אני לא יודע מה אני רוצה מהחיים שלי.

[משתמש אנונימי]

טוב אז ליפני הכול זה פריקה,וזה ארוך,כול מי שלא רוצה ליקרוא ולעזור אז זה לא חושב.
אני מי שיעזור אני מאוד יכבד את זה ואני יורד את הכובע בפנים.

--

טוב אז אני ילד בן 14 שנירא כמו ילד בן 16,
אף פעם לא היו לי בעיות עם כסף במשפחה,ואף פעם אל היו לי בעיות עם חברים,או עם בנות.
אני יחסית ילד יפה אין לי בעיה לדבר עם בנות או להשיג אותם,
ואני יוצא לטייל יש לי אחלה חברים וחברות וקיצור מבחינה חברתית הכול אצלי פ'סדר.
אבל יש לי בעיה מאוד גדולה,
הלימודים,אני טמבל?!,כוס עמוק אני לא מבין מה איתי!
אני לא כזה תמיד מצטיין,תמיד היו לי בעיות בלימודים,
אין לי חשק ללמוד אני תמיד עם חברים או עם החברה שלי או על המחשב,אני בא למבחן בלי לילמוד ואני מוציא ציון של 70,
והממוצע שלי 72 וההורים שלי לא מרוצים תמיד בצעקות אלי תמיד יורדים עלי עונשים וכו..
וכשאני אומר לעצמי יאללה לומדים אני פשוט לוקח מחברת ומתחיל לצייר מרוב שעמום אני לא יודע מה אני יכול לעשות אם זה,
זה פשוט משגע אותי כול פעם אני בעונש ביגלל הלימודים האלה,
ואני אנשים אחרים שלומדים יותר גרוע מימני וההורים שלהם מרוצים מזה,
ומה איתי?,ההורים שלי רוצים רק ממוצע 85 ומעלה כאילו מה אני פה?
אנשטיין?,זה נימאס מהדרישות שלהם לגבי לימודים.

ועוד אני ספורטי,אני שחיין מגיל 7,ואני בן 14,
7 שנים אני שוחה בניבחרת,יש לי תוצאות די נורמאליות,ויש לי גוף,וכאילו לא חסר לי כושר,אני לא מעשן ולא שותה.
אבל מה ראבקקק אני רוצה ליפרוש וההורים לא מביאים!
זה פשוט מעצבן אני רב איתם כבר 3 שנים והם לא מביאים לי ליפרוש,
וכול ריב איתם לגבי השחייה אני מקבל עונש,כאילו פאק אני מחליט אם אני רוצה לישחות או לא,והם חושבים שזה חובה!
וזה מעצבן כבר נימאס לישחות אני שוחה 6 פעמים בשבוע רק שישי אני נח וזה פשוט סבלל.!
מה אני אמור לעשות עם זה?!

ועכשוי הבעיה העיקרית שלי,אהבה!
פאקינג אהבה אני פשוט לא יודע מה לעשות,ליפעמים פשוט אני רוצה ליבכות,בזמן האחרון אני בדיכי!
טוב אז אני אוהב ילדה אחת שיש לה חבר והיא גם מרגישה אלי משהו,
וכולם אומרים את זה והיא לא אומר לי כלום כי היא מחשיבה את זה כבגידה!
אבל מה?,היא מוכנה ליזרוק ת'חבר שלה בשבילי,וזה מוכיח שכן היא אוהבת אותי.
אבל היא פוחדת,שאני יזרוק אותה אחרי יומים,או שאני לא אוהב אותה,כי פוחדת להאמין לי,והיא פוחדת שאני יפסיק לאהוב אותה.
וביגלל זה אנחנו לא בביחד!
וזה משגע עד כמה שאני אוהב אותה והיא פשוט פוחדת להיות איתי,
היא פוחדת שאני יזרוק אותה או יבגוד או משהו בסיגנון הזה.
ואני פשוט לא יודע מה לעשות!

