האנשים הכי חשובים ושהיא הכי אוהבת בחיים. בקיצור, מאז אני כל היום חושב עליה והגעגוע אליה הורג אותי, וגם כשאני חוזר לבית אני מת לדבר איתה מת לראות אותה לגעת בה אבל אני לא יכול..עכשיו תגידו לי מה הבעיה תלך אליה אבל לא היא עשתה משהו שאני לא יכול לסלוח עליו. לא פגעה בי, אלא יותר פגעה בעצמה ככה שעל דבר כזה אני לא רואה את עצמי מדבר איתה..אבל אלוהים כמה שזה כואב..ובכלל יש מישהי שהכרתי לא מזמן התנשקנו ומדברים הרבה, אפילו אני רוצה אותה לקשר אבל משום מה אותה אחת פשוט לא יוצאת לי מהראש זה משגע אותי..כשאני מדבר עם זאת שהכרתי באמת כיך לי וטוב לי אבל איך שאני מנתק אני ישר חושב על השניה, מה שנראה לי כל כך מזויף כל מה שדיברתי עם זאת שהכרתי לאחרונה..נראה לי שהפיתרון היחידי זה רק זמן..והרבה זמן..
אז ככה רציתי לפרוק קצת את הקטע של הגעגוע, וכל אלה שעוד לא התגייסו, אני מליץ לך ברמות מטורפות אם יש לכם חברה ואתם לפני גיוס פשוט תשמרו עליה הכי חזק שבעולם ואל תעזבו אותה כי אין לכם מושג כמה זה תומך וכמה זה נותן כח כשיש מישהי שאוהבת אותך. במיוחד בקרבי כשחוזרים פעם בשבועיים לבית.
ציטוט ההודעה
