הטקסט הזה כתבתי ברגע שבירה שאני ממש לא רוצה לדבר עליו.
אני בטוח ש- 99% יזדהו בדיוק עם מה שכתוב פה, ואני מצפה ממכם לתגובות.
תודה חברים.
העבר שובר למרות שהוא לא באמת משפיע,
אתה יוצא החוצה מנסה להירגע, מסתכל אל הרקיע,
מביע את המחשבות שלך צועק אותן אל השמיים,
הדמעות שלך יורדות, עושה צעד ריאשון בנתיים,
אתה שבור, יושן מוקדם, מחפש דרך לשכוח,
הלב שלך שבור, הגוף חלש, כבר לא נותר שום כוח
אז אתה מנסה לברוח ולצאת אל העולם,
מחפש מקום להיות לבד, לא איפה שכולם
זכרונות רצות לך בראש, ואתה מנסה להיות חזק,
אבל למרות הכל אתה בוכה, מרגיש שאתה נחנק
כל יום הוא יום עצוב, ואתה מחפש סיבה אחת לשמוח,
להרגיש את כל הגוף בוער, פעם אחת לזרוח
אבל כנראה ש- NL נועד להיות לבד, ולא לשכוח
שהוא בדיוק כמו ורד שנבל, ולא יחזור לפרוח




ציטוט ההודעה


