אז אני פותח תעיינים וחוזר למיצאות,אחרי תקופה של חלום
אני רוצה לצער תהורים שלי!חבל שהבאתם אותי עד הלום.
שלום!לכל החלומות,זרקתי הכול לפח,להתראות לאשליות
חי כמו עבד,כחה כל ישראל,לא פלא שקוראים לנו חיות.
זה זמן שמותר לפחד,אני מוציא הכול ולא סוגר שום דבר אצלי
רגשות מזמן נשרפו,אהבות נרקבו,אף אחד כבר לא חשובה לי.
טבעי אצלי לברוח,אם היה לי כוח,אז הייתי מתחיל לצרוח
מתחיל להפעיל תמוח,מחפש מקום לברוח בשביל מנוח.
המקום הבטוח הוא הדף,בתוך מחברת שנמצאת על המדף
בחדר שבתוך ביינין של בן זונה שכל חודש קובע לי רף.
רף של סכום מזוין על מגורים ששוים שקל וחצי וכמה אגורות
אבל בכל זאת!"אם לא אני מי לו שיביא לו כסף,עוד קצת לחיות.