Lost Planet 2



הגרפיקה מרשימה והעלילה מסקרנת, אך Lost Planet 2 נופל בדרישות הבסיסיות יותר - כמו להפוך את קרבות הענק שלו לחוויה מהנה באמת ולא לעבודה



כשמתחילים קמפיין חדש לשחקן יחיד ב-Lost Planet 2, התפריט הראשון שמופיע על המסך הוא... לובי ליצירת משחק מרובה-משתתפים. אתם מתבקשים לבחור בשלב שממנו תרצו להתחיל, ובכמות ה"בוטים" שיצטרפו אליכם להרפתקה. לחיצה נוספת מעבירה אתכם למסך המתנה, בעוד יצירי האינטליגנציה המלאכותית מצטרפים למשחק שלכם ומתכוננים לצאת לדרך. כולם מאשרים שהם מוכנים, ורק אז מגיע סרטון הפתיחה.




למען האמת, התהליך המתואר לעיל מתרחש ברקע כמעט כל משחק פעולה המכיל קמפיין לשחקן יחיד ורכיב מולטיפלייר המבוססים על אותו מנוע. אלא שבדרך כלל, לחיצה אחת מספיקה בכדי ליצור עבורכם משחק offline חדש באופן אוטומטי. זה לא רק מפני שהחשיפה הזו לתהליכים שמאחורי הקלעים מיותרת ומסורבלת. היא גם הורסת במידת מה את האווירה, את תחושת העניין וההזדהות.

אני לא רוצה לדעת שהבחירה להתחיל את הקמפיין בשלב הראשון ולא בשלב החמישי, נניח, היא למעשה עניין אקראי לחלוטין מבחינתו של המשחק. אני לא רוצה לדעת שחברי הצוות שלי הם בוטים ממוחשבים חסרי שם. מה ש-Lost Planet 2 עושה לשחקן בדקה הראשונה, דומה ל-DVD שיכריח אתכם להאזין לרצועת פרשנות הבמאי, בין אם היא מעניינת אתכם ובין אם זו הפעם הראשונה שאתם צופים בסרט. אני בטוחה שאם הייתם נתקלים בתקליטור שכזה, רובכם הייתם מחזירים אותו בזעם לחנות.


תפירה גסה

פרסום


זוהי רק דוגמה אחת מבין רבות לדרך שבה Lost Planet 2 מרגיש כמוצר לא מוגמר, כחיבור גס ומטולא בין עשרות מרכיבים שונים שהיו עשויים, כל אחד בנפרד, להוות חלק ממשחק פעולה משובח - אך במקרה זה נתפרו יחדיו במעשה אלתור תמוה. אני רגילה לראות דברים כאלה במשחקים שתאריך היציאה שלהם חקוק באבן ולוחץ על צוות הפיתוח לסיים את העבודה מהר ככל האפשר (משחקים מבוססי-סרטים, לדוגמה). אבל מה בדיוק לחץ הפעם על הצוות של Capcom? לא ברור.

מה שכן ברור הוא שהפוטנציאל לחוויה איכותית בהחלט היה כאן. נתחיל בעלילה: עשר שנים אחרי אירועי המשחק הראשון, משתנה כוכב הלכת E.D.N III במהירות מדהימה. פניו הקפואים והמושלגים עבורים טרנספורמציה למגוון של תנאי אקלים חדשים, כגון ג'ונגלים ויערות. התושבים המקומיים, "האקריד" דמויי החרקים, לא מגיבים טוב לשינוי הזה והופכים גדולים ומסוכנים מתמיד. כמובן שלבני האדם, המפולגים למספר כתות ונלחמים ביניהם על האנרגיה הטרמית שאותם משאירים האקריד מאחוריהם לאחר חיסולם, כל זה ממש לא משנה. מלחמת האזרחים של Lost Planet נמשכת במרץ.

במהלך הקמפיין מדלגת העלילה בין הפלגים השונים, מנסה להעניק לנו מבט רחב ואובייקטיבי על המלחמה - אך לא ממש נותנת לנו סיכוי להכיר מקרוב אף אחת מהדמויות. יצירי המחשב אותם הזכרתי בפתיחה מתגלים כבר בשלבים המוקדמים כפרטנרים חסרי תועלת לחלוטין, במיוחד כשהאקריד הגדולים ביותר (והם ממש ענקיים) מתגלים. מצב ה-Co-Op הופך את רמת הקושי לסבירה יותר, אך עדיין מדובר בקמפיין תלוש ומבלבל.

מעצבנת במיוחד הנטייה להציב את נקודות השמירה במרחקים עצומים זו מזו. ומתי בפעם האחרונה נתקלתם במשחק פעולה שהגביל מראש את כמות ה-respawns המגיעה לכם במהלך שלב עלילתי? אני עדיין לא בטוחה שלא מדובר בסתם תקלה שאיש מצוות הפיתוח לא עלה עליה עד צאת המשחק לחנויות.




חכו ל-Gears of War 3

במצב המשחק מרובה המשתתפים החיבור הכפוי בין השלבים ועיצובם הבנאלי משנים הרבה פחות, אך גם כאשר מתרכזים במשחקיות עצמה אין שום סיבה להתלהב. Lost Planet 2 עושה את רוב הדברים שמשחק פעולה מודרני אמור לעשות, אך באופן מסורבל ומעצבן. פעולות בסיסיות, כגון החלפת נשק פעיל או קפיצה, נעשות באיטיות מרגיזה (שלא לדבר על כפתור ה"ריצה" שהוא פשוט בדיחה רעה). האלמנט היחידי שבכל זאת מצליח להרשים איכשהו הוא הרובוטים הענקיים שבהם ניתן לשלוט. מכיוון שהם מוגבלים בתנועתם ממילא, תנועתם האיטית נראית הגיונית יותר, ואילו החימוש הרב שהם נושאים עוזר להתגבר על יריבים קשוחים במיוחד.




למרבה האירוניה, כל האקשן הבינוני הזה מתרחש בתוך סביבה שנראית נהדר, בזכות אותו מנוע גרפי רב עוצמה ששירת את משחק האימה Resident Evil 5 לפני שנה. סרטוני המעבר מרשימים מאוד, ואפילו הדיבוב סביר. אילו לא הייתי יודעת שמדובר בטכנולוגיה מוכנה שכבר המתינה לצוות הפיתוח, אולי הייתי מאשימה אותה בחסרונות הרבים. אבל היות שצוות הפיתוח לא באמת נאלץ להשקיע את כל זמנו בגרפיקה, מפלתו של Lost Planet 2 נותרת מסתורית.

במצבו הנוכחי, המשחק הזה פשוט לא שווה את זמנכם וכספכם. גם בפלייסטיישן 3 וגם באקס-בוקס 360 תוכלו למצוא לו בקלות אלטרנטיבות ראויות יותר. אני לא יודעת מה עובר על Capcom, אך בינתיים נדמה שהפער בין משחקי פעולה מערביים ומשחקים המפותחים ביפן איננו מצטמצם - להפך.

בעד
גרפיקה מרשימה מאוד
הרקע העלילתי מסקרן
על הנייר - מבחר גדול של מצבי משחק

נגד
ממשק מעצבן שהופך כמעט כל פעולה לאיטית ומסורבלת
הקמפיין לשחקן יחיד תפור בגסות ממספר שלבים מנותקים, ומרגיש משום מה כמו אלתור של הדקה האחרונה
קרבות הבוס משעממים