טוני קרטיס מוציא ספר לציון 50 שנה לסרט "חמים וטעים"
הרומן עם מרילין מונרו בזמן הצילומים, הקנאה בג'ק למון והיחסים המורכבים עם בילי ויילדר. טוני קרטיס בן 85 ויודע שהוא ייזכר בעיקר בזכות הסרט "חמים וטעים", אז הוא כתב על זה ספר
כוכב הקולנוע טוני קרטיס, שהחודש מלאו לו 85, אינו רוצה שנשכח אותו. עד עתה פירסם כבר שלושה ספרים: ב-1994 הוא פירסם אוטוביוגרפיה ראשונה, ששמה בפשטות "טוני קרטיס: האוטוביוגרפיה"; ב-2008 הוא פירסם אוטוביוגרפיה נוספת, שהפעם נשאה את השם היומרני יותר "נסיך אמריקאי" וחזרה על תיעודם של אותם אירועים מרכזיים בחייו (בלוויית כמה השלמות). לפני כמה חודשים, לציון 50 שנה לצאת סרטו הידוע והמצליח ביותר, "חמים וטעים", ראה אור ספרו השלישי של קרטיס "The Making of Some Like It Hot: My Memories of Marilyn Monroe and the Classic American Movie".
כמו כוכבי קולנוע אחרים שמפרסמים אוטוביוגרפיות, הספרים של קרטיס נכתבו בעזרת אחרים. את האוטוביוגרפיה הראשונה כתב עם בארי פאריס, שכתב ביוגרפיות של גרטה גרבו, אודרי הפבורן ועוד; את האוטוביוגרפיה השנייה הוא כתב עם פיטר גולנבוק, שלפני כן כתב ביוגרפיות של שחקני בייסבול נודעים; ואת הספר החדש כתב קרטיס עם מארק א' ויירה, שאף הוא כתב ספר על גרבו וכמה ספרים שעוסקים בהיבטים שונים של ההיסטוריה של הקולנוע ההוליוודי הקלאסי.
כל ספר שנכתב על ידי אישיות ידועה זקוק לפחות לגילוי חושפני אחד, שיגרום לאמצעי התקשורת להתייחס אליו. בספרו של קרטיס מתברר שבעת צילומי הסרט הוא שכב עם מרילין מונרו, שהיתה נשואה אז למחזאי ארתור מילר; ולא רק זאת, אלא שמונרו נכנסה להריון, וקרטיס בטוח שהילד היה שלו.
אי אפשר ללמוד מהספר מדוע קרטיס כה בטוח שהילד היה שלו; האם זה משום שהיחסים בין מונרו למילר כבר היו מעורערים באותה תקופה (אף שמילר ביקר את מונרו לעתים תכופות למדי באתרי הצילום של הסרט)? משום שהוא לא סבל את מילר (מילר מתואר בספרו של קרטיס כגבר בעל הבעת פנים חמוצה, שביצע את החטא הגדול ביותר על פי קרטיס - התעלם ממנו, בזמן ביקוריו באתרי הצילומים).
קרטיס היה נשוי חמש או שש פעמים (בספריו מוזכרות חמש נשים בלבד, אבל באינטרנט מוזכר גם שמה של רעיה נוספת, השחקנית אנדראה סאביו). מאז 1998 הוא נשוי, באושר רב לטענתו, לג'יל ואנדנברג, כיום בת 39. יש לו שישה ילדים משלוש נשותיו הראשונות, אבל היתה זו סנסציה לו היה לו ילד נוסף, שאמו היא מרילין מונרו.
התשובה לתעלומה לא תתגלה לעולם, מאחר שההריון, כמו הריונותיה הקודמים של מונרו, הסתיים בהפלה טבעית. על פי ספרו של קרטיס, מילר, שלא ברור אם ידע או לא ידע שמונרו שכבה עם קרטיס (קרטיס, כמובן, מעדיף לחשוב שהוא ידע), האשים את הבמאי בילי ויילדר בהפלה. הוא טען כי אף שוויילדר ידע שמונרו בהריון, ושמצבה הגופני והנפשי רעוע, הוא העביד אותה בפרך בצילומים בחוף בדרום קליפורניה כששרר באזור גל חום.
