עיתוני צרפת נגד חרם תרבותי על ישראל
מאמרי המערכת של "לה מונד" ו"לה פיגרו" הוקדשו למאבק בחרם התרבותי על ישראל ועל הקולנוע הישראלי בפרט: "היוצרים הישראלים לא זקוקים ללמוד מהצרפתים כיצד לממש את החשיבה הביקורתית שלהם"
אם תוצאות ההשתלטות של כוחות השייטת על המשט ההומניטרי לעזה, שזכו לגינויים נרחבים בכל העולם, הוכתרו ככישלון תדמיתי לישראל, עושה הרושם שדווקא התרבות הישראלית היא זו שהצליחה לִזְכּות בשעה חשוכה זו, להגנה חסרת תקדים מעבר לים.
ביומיים האחרונים, מקדישים שני העיתונים המובילים בצרפת את מאמרי המערכת שלהם לקולנוע הישראלי וליוצריו. לראשונה, תעשיית הקולנוע הישראלית להפגנת סולידריות מקיר לקיר ולהתגייסותשכמותה טרם נראתה בישראל או מחוצה לה.
העיתונות הצרפתית, מתברר, מכירה היטב את הקולנוע הישראלי, מעריכה את איכויות היצירה ומבינה את חשיבות ההפרדה בין עשייה אמנותית עצמאית למדיניות הממשל בה היא נוצרת. בצרפת, שידועה כמעצמה תרבותית שמתנגדת עקרונית לצנזורה ומאמינה ביצרה חופשית, נחרדו בסוף השבוע שעבר מהחלטת רשת בתי הקולנוע "אוטופיה" להוריד מהאקרנים את "חמש שעות מפריז" של הבמאי הישראלי לאון פרודוסבקי. במקום אחר זה אולי היה נגמר בזה, אך באומה שממנה יצאו גדולי ההוגים בעידן המודרני, הפך אקט המחאה לדיון עומק במשמעות היצירה החופשית באזורי סכסוך.
"חמש שעות מפריז". בפריז מתגייסים לעזרתו
"בוא לא נחרים אמנים ישראלים!" צעקה אתמול (ה') הכותרת הראשית של היומון "לה מונד", שהגדיר את תנועת החרם התרבותי על ישראל כמסוכנת. "לא ניתן להגן או להצדיק את המתקפה על המשט, אבל תגובה בחרם אינה מקובלת וסופה לתרום להחלשת הקולות הישראליים הבלתי מתפשרים כלפי הממשלה הישראלית", כתב העורך. "אם ישנה מדינה שיוצריה בוחנים מקרוב, בכישרון רב ובבהירות את מדינתם, מנהיגיה והמדיניות שלהם, זו ישראל. קחו את הקולנוע כדוגמה. סרטים רבים נתמכים על ידי קרן הקולנוע הישראלי, אורגניזם ציבורי שמותקף באופן קבוע על ידי הימין הקיצוני בישראל, זאת בשל התמיכה ביצירות הנתפסות כאויבות לישראל ומופצות באופן נרחב במערב".
מאמר זה, כמו מאמרים בעיתונים אחרים בצרפת, פורש רשימה של יצירות קולנועיות ישראליות שעוסקות באופן ישיר בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך גם בסרטים אחרים שמביעים ביקורת על מעמד הנשים, סובלנות דתית, כרסום בערכים הומניים. ב"לה מונד" מותחים קו ישיר בין מאמריו של ישעיהו ליבוביץ, כתביו של עמוס עוז והקולנוע הישראלי, שמוגדר במאמר כקול תובעני בישראל. "במידה רבה, הקולנוע הוא מצפונה של ישראל", כותב עורך העיתון שמתרה בצרפת לא לעמוד בשורה אחת עם מדינות ערב שמחרימות את היצירה הישראלית באשר היא. "להחרים זה לצנזר", סיכם, "וזו התשובה הגרועה ביותר".
איפה כלבי השמירה?
הדיון, כאמור, הסעיר גם כלי תקשורת מרכזיים נוספים בצרפת ובהם היומון "לה פיגרו" שמקדיש היום גם הוא מאמר מערכת מרכזי לנושא החרם. תחת הכותרת "אימבצילים!" מפרסם סבסטיאן לה פול מאמר שמתרה בבמאי הקולנוע, לאון פרודובסקי, כי בבואו לצרפת הוא עתיד לגלות מדינה מוזרה.
"תגלה מדינה שבה רשת של בתי קולנוע שמוגדרת כארט-האוס ומתיימרת לייצג טעם טוב וסובלנות, מחרימה אותך רק בגלל שאתה ישראלי" כותב לה פול, שתמה כיצד הנושא לא גרר התמרמרות מוסרית או פוליטית של הדרגים הגבוהים בצרפת. "האם הקולות הרשמיים ובראשם שר התרבות, שרק לפני שבועות ספורים התרוצץ כדי למחות על גורלו של רומן פולנסקי, הפכו אילמים? איפה כלבי השמירה האנטי גזענית ולוחמי זכויות האדם שלנו?"
לה פול מכנה את אקט המחאה של רשת "אוטופיה" כטרור אינטלקטואלי וכותב: "אתם, המומחים לקולנוע לכאורה, משמשים כקומיסרים פוליטיים. דווקא אתם אמורים לדעת שבין יוצרי הקולנוע בישראל ניתן למצוא כמה מהמשחתות האכזריות ביותר של מדינת ישראל. בלבול בין הממשלה לבין אזרחי מדינת ישראל, הוא טעות ביעד שמזכירה את האינקוויזיטורים בימי הביניים".
מבקרת הקולנוע של "לה פיגרו", מארי-נואל טרנשאן, הגדירה את היצירה הקולנועית הישראלית כביקורתית ומודעת. "יצירות רבות מעלות שאלות פוליטיות בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי ומשקפות שאלות קיומיות על האפשרות לשמור
או למצוא מחדש את האנושיות בתוך מצב קבע של עוינות ואלימות", כתבה. "לעיתים קרובות זהו קולנוע ביקורתי מאוד שמצייר מדינה אחרת לגמרי מהקווים של הפוליטיקה הישראלית".
הסרטים הישראלים לדבריה מפתחים את הממד הרגשי של יחסי אנוש, בוחנים את סיוטי המלחמה, מהווים שומרי סף ספקניים שבוחנים את החברה הישראלית על כאביה, אכזבותיה, התפכחותה ההיסטורית והדתית ומוקיעים את פולחן הגבורה הישראלי. "היוצרים הישראלים לא באמת זקוקים ללמוד מהצרפתים כיצד לממש את החשיבה הביקורתית שלהם, היא מסכמת.
קרדיט לאתר אחר!
ציטוט ההודעה