[amitregev]

שמע אחי, אני לא המבין הכי גדול בעניינים האלה, אבל דבר אחד אני יכול להגיד לך ואתה גם אמרתה אותו:

אתה זה שצריך להחליט אם אתה רוצה לשחות או לא, וכך גם בנוגע לדברים אחרים בתחום שעות הפנאי. לדעתי מה שההורים שלך עושים כאן הוא צעד שגוי, ואתה חייב לדבר איתם על זה, גם לי זה היה ככה אבל לפני הרבה זמן, ועמדתי על שלי, אתה צריך להראות להם שהם טועים (בזה אני פחות יכול לעזור לך) ואתה יכול להגיד להם שזה שהם כופים עליך דברים בלי רצונך יכול להוביל למין "קרב" שכזה ושיהיו עצבים בינך לבין ההורים, אז כמו שאמרתי תעמוד על שלך ותסביר להם למה הם טועים ותראה להם שזה לא הכרחי להכריח אותך לעשות את הדברים האלה. לגבי הלימודים, אתה צריך לדאוג לזה יותר מההורים, כי אחרי הכל זה העתיד שלך, ואם נגיד אתה תרצה להפסיק ללמוד או משהו (דבר שאני נגדו) הם יצטרכו להבין את זה, כי זה החיים שלך...
בקשר לאהבה, זה מאוד כואב לראות שמשהי נפרדת ממך והולכת למשהו אחר, נסה לעשות את זה בעדינות, תגיד לה את זה גם, שהילד לא יפגע, כי תנסה להיות רגע במקומו ותבין... אבל תשמע אם זה חבר שלך אז אל תעשה את זה אם החברות שלך איתו חשובה יותר מהאהבה, ואם זה חבר טוב בכלל את תעשה את זה.
טוב אלו העצות שלי, מקווה שעזרתי...

בהצלחה!

[MaTaN_O]

לגבי השחיה, אין לי מה להוסיף חוץ ממה שזה שמעלי רשם.
בנוגע ללימודים - אני עכשיו לומד באוניברסיטה, השתחררתי עשיתי פסיכומטרי פעמיים והתקבלתי.
אנשים אחרים שהשתחררו איתי מהצבא צריכים עכשיו לשפר בגרויות, לעשות פסיכומטרי ואז אולי להתקבל. עדיף לך להשקיע את הזמן עכשיו, להוציא ציונים טובים ולהיות בראש שקט אם תרצה ללמוד באוניברסיטה... וזו גם הרגשה ה-ר-ב-ה יותר טובה לדעת שאתה מצליח גם בדברים שהם לא כאלה באנלים כמו ספורט או מחשב... אני באמת לא התלמיד הכי חכם אבל יש לי תחת ואני אומר לך מנסיון שאם יושבים מספיק זמן על משהו ומנסים במספיק דרכים להכניס אותו לראש ולהפנים אז מצליחים. לי עוזרת מוזיקה ברקע, לך יכול להתאים לפתוח חלון שיכנס אוויר ושיהיה לך גירויים מבחוץ, אולי גם לשמוע מוזיקה, אולי לאטום את החדר הרמטית ושלא יהיה אפילו זבוב שיפריע לך. אתה צריך למצוא את הדרך שלך ללמוד ולהתחיל ליישם אותה. ההורים שלך רוצים בטובתך ומנקודת הראות שלהם, מסגרת זה דבר חיובי (גם השחיה...). אז אולי לא בא לך שחיה - לגיטימי. אבל בלימודים תשקיע אם אתה יכול, גם אם זה מתסכל. אני למדתי פיזיקה בתיכון. בהתחלה כולם מקבלים את הכאפה של המקצוע ומוציאים 20-30, אחרי חודשיים שלושה מתחילים להוציא את ה50-60. אני נשארתי על ה30. עוברת חצי שנה אנשים מתחילים להוציא 80-90, אני הייתי על 40-50. סיימנו את השנה! אני הייתי על 55. הגיע החורף ואיתו בחינת הבגרות, צריך ציוני מגן... המורה הביאה לי תוספות זמן, ניסתה לבחון אותי בעל פה, מה שאתה לא רוצה, הוצאתי 70 והיא הגישה אותי על 75 בשביל שאולי אם אני אצליח להוציא איזה 40 ככה יהיה לי ציון עובר... היה לנו חופש לפני הבחינה ואמרתי לעצמי שאני חייב להצליח, ישבתי למדתי, לקחתי מהמורה ספרים שהיו לה ועשיתי מלא תרגילים, ונחש מה ? הוצאתי 98, הציון השני הכי גבוה בכיתה, והפעם הראשונה שבאמת עברתי את ה60 הייתה בבגרות.

