זה הזמן זה היום זה הרגע שיכול לחלוף
זה המקום לעצור קצת לנשום ולהביט בנוף.
להביט בחוף,בים הפרוע באנשים שנראים קטנים
לחשוב על זכרונות קשים,פוחד להיות לבד בכל הרגעים.
ברגעים המפחדים אני מתחבא,בורח מהכול גמ מעצמי
תמיד אומר לכולם להיות חזקים,אבל מה עוצר אותי?
מה עוצר בעדי?מה גורם לי לשתוק ולא לדבר?
למה אני כל הזמן נפגע,ואז תשבירים נשאר לחבר.
אולי בגלל שאני רגיש מדי?או שאני יותר מדי בוטח?
הלב שלי עכשיו קר!הגלגל השתנה הלב כבר לא רותח.
לא זקוק למנתח,שינתח לי תחיים ויגיד לי מה לעשות
אני רוצה להיות כמו זאב בודד ללכת לבד ולבד לחיות.
לחלום זה מכשול,תקווה רק נותנת לך כובד על הכוח
אני כמו כל אחד מחפש מקום שקט לעצום עיינים קצת מנוח.
לא פוחד ליפול לא פוחד להיכשל
לא פוחד לדבר פוחד לאבד !
בדקה 60 שניות כל שניה גורמת לכאב יותר חד
החיים והכוח שלי כבר מותשים,הזמן שלי נמצא על מד.
מד כוח מד מוח מד שמחה שכבר מזמן נגמר לי
זה כבר נמאס לי,כחה לחיות לא באלי,זה לא בשבילי.
עם כל זה בגללי?אני מוכן להרוס הכול ולבנות מחדש
כמו בספרי התורה היוונים הרסו והיודים המישכו לבנות בתי מקדש.
אני עייף אבל לא נכנע,אני פוחד אבל לא בורח
אני חלש אבל עוד עומד,מבפנים מת ומבחוץ עוד צורח.
אני לא יגיד שהלב שלי מחדש פורח,כי הוא רק נובל
אני מרגיש בים בלי ספינה אבל עוד קורא לעצמי רב חובל.
אני רק סובל,מחפש אחרי ה"תובל" מחפש אחרי האושר
זה קשה לי,אני גמ אחד שבלילה חולם על אושר ועושר.
יש בתוכי חוסר,חוסר אהבה מרגיש אכזבה שנאה
אני רואה אחים בחוץ משפחה,וישר יוצא רגש הקנאה.





ציטוט ההודעה










