לורן טיראר הצליח לביים סרט אלגנטי על הדמות הספרותית האהובה ביותר בצרפת
ניקולא הוא הדמות הספרותית הילדית האהובה ביותר בצרפת. כך לפחות לפי הסקרים, שהראו לפני כמה שנים שניקולא אהוב יותר מהנסיך הקטן, דמות ספרותית ילדית אחרת. יכול להיות שניקולא עקף את הנסיך הקטן כי אין בו שום אמביוולנטיות. שלא כמו הנסיך הקטן, ניקולא הוא לא ילד-אנדרוגינוס, לא ילד-חייזר ולא ילד דו-קוטבי, שנע בין מלנכוליה עמוקה לפואטיות (לא ברור מי מבין הקטבים האלה מאיים יותר). ניקולא הוא ילד פשוט שמנהל חיים פשוטים ויש לו רגשות פשוטים.
החברים של ניקולא - מועדי הקרנה
להבדיל אלפי הבדלות מהנסיך הקטן, לניקולא יש חברים. ניקולא והחברים שלו הם סוג של שבט עם מדורה. זה שבט שמתנהל לפי חוקי צרפת של שלהי שנות החמישים, כשהחיים הפשוטים של ניקולא היו פשוטים אף יותר, בלי משחקי מחשב, בלי תוכניות ריאליטי, בלי הסנפת דבק וכמעט בלי בנות (ועל אחת כמה וכמה בלי בנות באתרי פורנו). ניקולא חי בעולם ברור ובטוח מאוד, בו מציקים, אבל בלי רשעות, למורים, להורים ולחנון של הכיתה. לחברים יש תכונות מובחנות, בדרך כלל שתיים או אחת. אף אחד לא נקרע בין רצונות סותרים.
אי אפשר להתווכח עם הברק והתנופה של יוצריו של ניקולא, יוצר "אסטריקס" רנה גוסיני והמאייר הנפלא ז'אן ז'אק סמפה, שכתבו סדרת ספרים על הילד ועל חבריו. אם כבר, אולי יש רק צביטה קטנה בלב על הנסיך הקטן, אנדרדוג דכאוני שבעצמו אינו סובל מחוסר הצלחה.
כשמלאו לניקולא הילד הנצחי חמישים, יצא "החברים של ניקולא" בקולנוע והפך להצלחה גדולה. הסרט הוא פסיפס של מצבים בבית ספרו של ניקולא, מול הוריו ועם החברים. החוליה המקשרת ביניהם היא חששו הלא מוצדק שעוד מעט תלד אמו תינוק, והוא יאבד את אהבתם ותשומת לבם של הוריו.
הבמאי לורן טיראר השכיל לביים סרט אלגנטי, ששומר היטב על כבודו של המקור. אם להגג כמו הנסיך הקטן, אבל קצת פחות במלנכוליה, יש משהו מודרניסטי בניקיון ובחיתוך בו הסרט ערוך ומעוצב, ולעתים הוא מזכיר משהו מסרטיו של ז'אק טאטי. את המינימליזם וההומור החכם והיבש מחרבים מדי פעם מי שמגלמים את הוריו של ניקולא, קומיקאיי הבורקס ואלרי למרסייה וקאד מוראד. לא נורא, כנראה שאלה הגיצים ההכרחיים של מדורת השבט. אתם או בלעדיהם, ב"חברים של ניקולא" יש קסם רב, גם אם אנחנו בעד החנון. כלומר, הנסיך הקטן.
קרדיט ל"עכבר העיר"





ציטוט ההודעה