חריזה
אך לפני המדריך חשוב להבהיר כי אין חוקים לכתיבת שירים ו/או הלחנתם ולכן מדריכים אלו הם לא חשובים אלא רק כלי עזר נוסף בכדי לתת השראה לכתיבה.
חריזה
חריזה היא בעצם סגנון כתיבה המופיע בדרך כלל בשירים, אך לפעמים קיים גם בסיפורי ילדים. החריזה באה בכדי להנעים את קריאת השיר או הסיפור, ואף כדי לייפות את סגנונו.
החריזה הייתה נפוצה בימי הביניים אך כיום החריזה מתחילה לאבד את טעמה. רוב הכותבים של ימינו מעדיפים שלא להשתמש בחריזה אלא בכתיבה חופשית ללא חריזה.
החרוז הוא בעצם צירוף של שתי מילים שהסיומת שלהן דומה. כלומר המילים: "חרוז-תפוז" הינן חרוז והמילים "תפוז-תפוח" לא חרוז. אך כמובן שלא כל המילים שהסיומת שלהם היא דומה הן חרוז. לדוגמא, המילים: "חונק-סומק" אינן חרוז. בכדי שזוג מילים כלשהו יהיה חרוז עליו להיות בנוי על פי הכללים.לחרוז ישנם שני כללים עיקריים:
1. על הסיומת של שתי המילים להיות דומה(חומק-דובק)
2. על ההברות של המילים להיות דומות, כלומר שבשבתי המילים תהיה הברה מלעילית או הברה מלרעית(יונק-שותק).
כמובן שבכדי שזוג מילים יהיה חרוז על הדמיון בין האותיות וההברות צריך להיות גם בתוך המילה(גרה-שרה). צריוף המילים: "שמיעה-צריכה" אינן מתחרזות למרות שהן עונות על שני הכללים הבסיסיים.
ישנם מספר סוגי חרוזים:
1. סוג אחד של חרוזים הוא חרוז אשר רק התחלת המילה בו היא החלק הדומה.
לדוגמא: "נשמרה-נשברה" , "קורב-קובר".
2. סוג נוסף של חרוזים הוא בעצם חרוז אשר חורז אותיות דומות בסוף המילה אך לא אותה האות. האותיות הדומות בשפה הן האותיות של הצירופים, ד'/ת'/ט'-ס'/ז'/ש'/צ'-ח'/כ'- ועוד בסגנון. אך סוג זה של חרוזים לא חייב חייב שהאותיות בסוף המילה יהיו דומות אלא אפשר לדוגמא שהצליל בסוף המילה יהיה זהה.
3.סוג נוסף של חרוז הוא חרוז אשר ההברה שזהה בו היא לא ההברה האחרונה(מלרע) או ההברה הלפני אחרונה(מילעל) אלא ההברה השניה לפני אחרונה. חריזה זו תבוא רק בשפות הלועזיות כיוון שאין בשפה העברית מילים שההברה שלהן היא ההברה השניה לפני אחרונה. לדוגמא: "resident-president"
קרדיט לוובה מפורום אחר!
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי crazy z
