"לא תקם ולא תטור את בני עמך" [י"ט,י"ח]

לפעמים – אומר ר' ישראל מאיר הכהן "החפץ חיים – אדם כועס על חבירו על שלא גמל לו טובה. כעס זה אין בו טעם כלל.ועל מנת להסביר את פשטות הדבר מביא על כך החפץ חיים משל.
משל לאדם שהלך ברחוב והיה מחפש אחר ידידו, שאל אנשים: ראיתם את ידידי?
האנשים ענו לו שילך לחפש בכיכר, כי שם יש הרבה אנשים אולי יזדמן לו ידידו.
הלך לשם ולא מצאו.
עכשיו, האם יעלה בדעתו של אותו אדם לכעוס על אותם אנשים שאמרו לו ללכת לכיוון הכיכר?
ודאי שלא !!! הרי ימשיך לחפש במקום אחר.
כך הוא העניין גם בנקימה ונטירה, אסור לנו לכעוס על חבר שלא גמל לנו טובה. וכי מדוע נכעס עליו?
הרי אין הוא האיש שקבע ה' שייטיב עימנו! עלינו לפנות לאדם אחר וממנו לבקש עזרה אולי הוא יוכל להטיב לנו. אם נחשוב בדרך כזו – לעולם לא נקום ולא נטור.

נלקח מהספר: "וקראת לשבת עונג"