זוהי תקופה קשה,שאנשים מפעילים כוח לא חושבים במוח
בישראל אין מנוח,כולם רוצים לברוח,ה' אני רוצה לצרוח.
כאבים למרוח,חלומות מדחיק למען מטרות שלא עובדות
חוטף מכות קשות, נשארות כיוויות,של פחד ונשארו הזכרונות.
הפחדים חוזרים כמו רוח בלילה,שאתה עוצמיםם את העיינים
לפעמים אני מדמיין את החיים שלי בימי הביינים,אבל ביננתים
אני עוד ישראלי בארץ ישראל שעובד למען 20 שקל לשעתים.
אני גמ פוחד לאבד את היקר לי,אני מפחד לאבד את עצמי
נשאר בכוונות שלי בתכונות שלי.. אם לא אני אז מי לי אני.





ציטוט ההודעה




