שיר חדש(נפץחה לי המוזה)
הראש מריץ זכרונות,הזמן גורם להם להיעלם
חי בתוך עולם משלי,שוכח בחוץ יש עולם שלם.
יש מצב אני חולם..אבל גם לחלום זה מותר
חי את החיים בקושי עם מה שכבר לי נותר.
אני מרגיש מיותר,כמו גיטרה יפה בלי מיתר
אני זה כמו קופסה מבחוץ חמוד מבפנים הכול נסתר.
ארוז יפה קצת גדול,אבל מבפנים יש בתוכי ריקנות
מחייך חיוך רחב ומשדר שמחה,מבפנים שוקע בבדידות.
אין לי מטרות,לא מבקש משאלות,מעדיף רק לשתוק
יושב על כיסא כותב שורות לתוך דף ואז מתחיל הכול למחוק.
שחכתי איך לצחוק..אבל כבר אין לי כוח יותר לבכות
יצרתי ים של דמעות וכאבים,נפלתי ולא יודע איך לשחות.
כמו כמו מטוס אבל הבעיה אצלי שאני לא מצליח לנחות
ממריא בשיא הכוח מגיע למעלה ומאבד את הכוחות..
זמן זה מילה שמתעתע,הגורל יודע איך לשגע
אני חי ונלחם נגד הזמן,אני כבר מתיח להשתגע.
במי אני פוגע?בעצמי..זה לא בכוונה זה כי אני עקום
מרגיש במלחמה בלי צבא נופל ופשוט לא יכול לקום.
מחפש מיקום בשביל לקבור את עצמי,מרוב בושה
הגוף שלי עייף הלב שבור והנשמה שלי כבר תשושה.
אני מרגיש בתוך משחק החיים ואני לא מדבר על סדרה
אומרים שאני תמים וחלש...לא פלא שאני על סף שבירה.
הזריחה זורחת אבל אני מרגיש שהשמש שוקעת
רגיל לראות חושך בעיינים,רגיל ללכת בדרך שתמיד נתקעת.
אני רואה רק שחור...מרגיש במנהרה שבסוף נגמר לי הדרך
עומד על אותו מקום באותו שעה.. חי ונושם בלי כוונה וערך.
כמה מילים אחרונות לפני שאני הולך לאותו שגרה קבועה
כותב את המילים האלו בשביל להראות לכם כמה הנשמה שלי פגועה.
ציטוט ההודעה