קרטיס יוצא להגנתו של ויילדר. לא רק שלא היה אז שום גל חום, הוא אומר, אלא שהטענה שאפשר היה להעביד את מונרו בפרך מגוחכת לחלוטין. כפי שנודע כבר מספרים אחרים שעסקו במונרו ובעשייה של "חמים וטעים", באותה תקופה היא עשתה אך ורק את מה שרצתה, או יכלה, בגלל מצבה הנפשי. היו ימים רבים שהיא לא באה לצילומים, ואם כבר באה זה היה לרוב באיחור ניכר.
מונרו, למון וקרטיס ב"חמים וטעים", 1959. מאבקי אגו
קרטיס אף מתאר את הסבל הרב שהוא ושותפו לסרט, ג'ק למון, עברו משום שהם נאלצו לחכות לה כשהם לבושים במחלצותיהם הנשיות ונועלים נעלי עקב. לא הותר לשניים לפשוט את בגדיהם ולחלוץ את נעליהם מפני שהיו צריכים להיות מוכנים לרגע שבו מונרו תיאות לבוא לאתר הצילומים ואז אולי גם לצאת מחדר ההלבשה שבו נהגה להסתתר במשך שעות.
את ההוכחה למעמד של מונרו מספק סיפור לא מוכר שמופיע בספר. סצינת הסיום של הסרט היא אחת הנודעות ביותר בתולדות הקולנוע. היא מתרחשת בסירה המבריחה את גיבורי הסרט מבית המלון שאליו הגיעו הגנגסטרים הדולקים בעקבותיהם. קרטיס ומונרו יושבים במושב האחורי, ובמושב הקדמי יושבים למון והשחקן ג'ו א' בראון, שגילם את דמותו של המיליונר האקסצנטרי אוסגוד פילדינג השלישי. הסרט מסתיים בחילופי הדברים שבמהלכם למון מנסה להציג לבראון את כל הסיבות מדוע הוא לא יוכל להינשא לו, אך בראון אינו משתכנע. בסוף, בייאושו, מסיר למון את הפיאה מראשו ומכריז שהוא גבר. בראון, בתגובה, אומר את המשפט האלמותי "אף אחד אינו מושלם".
מונרו, מתברר, סירבה להגיע לצילומי הסצינה מפני שמחתה על כך שבצילום האחרון של הסרט יופיעו שני הגברים ולא היא. במקומה יושבת במושב האחורי של הסירה כפילה שלה. ואמנם אם צופים בסצינה בתשומת לב, אפשר להבחין שקרטיס רוכן מעליה בצורה קצת משונה כדי שהצופים לא יידעו כי זו אינה מונרו.
מתברר כי היא לא היתה מרוצה מכך שהיא נראית בסרט לראשונה רק כעבור 20 דקות. אבל מפני שרצתה מאוד להופיע בסרט (הסרט הקודם שכיכבה בו, "הנסיך ונערת השעשועים", לא הצליח), היא הסכימה לוותר.
ספרו של קרטיס מתאר את הייסורים הפיסיים והנפשיים שעבר ויילדר בניסיונו להשלים את צילומי הסרט למרות הקשיים שמונרו הערימה בפניו. ויילדר כבר ביים את מונרו בעבר (היא כיכבה ב-1955 בסרטו "חטא על סף ביתך") וידע בדיוק מה צפוי לו, אבל העבודה עם מונרו על "חמים וטעים" הציבה אותו לעתים קרובות על סף התמוטטות גופנית ונפשית (בין השאר הוא סבל מכאבים בגבו שלדעת רופאיו היו פסיכוסומטיים).