מוסר השכל - אף פעם לא מאוחר מדי. זה שהוצאת ציונים לא טובים עד עכשיו זה לא אומר כלום לגבי העתיד. תשפר עכשיו יהיה לך פחות לשפר אח"כ. ואני מכיר את הייאוש והתסכול, אבל אנשים לפעמים צריכים להיות חזקים וזה חלק מתהליך ההתבגרות. אמא ואבא לא תמיד יהיו שם בשביל לעזור לך ולא תמיד יהיה את החבר שידחוף אותך קדימה. אתה צריך ללמוד שיש דברים שרק אתה יכול לשנות ושאם לא תרצה דברים לא ישתנו.
אתה צריך להחליט עם עצמך מה אתה רוצה, ואם אתה אומר שאתה רוצה להצליח- אז תעבוד בשביל להשיג את זה. לבד זה לא יבוא.
אגב, סיימתי עם פיזיקה בממוצע של 87, מה שנחשב למקצוע הקשה ביותר לבגרות. ורק כי האמנתי שאני יכול ועבדתי בשביל להוכיח את זה.

תאמין בעצמך וזה יקרה. זה כזה פשוט בהצלחה בהמשך ואם אתה רוצה תשאיר פה הודעה או שיש גם פרטית...

[babypower]

תקשיב אחי...אני בדיוק כמוך, אחד לאחד.
תמיד הייתי תלמיד נורא ממוצע בלימודים,הייתי יושב ולומד יום לפני מבחן וגם זה בקושי ולמה זה קורה...פשוט לא אכפת לי.
לא מעניין אותי לימודים,ומה שכן מעניין אותי שזה פיזיקה ומתמטיקה, אני טוב בהם, כל השאר...תנ"ך...אזרחות, אני רוצה רק לעבור, אז צריך לקבל ציון כמה שיותר גבוהה אבל אם אני אקבל ציון נמוך אני לא אתבאס, בקיצור...אם הבעיה שלך היא שההורים אומרים לך על זה משהו ולא נעים לך אל תשתנה, אם זאת בעיה פנימית שגורמת לך להרגיש אידיוט, תשקיע קצת, באמת שממש קצת לא צריך אפילו הרבה.
גם אצלי ההורים היו מענישים בלי סוף,עד שראו שאני מנסה.
באחד הריבים שלכם תכניס את זה, תגיד שאתה מנסה, אולי בהתחלה יגידו לך שאתה לא מנסה מספיק או משהו, אבל כשזה ירגע הם יבינו שאתה לפחות מנסה.
בקשר לשחייה...תקשיב, אני נחשב ל"מורד" במשפחה, ואני לא מפחד לעמוד על שלי ולהגיד וואלה, לא רוצה לשחות, אני לא אשחה, ככה זה עובד אי אפשר לגרום לך לעשות שום דבר והם צריכים להבין את זה.
אני בן 18 ואמא שלי עד לא ממזמן חשבה שהיא יכולה להחליט לי מה לעשות...ועכשיו היא מבינה שזה פשוט לא עובד ככה.
בקשר לאהבה...אחד הדברים שאני הכי נגדם זה הפרדת זוגות...אני לא מתכוון לנסות אפילו לעזור בזה

[lemongrass]

1. לגבי הלימודים אתה עושה טעות אתה חושב שהחומר אמור להיכנס לראש כשהוא כבר שם אתה פשוט במקום להיזכר אתה מנסה לזכור ולכן אתה לא מצליח להוציא ציונים טובים.
2. לגבי השחייה אתה צריך לא להילחם ראש בראש אתה צריך לגרום להם להבין שזאת לא הדרך לנסות לכפות עלייך חלומות שלהם או שאיפות שלהם, מצד אחד אתה חייב לשחות כי כך הם ביקשו וזה בגלל כבודם אך מצד שני אתה לא חייב להצליח בזה
3. לגבי האהבה הנכזבת הזאת אל תעשה מהלך שתתחרט עליו כשהיא תעזוב אותו ותהיה עדיין מעוניין בצע את המהלך אל תבצע מהלך כשיש לה חבר זה לא לעניין בכלל.