זה יכול לקרות.
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
"זה החשש וזה נורא מוזר. כי אתה לוקח את רשות השידור, יש שם תקציב של מיליארד שקל. אתה יודע מה זה מיליארד שקל בשנה? וכל פעם שאתה פותח את המסך על הערוץ הזה מישהו משתין לך על הראש ואתה ממשיך לשלם אגרה ואף אחד לא קם. פה, שזה תקציב של 60 מיליון שקלים – תראה כמה מהומה".
בנקודה הזו, לפולמן יש גם מה להגיד על התקשורת והיחס שלה לפרשה הזו. "גם אתה והחבר'ה שלך", הוא פונה אליי, "אתם שופרות לכל מיני בעלי דעה באמת קיקיוניים כמו לימור לבנת. אתם רק מלבים את האש, כי היא באה ויוצאת בהצהרה מטופשת כמו 'מהרסייך ומחרבייך ממך ייצאו' (דבריה של לבנת על הבמאים הישראלים, שיזמו הענקת פרס מיוחד למוחמד בכרי בפסטיבל ברלין לפני כחודש – ע.ש) ואתם ישר קופצים ואומרים 'וואו'. אז לימור לבנת אמרה. אתה יודע כמה אלימות נפתחת עם הפרסום של הדברים האלו? אתה יודע מה זה שהאלימות הזו היא עליך, לפנים שלך? איזו הרגשה זו?"
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אבל רק ככה יודעים שיש סכנה של הפיכת הקולנוע הישראלי לרשות השידור. אם לא יעשו מזה עניין, יהיה הרבה יותר קל להחליף אותם ואתכם.
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
"לרצות שהשחקנים של 'בופור' יעשו צבא זה יותר מופרך מהרצון ש'עג'מי' יפסיד"
גם "ואלס" קיבל את התגובות האלו. לא משנה מה כתבו עליו, זה תמיד התקבל בזעם.
"זעם מטורף. בסדר, אז מה? נפסיק לעשות סרטים?"
==========================================
צנזורה עצמית זה לא פחות גרוע.
"אני יכול דבר בשם עצמי, לא תהיה צנזורה עצמית. אני סומך גם על חבריי הקולנועים, כי קולנוע אמיתי ובכלל אמן לא ישים על זה. הבעיה תהיה שהקולנוע יהיה חברי מרכז ורשות השידור, Say No More".
=========================================
בסופו של דבר, לדעתך סכנדר אולי עשה איזו טעות? לא עדיף היה לסתום את הפה וזהו?
"למה?"
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לעשות לעצמו חיים יותר קלים, אולי אפילו להגיד כמוך – יש סרט והכל שם.
"קודם כל אף אחד לא שאל אותי אם אני נבחרת ישראל. אם היו שואלים אותי, ישר הייתי עונה שלא – בדיוק כמו שהוא ענה. אם אתם רוצים אותי בנבחרת ישראל, שימו אותי בלם. למה במאי צריך להיות בנבחרת ישראל? הוא עשה סרט! זו תחרות סרטים! סכנדר אמר את מה שהוא הרגיש, הוא מרגיש מה שכל ערבי ביפו מרגיש, אני בטוח בזה. לך לקיוסק פה ליד, שיסבירו לך מה זה עג'מי. אתה צריך להסתכל על כל המכלול ביפו. בכל המדינה הזו יש שני כפרי אמנות, כאלו שאתה צריך אישור שאתה אמן כדי להיכנס אליהם. אחד יושב בעיר העתיקה ביפו בקרית האמנים, השני זה בעין הוד, שם יושבים משוררי ואמני ישראל בבתים, שבעלי הבתים שלהם יושבים בגבעה למעלה בעין חוד ושם עד לפני כמה שנים לא היה להם מים וחשמל. לא מצאו להם אמני ישראל שום מקום להתיישב בו, מלבד שני המקומות האלו. מכאן הטיעון הזה של 'כל האמנים שמאלנים' הוא מגוחך. חסר איפה להתיישב? מקומות אקזוטיים בגליל, חסר מקומות? חשבת על זה פעם? זה לא נתון מדהים? שם אמני ישראל בחרו להתיישב".
