[ביקורת] הסרט הדרקון הראשון שלי|ילדים, אנימציה
שובר קופות ברה"ב 15 מליון $
ארה"ב, (2010) - 98 דקות , אנגלית
ילדים, אנימציה, תלת מימד
ביקורת
האינטרנט הזה מחרב ציפיות. כולם יודעים מראש מה הולך לקרות בכל סרט, איך הוא נראה, מה חשבו עליו אחרי הקרנת המבחן הראשונה, מי צעק על מי בצילומי ההשלמה. כל סרט מגיע אלינו כשכבר מוצצמדת אליו תווית: אכזבה, כשלון, הפתעה, הצלחה. וזאת עוד לפני שנראה פריים מהסרט. ואחרי שנראה פריים מהסרט? אז אנחנו כבר אומדים כמה אחוזים מהצופים בו (בהקרנת הבכורה העולמית שלו) נטו לחבב אותו מול אלה שסלדו ממנו. ולפיכך, רוב ההתייחסות לסרט היא בראש ובראשונה ביחס לציפיות ממנו. אם הציפיות נמוכות, התגובות יהיו “דווקא לא רע”. אם הציפיות גבוהות התגובות יהיו “מה, על זה כל הרעש?”. אי אפשר להימלט מזה. אם בעבר ניסיתי כמבקר לאטום את עצמי לרשמים חיצוניים על סרט לפני הצפייה בו, כיום זה כבר כמעט בלתי אפשרי. בעולם שבו אנחנו יודעים כל דבר על כל סרט, סרט שמגיע בלי שאנחנו יודעים עליו כלום הוא כבר איזושהי אינדיקציה למעמדו.
אז אם אתם אולפן שמנסה לנווט ולווסת דעת קהל של לפני הבכורה, במה תבחרו? בהעצמת ציפיות או בהנמכתן? העצמת ציפיות תריץ הרבה אנשים לקולנוע בימים הראשונים להיות חלק מהעניין. ואז תגיע האכזבה. הנמכת ציפיות תוביל להיענות ראשונית נמוכה, שעשויה להתחלף ברשמים חיוביים ומופתעים מפה לאוזן. הבעיה היא שבאקלים המסחרי של הקולנוע כיום - אלא אם אתם בקולנוע לב ויש לכם סבלנות - אין לסרט זמן לבנות את עצמו באופן הדרגתי מפה לאוזן.
כל זה בא להקדים את העובדה שנכנסתי ל”הדרקון הראשון שלי” כולי גוש סקפטיות אחד גדול. דרימוורקס? שיהיה. ציפיתי ל-במקרה הטוב-”מפלצות נגד חייזרים”. משהו סימפטי וסביר כזה, אבל שנשכח במהרה. הבמאים של “לילו וסטיץ’”? ניחא. בטח יהיה אינפנטילי שכזה. אבל די מהר התברר ש”הדרקון הראשון שלי” הוא חיה אחרת. זה מתחיל כמו סרט הרפתקאות זריז וקצבי: מאבקו של כפר ויקינגי במכת דרקונים איומה שמחריבה את הכפר בכל פעם. דמיינו סצינת בליץ אווירי ממלחמת העולם השנייה, אבל עם דרקונים במקום מסרשמיטים. בתוך כל הכאוס ההרסני הזה אנחנו מתוודעים לגיבורנו: היקאפ (גיהוק), צנום וחלשלוש שחולם להיות לוחם דרקונים מדופלם כמו אביו, ראש השבט.אבל זה ממשיך למשהו קצת יותר משמעותי מסתם אקשן.
כשהיקאפ צד כמעט בטעות דרקון אחד, הוא מגלה הדרקונים אינם סתם מפלצות צמאות דם אלא הם גם יצורים חיים, וגם להם יש נראטיב, ומניעים, וצידוקים, ושהפחד האנושי מדרקונים מקורו בבורות, פניקה וחוסר היכרות עם האחר. ובזכות ההיכרות שלו עם חיי הדרקונים, הוא הופך למאלף דרקונים מדופלם. מדופלם, אבל פציפיסט. מה יעשה כשיגיע הרגע בו הוא יצטרך לצאת לקרב?
