ואלס עם באשיר הוא סרט מונפש דוקו-דרמטי מלחמתי, זוכה פרס הסרט הזר הטוב ביותר בגלובוס הזהב לשנת 2009, פרס סזאר לסרט הזר הטוב ביותר לאותה שנה [1] ופרס אופיר לשנת 2008. כמו כן, הוא היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר בשנת 2009. הסרט זכה ב-6 פרסי אופיר, ביניהם פרס הסרט הטוב ביותר; הועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קאן, וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בסרביה [2]. בנוסף זכה בפרס הסרט התיעודי של השנה מטעם איגוד הקולנוע התיעודי הבינלאומי [3], ובפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר מטעם איגוד הבמאים [4]. הסרט נוצר על ידי במאי הקולנוע הישראלי ארי פולמן. המאייר דוד פולונסקי ובמאי האנימציה יוני גודמן שיתפו פעולה ליצירת האנימציה. הסרט הוגדר על ידי יוצריו כסרט תעודה מונפש אך יש גם הסבורים כי נכון יותר להגדירו כעלילתי, נוכח הסצינות הסוריאליסטיות שב .
תקציר העלילה
ארי פולמן היה בשנת 1982 חייל חיל רגלים בן 20. בשנת 2006 הוא נפגש עם חבר מתקופת הצבא המספר לו על סיוטים חוזרים הקשורים בחוויותיו מהמלחמה, בהם 26 כלבים מלאי זעם, רצים בשדרות רוטשילד בתל אביב, תוך כדי שהם רומסים כל העומד בדרכם, עד אשר הם מגיעים למשרדו. הוא מסביר כי בזמן מלחמת לבנון היה תפקידו לירות בכלבים בכפרים אליהם נכנסה מחלקתו, מחשש שאלו יעירו את התושבים בנביחותיהם והכלבים בחלומות הם הנשמות של 26 הכלבים שהוא אישית הרג. פולמן מופתע, שלעומת חברו, אינו זוכר דבר מאותה תקופה, אך מאוחר יותר באותו ערב מופיע בזכרונו חזיון מליל הטבח בסברה ושתילה שאינו מצליח לקבוע אם קרה באמת. בזכרונו הוא וחבריו לשירות הצבאי חוזרים לרחובות העיר מרחצה בעירום בחוף הים של ביירות, לאור פצצות תאורה. פולמן ממהר להפגש עם חבר אחר משירותו הצבאי וזה ממליץ לו לשוחח עם אנשים אחרים שהיו אתו בביירות כדי להבין מה קרה שם. הסרט מלווה את פולמן בשיחותיו עם חברים, פסיכולוגית והעיתונאי רון בן ישי, ששהה בביירות באותה עת, כדי להזכר מחדש בחוויותיו במלחמה. בסופו של הסרט הוא נזכר שירה פצצות תאורה מעל מחנות הפליטים באותו לילה, ועם סיום הטבח ראה את הנשים והילדים שחזרו למחנה ממררים בבכי. הסרט מסתיים בקטע מצילומי טלוויזיה ששודרו לאחר הטבח ובו נראות נשים ממררות בבכי וגופות המוטלות במחנה.
הפקה
יצירת הסרט "ואלס עם באשיר" נמשכה ארבע שנים והופקה בשיתוף-פעולה ישראלי-גרמני-צרפתי. הסרט מתאר את חוויותיו של פולמן כחייל צה"ל בזמן מלחמת לבנון הראשונה ועלילתו נסובה סביב טבח סברה ושתילה. שם הסרט נלקח מקטע בסרט שבו חייל רוקד בין כדורים ברחובות מזרח ביירות עם פוסטרים של בשיר ג'ומאייל ברקע.
הסרט יוצא דופן בהיותו סרט תיעודי בטכניקת ההנפשה. הסרט משלב מוזיקת רוק משנות ה-80, גרפיקה וסצינות סוריאליסטיות יחד עם איור הדומה לקומיקס. רובו של הסרט עשוי בטכניקת ההנפשה הנקראת Cutout (מגזרות נייר), בתוכנת פלאש [6] [7].
בפברואר 2009 יצא לאור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, רומן גרפי המבוסס על הסרט [8].
"ואלס עם באשיר" ו"9.99$", שיצא אף הוא ב-2008, הם הסרטים הישראליים המונפשים הראשונים באורך מלא שיצאו לאקרנים מאז "בעל החלומות" של אלינה ויורם גרוס מ-1962.
ביקורות
בישראל התקבלה התייחסותו של הסרט לנושא סברה ושתילה בתגובות מעורבות, אך כמעט כל המבקרים שיבחו את חדשנותו של פורמט הסרט ואת עיצובו. שמוליק דובדבני שיבח את הסרט וטען שהוא מנסה לעסוק בצורה חזיתית בשאלת האשמה הישראלית, שסרטים ישראליים משנות השמונים, כמו "שתי אצבעות מצידון", לא העזו לגעת בה [10]. מאידך, כינה מאיר שניצר את הסרט "חמקמק", וטען שכמו סרטים רבים העוסקים בלחימה בלבנון, הוא מציג רק את דמות "הקורבן הצה"לי" [11]. במישור הפוליטי נטענו טענות כנגד המשמעויות האידאולוגיות המובעות בסרט. ראש עיריית הרצליה לשעבר אלי לנדאו אמר בראיון כי זהו סרט עשוי טוב, אולם "הסרט הוא נגד מדינת ישראל... (והוא) מניח אחריות על כתפינו שיתוף פעולה עם טבח במחנה הפליטים בעזה, דבר שהוא שקר". לדבריו, הסרט זכה בפרסים רבים בעולם גם בשל עמדה אנטי ישראלית זו.
העיתונאי חגי סגל כתב כי "מדובר בעוד סרט שמאלני על מלחמת וייטנאם שהותאם לטופוגרפיה ולביוגרפיה של המזרח התיכון [...] חוט העלילה נכרך בכישרון סביב צווארה של ישראל", תוך התעלמות ממעשי הטרור כנגד ישראל לפני ובמהלך המלחמה [12].
מי שמעוניין להוריד את הסרט מפורום VIP Movies:
http://www.iatraf.co.il/showthread.p...99#post5539099






ציטוט ההודעה



