נרדם עם העט ביד כשהשמש כבר שוקעת
כל שיר שלי עליך למה לעזאזל את לא יודעת
שתיקה יפה לחכמים , למה אמרת שאת לא אוהבת
חוזר לבית מוצף דמעות והינה עוד פריקה נכתבת
נותנת קמצוץ של תקווה , אבל לוקחת את הכוח
מכניסה לי רגעים לראש שאי אפשר לשכוח
אין מנוח , מת לברוח , אבל באמת שאין לאן
כול מקום הלב מרגיש אותך או לפחות קיים
עוד רגש קטן , מנסה לקחת על עצמי הכול
האהבה הזאת כבדה מידי , אז כבר אני לא יכול
נותן את הכול , אבל לא מקבל בחזרה כלום
אז איך אפשר לחיות ישר , כשאתה קם עקום
בגלל עוד בירה , או משפט שלא הסבירה
וכמה שאני מתרחק ממך הלב מושך קדימה
תראי מה , את כבר גורמת לי לחשוב
שהמתנה שלך אלי לתת ללב שלי לכאוב
שניות בתוך דקות בתוך הלב שלי עדיין
הם מבקשות לחזור להרגיש שוב את השפתיים
אבל בנתיים ? אני יכול להסתפק בלפרוק
אני פותח את ליבי שוב ואת מעדיפה לשתוק
לבדוק שאני עוד שם , את מקווה שאני יעזור לך
חוקר אותך כל פעם , בגלל שהסודות טמונים בך
הרגשות שמורים לך , אני בדרך כבר לאושר
רודף אחרי ליבך עכשיו , אבל אני לא בכושר
נכנס לתוך מבוי סתום , הראש מסמן להתעורר
היו שלטים בכול מקום , כנראה שאני עיוור
לא הקשבתי לאף אחד , הלכתי ראש אחד בקיר
וכך נוצר שיר , אבל בכל זאת עדיין קצת שביר
איך לא שמת לב , לכל הסימנים שלי פעם
הכול חוזר פתאום מכה והורג אותי כמו רעם
אז יש טעם ? אני מחכה שהכול יעבור
הכול עבר כ"כ מהר למרות שביקשתי לעצור



ציטוט ההודעה