(זהירות, ספוילר בפיסקה הבאה. אתייחס באופן מצומצם לסוף הסרט, לא באופן שאמור להרוס את ההנאה מהסרט. אבל לתשומת ליבו של מי שאלרגי לדיון בסופי סרטים, שיידע לדלג על הפסקה הבאה עד אחרי הצפייה בסרט).
זה בוודאי לא סרט הילדים הראשון שמנסה ללמד מושגים בסובלנות, קבלת האחר והעמידה על שלך אל מול חברה שציפיותיה אחרות, אבל נדמה שעצם הצבת הנושאים האלה בתוך קונטקסט של כמעט סרט מלחמה, הופך את “דרקון” לסרט שמסריו מצליחים להפתיע מאוד. באקלים הישראלי הסרט הזה אף חתרני יותר. ויש עוד עניין: מי שעוקב אחרי האופן שבו הוליווד מייצגת את דמות הגיבור, יודע שגיבורים אמורים לצאת מהסרט כשהם שלמים ובריאים. חבולים ושרוטים אולי, אבל לא משהו שלא מחלימים ממנו. ואם הקולנוע הבוגר ניסה מדי פעם לאתגר את הקונוונציות האלה, סרטי הילדים שימרו אותם (”מוצאים את נמו” היה חריג בכך שהוא הציב במרכזו גיבור שמלכתיחלה נשא נכות קטנה - סנפיר אחד פגוע - אבל הנכות הזאת היתה מולדת, ולא קרתה לו במהלך עלילת הסרט). והנה מגיע סרט שבו הגיבור מתחיל כשהוא בריא ושלם, אבל יוצא מהסרט נכה, ואנחנו מקבלים את זה כסוף טוב, כסוף אפשרי וטבעי, ולא כסוף טראגי. המטרה התמאטית היא להמשיך וליצור את הזהות שבין הנער ובין הדרקון שלו: זה נחתך חלק מהזנב והוא זקוק לזנב תותב כדי לעוף ישר, ולזה נכרתת רגל, והוא נדרש לרגל תותבת כדי ללכת ולרכוב על דרקונו. אבל עבור הצופים, זה חתיכת צלצול השכמה: גם בסרט מצויר הגיבורים לא חסינים מפני פציעות בלתי הפיכות, ולמלחמה יש מחיר. זה אחד הסופים האמיצים והמפתיעים והמרגשים שראיתי בזמן האחרון מהוליווד.
מודה, במערכה השנייה קצת נסחבת וחוזרת על עצמה ויש שם רגע בו נדמה שהסרט בזבז את כל האנרגיה שלו - באקשן, בקצב ובהברקות הוויזואליות - בשלב האקספוזיציה. אבל אז מגיעה המערכה השלישית: זה מתחיל עם סצינות מעוף יפהפיות של היקאפ ומושא חיבתו על גבו של הדרקון שלהם (שהוא מעין סטיץ’ שחור עם כנפיים, לא?), ומסתיים עם כניסתם של בני האדם אל עולמם של הדרקונים. השימוש באור ובצבע שם פשוט אדיר, וגם עיצוב הסאונד בהתקרבות הוויקינגים אל מאורת הדרקונים היה מרשים. בקיצור, זו עשייה מקצוענית מעל לממוצע, עם כמה הברקות בימוי ותסריט מרשימות, שמספרת סיפור הרפתקאות סוחף ומהנה שיש בו גם מסר אלגורי בלתי מתפשר. ההנאה מהסרט הזה - כמו גם ההפתעה מכמה נהניתי ממנו - היתה רבה מאוד. זה קצת כמו “איתמר פוגש ארנב”. סליחה, הדרקון. מקסים.
נ.ב: עם הג’ברווקי של “אליס בארץ הפלאות” והדרקונים של “הדרקון הראשון שלי” יצורים מיתיים מכונפים עושים עכשיו קאמבק, לא? מה שמזכיר לי הדרקון מעופף באנימצית תלת מימד היה כבר שיאו של “בייוולף” של רוברט זמקיס לפני שנים בודדות. אהבתי את סצינת הדרקון שם. אולי הדרקונים זה ה-דבר לתלת מימד
לסיקור המלא לחץ על השם
הדרקון הראשון שלי
דירוג: :דירוג::דירוג::דירוג::דירוג:
ציטוט ההודעה
