אנחנו משלמים בישביל להיות עבדים
חופרים בורות שבסופו לתוכם אנחנו נופלים
מכאיבים לאותם האנשים שאף פעם לא צחקו
צוחקים על הרעבים בזמן שאנחנו אוכלים
ובסוף היום לבד בבית יושבים,
במראה מתבוננים, כל כך מנוכרים.

נלחמים בפשע אבל גונבים מהעניים
עוזרים לעיוורים אבל אנחנו לא רואים
מנסים לדמיין איך זה להיות נכים
אבל בעצם אנחנו בכלל לא חיים
ובסוף היום לבד בבית יושבים,
צליל מיתר הנקטע ובוכים.

תמיד מחפשים אחר נפש תאומה
אבל לא רואים שהיא בילדה השמנה
תמיד מנסים למצוא את מקומינו
אבל לנו אין מקום כי אותו הרסנו
ובסוף היום לבד בבית יושבים,
מדברים אל הקירות, וחולמים.

מתפללים לאל שחפר לנו קברים
בשמו מרימים דגלים ונשקים
למען פיסת אדמה הנשכחת בין הדפים
שופכים דמים על נפשה של אמא אדמה
ובסוף היום לבד בבית יושבים,
דרך החלון טיל מגיע, מתפוצצים.