הגאווה מעוורת.
"לך כותב אני עוד פעם,סוגר פערים,
משלם על כל טעות,אך לא עומד בתשלומים,
ונמאס לי לחשוב על מה נגמר ומה התחיל,
נמאס לחפש איך לאסוף את השברים.
כל מילה שמוקלדת,בעלת משמעות,
כל חרוז שנכתב נותן עוד הזדמנות,
עוד סיבה,עוד תירוץ,לתקן את הטעות,
עוד נתיב דרכו,אני מביע התנצלות,
התנצלות על הפזיזות,בה גמרתי הכל,
התנצלות על שבחרתי,להחליט מבלי לשאול,
הגאווה לא נותנת,להקשיב לאמת,
הגאווה מעוורת,
ולסלוח שונאת.
רק כך אני מצליח,לדבר מהלב,
בדרכים הרגילות,הראש מסרב,
לא קשה למצוא מילים,וקל למצוא חרוזים,
אבל להסתתר בין השורות,אי אפשר כל החיים,
כי הם קצרים."
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי xyossizx
