מה שאני מרגיש
כתבתי מה שאני מרגיש לגבי הכתיבה שלי.
לא מפחד להגיד הכול כי מה אני? רק נקודה ביקום.
סוגר את האוזניים העולם נחלש הכול נשמע עמום.
רק הביט חודר פנימה עמוק, אני רוצה עכשיו לצעוק
אך לא יכול, משהו כל הזמן ממשיך לגורם לי לעצור.
העולם הוא לא מושלם שום דבר לא חוזר לאחור.
די נמאס מהמשחקים המפגרים, אני כבר לא ילד.
נמאס לרדת על כולם בצחוק,צריך לנשום סוגר תדלת,
הבאטלים כלכך טיפשיים נמאס לי כבר לעתיד לחכות.
רוצה לפתוח את הראש, לתת ביטוי למחשבות העמוקות.
צריך לצעוק מה שיש להגיד, כבישראל אין 2 דעות זהות,
וגם אם יש הן כנראה באו מאיזו מכונה לשטיפת מוחות.
המכונה הזאת אמיתי אין בי טיפה של ציניות.
במילה אחת וחזקה ניתן לקרוא לה קיצוניות.
נמאס כבר משירים על שלום אחווה קבלה והבנה
צריך לתת בראש למי שצריך שיקפוץ הבן זונה.
אבל אני עוד לא החלטתי מי, וזו תמונה כה משונה.
ויש המון דברים לומר ואין את מי להאשים,
אולי האשמות הן פשוט לאנשים חלשים.
ואולי לא.
הכול כבר התבלבל התמימות אליי לא תחזור.
ושום דבר שיומרו לי לעולם כבר לא יעזור.
כשאני אכתוב, אשתמש בציניות כי לא הכול שחור.
ואם הכול שחור אצטרך להכניס ולהבליט משהו אחר,
כי אצלנו כל דבר שחור והוא מזמן לא בולט יותר.
לסיכום לא הכול דפוק כי הזרימה בסדר והביט דופק,
ואת מה שיש לי להגיד אומר בזמן זה או אחר.
*קודם כל אני לא יורד פה על באטלים בפורום לדעתי זה משפר אותך בהרבה,
אני רק אומר שזה לא הכי חשוב וטיפה נמאס לי לעשות רק את זה,
אני בעיקר כועס פה על עצמי שלא יוצא לי להוציא משהו אחר.
*איפה שכתוב ו"אולי לא", זה בחוונה ככה זה כאילו ברייק(נראלי קוראים לזה ככה) זה בחוונה זה כאילו הפלואו נעצר אני אומר את זה וממשיך.
יאללה תגובות.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי SaYGoDBaY