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אני הייתי מאוכזב מזה שמרגע שהוטלה הפצצה, אף אחד מהאמנים לא ממש קם לעזור לקובטי.
"אני באמת חושב שבסך הכל הבמה ניתנה למתלהמים, כאילו על מה יש פה דיון? על מה הדיון? אתה יודע מה, בוא, אני חייב להראות לך משהו".
ברגע הזה פולמן עובר למחשב שבסטודיו ומחפש מאמר שכתבה שוש מיימון לאתר "מחלקה ראשונה" של יואב יצחק, שהגיע במקרה למייל של פולמן. כותרת המאמר היא "הכל שמחו ש'עג'מי' הפסיד", ומתוארת בו שמחת הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס, שאירחה את מסיבת האוסקר של צוות הסרט, נוכח הכישלון בטקס. פולמן מתחיל להקריא את הטקסט, שמתאר את "המשלחת הערבית" (שחקני הסרט), את "ההפרדה המוחלטת" בין שני "המחנות" ועל התפילה "אלוהים, עשה ש'עג'מי' לא יזכה!". פולמן מלווה את הקריאה בתנועות ידיים משתאות. "עזוב אותך מהראיון איתי, יש כאן את כל הסיפור", הוא אומר בסיום, במעין טון משופשף עיניים. "אנחנו, הם, המשלחת הערבית. זה לא ייאמן. ואתה יודע מה? אני בטוח שגם אצלי זה היה ככה".
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
רצו שתפסיד?
"בטח. אבל סביר להניח שגם גדעון לוי ואודי אלוני רצו שאני אפסיד. כי אתה יודע, בשמאל יש את הכיבוש שזה הבייבי, שאם אתה נוגע להם בבייבי לא כמו שהם רוצים אז הם לא מרוצים. גם שם כל הזמן מבקשים ממך 'עצור, תזדהה'. תסתכלו, יש סרט!"
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לא ציפית מבמאים ישראלים אחרים שאתה אוהב שידברו בזמן אמת על אירועים אקטואליים?
"יש דבר יותר אישי מהסרטים האלו? ומה היה לפני שלוש שנים ב'בופור', על מה זה נפל? על זה שהשחקנים לא שירתו בצבא? היש טיעון מופרך והזוי ברמות בלתי נתפסות מהטיעון ששחקן לא יכול לגלם חייל כי הוא לא שירת בצבא? זה הכי מופרך, אפילו יותר מופרך מלרצות ש'עג'מי' יפסיד. אבל אני אגיד לך עוד משהו. אנשים רצו ש'עג'מי' יפסיד גם אם הוא לא היה אומר את מה שהוא אומר, כי הוא דובר ערבית. ומה? כולו סכנדר אמר מה הוא מרגיש, שבוע אחרי שפוצצו את האחים שלו במכות. שתשב באמת לימור לבנת ברחוב קדם פינת הקברניט, שתשב בתוך אוטו בפרופיל נמוך ותראה איך עוצרים עוברי אורח לבדיקות 'שגרתיות'"
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
"אני עוד שומר את מכתבי הדחייה ל'ואלס עם באשיר'"
אבל למרות האמפתיה הגדולה לתקרית קובטי בגלל אותם זיכרונות משלו, פולמן – בן 47, נשוי למפיקה ענת אסולין ואב לשלושה ילדים – עייף, כאמור, מאותה אובססיה ישראלית לזהות והגדרה עצמית. אולי זו בדיוק העייפות הזו שהביאה את פולמן לעבוד על "כנס העתידנים", סרטו הבא, המבוסס על ספר המדע הבדיוני המפורסם של סטניסלב לם, שעוסק גם הוא בזהות אך בזו של החוקר והעיתונאי איון טיכי, שבחסותו של פולמן יהפוך לאישה בגילומה של
רובין וויט
זה לא ש"כנס העתידנים", שחציו לייב אקשן וחציו אנימציה, הוא פרויקט פחות מורכב מ"ואלס עם באשיר", אבל אין בו ערבים והוא לא מתרחש בלבנון. "הלכתי רחוק כי הייתי חייב. רציתי להתרחק מכל זה", הוא מודה. "כבר לא היה לי כוח. אבל אני גם חולה על מדע בדיוני. עבורי סרט השנה זה 'מחוז 9' וגם 'זומבילנד' בעיני הוא סרט גדול, קורע מצחוק. קח את 'מחוז 9' - הוא יהיה אחד מ-10 סרטי המדע בדיוני הגדולים בהיסטוריה".
