מ"אלים ומפלצות" ועד "ילדי השמש": סרטים שתומר היימן אוהב
פליני וקוראסווה בקולנוע פריז, הרגישות של ג'יין קמפיון ופריצת הדרך של רן טל - תומר היימן בוחר חמישה סרטים שהשפיעו עליו כיוצר
שבעים שנה אחרי שסבו ברח מגרמניה הנאצית לישראל, חוזר הבמאי תומר היימן לארץ אבותיו להציג את הסרט "בובות של נייר" בפסטיבל ברלין. שם, הוא פוגש בחור שישנה את חייו - אנדראס מרק, רקדן ממוצא גרמני. רומן של 48 שעות מתפתח לקשר משמעותי. כשאנדראס מחליט לעבור לתל אביב הוא מתמודד לא רק עם בן זוג חדש, אלא גם עם המורכבות של החיים כגרמני בארץ ישראל ועם אמו של תומר שמנסה להשפיע על חייהם.
I SHOT MY LOVE מספר סיפור אהבה אישי אך אוניברסאלי ועוקב אחר מערכת היחסים המשולשת בין תומר, בן זוגו הגרמני אנדראס ואמו נעה. זוהי עריכה מחודשת של שלושה מפרקי הסדרה הדוקומנטרית שלו "בדרך הביתה". בסוף השבוע הקרוב יעלה הסרט לראשונה בפסטיבל הקולנוע הגאה, אך בבתי הקולנוע ברחבי הארץ רק מה-3 ביולי. עד אז, הזמנו את תומר היימן לסמן חמש תחנות קולנועיות שעוררו אצלו השראה
עטאש צימאון, במאי: תאופיק אבו ואיל (2004)
יש משהו ביצירה הראשונה של אמן, שמאפשרת להרגיש האם יש לו טביעת אצבע משלו. סרט הביכורים של תאופיק אבו ואיל הוא יצירה חזקה, ישירה, נוקבת וכואבת. זהו סרט שמתמודד באומץ רב עם מסורת פטריארכאלית, המיוצגת דרך דמותו של אב ערבי נוקשה, שעומד מול משפחתו במאבק אינסופי בין מסורת לחדשנות. בין הצילום המופלא של אסף סודרי, לתעוזה של אבו ואיל, מצליח הסרט להעביר את האלימות והפחד לצופה בלי לרחם. עטאש צימאון השאיר את חותמו הרבה אחרי שעזבתי את הקולנוע. אני מחכה בכליון עיניים לסרטו הבא של הבמאי המוכשר הזה.
[ame="http://www.youtube.com/watch?v=HtUO8pXfLt8&feature=player_embedded"]YouTube- ‫עטאש צימאון - סרט ישראלי‬‎[/ame]
אלים ומפלצות, במאי: קונדון ביל (1998)
לצערי סרטים על הומואים זוכים לא פעם להקלות בשיפוט, בכל הקשור לערכם האמנותי. הסרט הנוכחי עוקב אחרי במאי הומוסקסואל, שבשנותיו האחרונות חי בבדידות עד שהוא מתאהב בגנן צעיר וחסון. צירוף המקרים הזה מעורר סימני שאלה על גיל ואהבה, ובד בבד מעז להתמודד עם הפחד הגדול של הגוף שמזדקן אל מול הנפש שמבקשת להישאר צעירה. בזכות משחק מרגש של איאן מקלן, נוצר יחס אמביוולנטי של משיכה ודחייה בו זמנית כלפי הדמות. בסוף הסרט, אם מקלפים את מחסומי הצביעות והבורגנות, מגיעים להזדהות עמוקה עם הגיבור.
[ame="http://www.youtube.com/watch?v=LFhK0ia7oG0&feature=player_embedded"]YouTube- Gods and Monsters (1998) - Movie Trailer[/ame]
מלאך אצל שולחני, במאית: ג'יין קמפיון (1990)
סרט שדורש התמסרות טוטאלית לצפייה. 158 דקות שבסיומן שקט חד ומרגש משתלט עליך. העלילה עוקבת אחר קורותיה של הסופרת הניו זילנדית ג'אנט פריים, דרך מפגש עם החרדות והחסכים הרגשיים של תקופת הילדות והנעורים שלה. שלוש השחקניות המגלמות לאורך שלוש תקופות את הדמות הראשית, יוצרות פסיפס של שיגעון, שהולך וגדל, תוך שהוא מטופל ביד עדינה על ידי הבמאית. מומלץ להתחפר עם הסרט הזה ללילה ארוך ולמחרת לא ללכת לעבודה.
[ame="http://www.youtube.com/watch?v=xfMh-fRSH5E&feature=player_embedded"]YouTube- AN ANGEL AT MY TABLE TRAILER[/ame]
ילדי השמש, במאי: רן טל (2008)
ללא ספק סרט מכונן בקולנוע התיעודי הישראלי. הבמאי רן טל, שנאבק על הסרט הזה שנים רבות, מציג את האמת האומנותית שלו מבלי להתפשר באף פריים. תוך שימוש חכם בחומרי ארכיון, הצליח טל לייצר תמונת עולם רחבה ומפוקחת על החלום הציוני ועל התפרקות הקיבוץ. הסרט מציג מעבר עדין בין האישי ללאומי, בין הפרטי לציבורי ומעניק חווית צפייה שמתעצמת וגדלה לאורך הסרט. גם מי שלא עבר בעצמו את חווית ההתבגרות בקיבוץ, יכול להזדהות ולעבור את התהליך הרגשי עם הדמויות. סרט שבכל צפיה נוספת בו נחשפים רבדים והמשמעויות העמוקות שלו.
[ame="http://www.youtube.com/watch?v=7qavC5nOJpQ&feature=player_embedded"]YouTube- Children of the Sun[/ame]
בית קולנוע פריז
הבריחות בסוף השבוע מהכפר לתל אביב, הביאו אותי לא פעם לסמטה קטנה ברחוב הירקון. שם עמד בית קולנוע ישן, עם כיסאות לא נוחים מעץ, שריטות על עותק הסרט – וגם עם האפשרות המענגת לעשן בזמן ההקרנה. ברגע שהסרט התחיל נכנסתי לעולמות אחרים. המקום הזה חשף אותי למיטב הקולנוע העולמי : וים ואנדרס, קוראסווה, פליני, אנגלופולוס הפכו לחברי הסודיים, והחזירו אותי חזרה לכפר עם דמיון פרוע ומחשבות על העולם הגדול בחוץ שמחכה לי.
מתוך "רפסודיה באוגוסט" של אקירה קוראסווה
[ame="http://www.youtube.com/watch?v=roxp-YA4OAI&feature=player_embedded"]YouTube- Trailer: Akira Kurosawa's Rhapsody in August[/ame]
קרדיט ל"עכבר העיר"
ציטוט ההודעה
