פריקה קטנה הולכת לפתוח תאלבום הראשון שלי
שנת 2010,כותב לכם שיר עם סוג של מסר
עוד דף מתוך קלסר,פורק את כל מה לי חסר.
תרגשות מוסר,מהלב ישר לתוך העיפרון
אולי זה עבר לדף אבל עוד חרוט בזיכרון.
על מה אני מדבר?אני בעצמי כבר לא יודע
הזמן מתעתעתע.לעצמי כבר אני מזמן לא שומע.
חוקים לעצמי לא קובע,אני לא יודע מה אסור ומותר
מרגיש שאני לא רואה כלום,אני מרגיש כבר מיותר.
מה נותר?אני דמות בסרט אבל הדמות שלי נרצחת
אני רואה רק צל וחושך שאחרים רואים שמש זורחת.
אני גבר.. בלי שליטה כמו אופנוע שאין לו מעצור
מדמיין אותי נשכב על הרצפה ונדרס על יד דחפור.
פאיינל פור,אני ניצחתי אני האיש הכי בודד
אני כבר לא איש שמח,יותר נכון זאב שנודד.
מורד..אני קורא לעצמי מורד כי אני סוג של בוגד
כי אני לא יודע לשתוק לשמוע רק יודע לצעוק ולהתנגד.
"זי" חי במיצאות אחרת שם אני יוצר לעצמי מנטליות
אני תמיד יהיה בק'ט של הבן אדם שאין בו טיפה נורמאליות.
"מות וחיים ביד הלשון"זה נכון!וגם "הקם להורגך השכם להורגו
זכרו תשם "זי"וזה לא כינוי !אני בן אדם אחד ויחיד מסוגו.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי xyossizx