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ואיפה הצד של המנוחה בהחלטה על הפרויקט הזה?
"נפתחה לי דלת וחשבתי מה הכי בא לי לעשות? בא לי לעשות סרט פנטזיה. אני תמיד יכול לחזור לסרטים האלו על זהות, אבל 'כנס העתידנים', הספר והסרט, עוסקים בזהות".
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כן, אבל זהות כזו שאין אחריה שאלות על לבנון.
"שמע, זו סוג של הקלה".
ההקלה עליה מדבר פולמן אינה מתמצת רק בעניין הפוליטי-לאומי שעורר "ואלס עם באשיר" אלא גם בתהליך ההפקה הסיזיפי והכמעט כאוטי שארך ארבע שנים – תהליך שאולי הסתיים בשטיח האדום של האוסקר אבל תחילתו בדחיות, קשיים הפקתיים ומסע אישי שכדי לממנו פולמן לקח הלוואות ומשכן את הבית.
"המסע הארוך והקשה של 'ואלס עם באשיר' הוא לקח לאחרים", אומר פולמן. "הסרט הזה עולה בערוץ 8 וזה ניצחון קטן גדול, כי חשוב לי שאם יש אנשים שקוראים את הכתבה, בעיקר צעירים שמתחילים לעשות סרטים והולכים עם הראש בקיר, שיידעו ש'ואלס עם באשיר' נפסל בשתי הקרנות הגדולות, מקרן רבינוביץ' הוא עף עוד בשלב התסריט. כל המכתבים שמורים אצלי אגב, מכתבים יפהפיים. בקרן הקולנוע הישראלי הוא נטחן 18 חודש, אבל בסוף הם נתנו כסף להשלמת הסרט. הוא נדחה כמובן על ידי כל הערוצים המסחריים ובסוף ערוץ 8, בזכות אנשים כמו אביב גלעדי והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, הלכו על זה וחטפו המון ביקורת. תבין, האנשים שם יכולים לא להסתבך ולהשקיע בדברים הרגילים, זה הכי קל. צריך לתת להם ריספקט על שבמקום לעשות חמישה פרויקטים בשנה הלכו על אחד. לכן לא משנה כמה רייטינג יהיה לזה – זה פרויקט שמזוהה איתם".
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
"'באשיר' היה בקטע של 'אני מתאבד ואף אחד לא יעצור אותי'"
גם בנושא הפצת הסרטים, אחד הנושאים המורכבים בקולנוע הישראלי, פולמן הלך רחוק ובחר להפיץ את הסרט עצמאית. כדי להבין את משמעות המהלך, צריך לרדת לעומק הג'ונגל הקרוי שוק ההפצה בישראל, שבו בניגוד לתעשיות קולנוע אחרות כמעט אין הפרדה בין מפיצי הקולנוע לבעלי בתי הקולנוע: לחברת "לב" יש את רשת בתי הקולנוע שלה, לחברת יונייטד קינג יש את סינמה סיטי ולתיאטראות ישראל יש את yes פלאנט ורב חן. החברה הרוכשת את זכויות ההפצה בישראל משבצת את הסרט בבתי הקולנוע שלה ולכן הוא לא מוקרן בבתי קולנוע אחרים במדינה. בנוסף, למפיץ זכויות בנושא שיווק.
