פלסטיק.
אולי הגיע הזמן שאכתוב.
מבחינה מוחשית כל העניין הזה דיי רעוע,
כמה אנשים אמיתיים, וכמה כאלה שלא, עומדים אל מול מראה בחדר מט לפול.
ואי אפשר לדעת, הרי שכולם צועדים באותה הדרך,
וכולכם נראים דומים.
מול מראה בחדר מט לפול, אני יושבת. שכן כל האמת שלי פזורה על הרצפה.
אין תקרה, והשמיים קודרים עליהם: אדומים ויפים וגדולים ו-
לעזאזל,
כמה שקר כאן בפנים.
עירומים, אחד אחד,
כמה אנשים אמיתיים, וכמה כאלה שלא, צועדים במעגל בחדר מט לפול,
ללא תקרה, ומראה שתשקף להם כלום.
מול מראה בחדר מט לפול אני יושבת. שלא אצטרף לצעדה.
כי הרי אי אפשר לדעת, כולם צועדים באותה הדרך,
ורק שלי פזורה על הרצפה.
ציטוט ההודעה
