הנה זה שוב קורה. כמו הנחליאלי שחוזר אלינו כול שנה כדי לבשר את בוא הסתיו, כך חוזר אלינו אבי נשר כשבאמתחתו עוד פיסת קולנוע שמאפשרת לנו להתבונן מנקודת מבט קצת אחרת על החיים של כולנו פה בפרובינציה היהודית של הכפר הגלובאלי.
סקירה מהירה של מגוון יצירותיו עד כה, מאז ימי הלהקה, בואכה דיזינגוף 99, דרך סוף העולם שמאלה ועד הסודות, מלמדת שכל סרט מבית מדרשו של נשר חושפת בפנינו עוד חתיכה מהפסיפס התרבותי של ערש נוף מולדתנו במיומנות וקפדנות של ארכיאולוג מיומן.
בסרטו החדש, "פעם הייתי" (שמבוסס על ספרו של אמיר גוטפרוינד "בשבילה גיבורים עפים"), נשמר הלוק המחוספס משהו שכל כך מתאים לתרבות הישראלית שהתפתחה פה מאז ימי קום המדינה ועד היום. גם בתחום הליהוק נשמרת היכולת הנדירה של הבמאי להתאים את השחקנים הנכונים לתפקידים שלצופה נראה טבעי כמו כפפה ליד.
אבל כישרונו הגדול ביותר של נשר המשתקף לאורך כל סרטיו זה היכולת לקשור ולחבר בין הלאומי והכללי לבין האישי והאינטימי. נשר מצליח למקם את עלילות סרטיו בתוך נקודות זמן היסטוריות ולתוך המאורעות המעצבות של מדינתנו ולשזור בתוכן ביד אמן את הסיפורים האישים והנוגעים שגורמים לנו בו זמנית להזדהות עם הדמויות וגם לקבל פרספקטיבה נוספת ואחרת שחורגת מהתפיסה ה"רשמית" העולה מקריאה ועיון בספרי ההיסטוריה הרשמיים.
בסרטו החדש "פעם הייתי" לוקח אותנו נשר לחיפה "האדומה" של אחרי מלחמת ששת הימים, ימי האופוריה ושיאה של הגאווה הלאומית. לתוך ימי התום האלה נכנסים שלל דמויות צבעוניות ומרתקות שפותחות לנו צוהר אל חיי היום יום של האזרחים הקטנים שחוסים תחת כנפי המדינה ה"גדולה" שבין לילה הפכה ל"מעצמה" בעיני עצמה.
קאדר השחקנים המרשים (אדיר מילר,דב נבון,מיה דגן ודרור קרו –רשימה חלקית) מבטיח להפוך גם את הסרט הזה למהנה ומושך צופים מצד אחד אך גם לאיכותי ומעורר מחשבה מצד שני- כמו שקולנוע אמיתי ונכון אמור להיות.
לפרטים נוספים:
***************/b0L6TC




ציטוט ההודעה