מהמסע הסיזיפי של "ואלס" פולמן יוצא עם מסר: "הלקח לאלו שקודחים את הראש בקיר עם מכתבי שלילה מכל גוף אפשרי, הוא שאם אתה במדינה הזו רוצה לעשות קולנוע עצמאי, אתה צריך לעשות אותו עד הסוף", הוא אומר. "אתה צריך להפיק את עצמך אבל גם להפיץ את עצמך. הפצנו את 'ואלס עם באשיר' בשמונה עותקים, הבאנו 120 אלף אנשים ופר עותק זה מספר מטורף. זה היה שלנו והיתה לנו אפשרות לשלוט על כל מודעה וכל דבר שקשור בסרט. גם את הדי.וי.די של הסרט, שהפסדתי עליו 120 אלף שקל מכספי, אני לא מצטער על איך שעשיתי אותו, כי תגיד לי מי היה עושה דבר כזה בארץ? שתדע אגב, את כל הראיונות של מאחורי הקלעים, עשיתי כשאני מדבר לקסדה".
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אבל זה לא שלא ניסית להיות מופץ על ידי אחרים.
"כן, לב רצו להפיץ אותו מלכתחילה, אבל לא רציתי שיפיצו אלא שיקרינו את הסרט והם אכן עשו את זה ועשו את זה טוב. אני טוען שבגלל האנומליה בישראל, שבה המפיצים הם גם בעלי בתי הקולנוע, ממילא אם ירצו את הסרט שלך אז יקרינו אותו, אבל עדיף שהאחריות תהיה שלך, שאתה תיקח את כל ההלוואות שקשורות בסרט ואת הסיכון שכרוך בכך. אבל אני מבין את המפיקים שבסוף הולכים למפיצים הגדולים. המפיקים מגיעים לשלב ההפצה מותשים עם הלשון בחוץ, עד שהם אומרים למפיץ 'קח את זה ממני'. ואני אומר: 'לא, זה הבייבי שלך ותלך על זה'. אצלי זה עוד היה אנימציה, כשכל פיגור זה עוד המון כסף".
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יש דרך אחרת מלבד השיטה העצמאית שאתה מדבר עליה?
"לא מעניין אותי, לא יכול לעשות את זה יותר. אני לא במקום ולא בגיל שבו אני יכול לעשות דבר כזה, מבחינה נפשית. 'באשיר' היה בקטע של אללה באב אללה כי אני חייב, אני מתאבד ושאף אחד לא ינסה לעצור אותי. אבל את ההפצה אני אעשה לבד וזו העצה שלי לכל המפיקים - אל תיכנעו לתכתיבים".
"אפרופו", ממשיך פולמן, "לא יכול להיות שסינמטק תל אביב מתחרה בסבב של סרטים של וודי אלן על חשבון סרטים ישראלים. למה במאי ישראלי צריך לחכות שנה, כי מקרינים סרטים של וודי אלן או ג'יין קמפיון? מי שלא מצליח להגיע למפיצים הגדולים, שיגיע לסינמטקים. בנושא הזה המפיקים צריכים להתאגד, להרים את הכפפה ולעזור אחד לשני בנושא ההפצה, כי את מה שיכולתי לתת מבחינת העצה נתתי. אבל אני נורא מבין ללב המפיקים שאומרים למפיצים 'קח תקרין, אני מותש'. זה מסע נורא ארוך וקשה, זה עליות וירידות וזה ניג'וז. זה גם מקצוע אחר, ההפצה, שכולל הימור בכסף שלך, אבל אסור לוותר".
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
להמשך הכתבה.
קולנוע הארי|כתבה ענקית על ארי פולמן
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Viper`