המעריץ של קרי גרנט
נימה של מרירות והתרסה מאפיינת את שלושת ספריו של קרטיס. אף שהוא היה אחד מגדולי כוכבי הקולנוע בשנות ה-50 וה-60 הוא חש כי לא זכה להערכה שהיה ראוי לה. בתודעתו הוא נותר הילד היהודי שנולד ב-1925 בברונקס להורים שהיגרו מהונגריה - שמו האמיתי הוא ברנרד שוורץ - חי בעוני (אביו היה חייט), סבל מיחסם הנוקשה של הוריו, שלטענתו מעולם לא הפגינו כלפיו אהבה, נקלע למתקפות אנטישמיות תמידיות ומפני שהיה יפה תואר הודבקו לו כינויי גנאי הומופוביים.
לחייו אז נוספו גם טרגדיות פרטיות: אחיו הצעיר והאהוב יוליוס נהרג בתאונת דרכים (שקרטיס הרגיש אחראי לה). אח נוסף, רוברט, שנולד כמה שנים לאחר מכן, אובחן בגיל צעיר כסובל מסכיזופרניה (כמו אמו) ומת במוסד (וגם במקרה הזה קרטיס מרגיש אשמה על כך שלא טיפח את יחסיו עם אותו אח וכמעט לא היה בקשר עמו).
מרילין מונרו וטוני קרטיס ב"חמים וטעים"
הקולנוע שימש מפלט לקרטיס הצעיר; יותר מכל הוא העריץ את קרי גרנט, אולי מפני שגם גרנט הוא בא מרקע דל ומיוסר והמציא לעצמו פרסונה משלו. הוא העריץ אותו עד כדי כך שאחרי שראה אותו בסרט הצוללות המלחמתי "המטרה טוקיו", שיצא לאקרנים ב-1943, התגייס לצי והוא בן 17. עם שחרורו היה נחוש בדעתו להיות כוכב קולנוע.
כאשר בילי ויילדר, שהיה אחד הבמאים המוערכים ביותר בהוליווד, הציע לו לככב ב"חמים וטעים", ראה בכך קרטיס את ההזדמנות של חייו. הוא אמנם הופיע כבר בכמה סרטים יוקרתיים, כגון "טרפז" של קרול ריד, "האמיצים" של סטנלי קריימר, לצדו של סידני פואטייה, ובעיקר "ריחה המתוק של ההצלחה", סרטו החריף והמבריק של אלכסנדר מקנדריק, שבו גילם איש יחסי ציבור שאפתן ונכלולי; אבל ההצעה להופיע בסרט של ויילדר היתה בשבילו עליית מדרגה והכרה ראשונה ביכולתו.
עם זאת, לאורך הספר הוא מתמרמר על כך שוויילד הפלה אותו, הקדיש את עיקר מרצו לטיפול במונרו (וכי היתה לו ברירה אחרת?) והעריך את למון יותר מאשר אותו. כאשר שטח את טענותיו בפני ויילדר, ענה לו הבמאי שהוא מתייחס אליו פחות מפני שהוא סומך עליו. אבל התשובה לא סיפקה את קרטיס. הוא חושף בגילוי לב כי כל חייו חיפש אחר דמות אב, מפני שאביו היה דמות חלשה בעיניו והוא ציפה מוויילדר למלא את התפקיד.
קרטיס גם מודה כי הוא עצמו מעולם לא היה אב טוב לילדיו. בתו הנודעת ביותר, שנולדה לו ולאשתו הראשונה השחקנית ג'נט לי, היא השחקנית ג'יימי לי קרטיס; והבן שנולד לו ושחקנית לסלי אלן מת ב-1994 ממנת יתר של הרואין בגיל 23.
קרטיס גם מתמרמר משום שלדעתו תפקידו בסרט היה קשה מזה של למון. הוא גילם בסרט שלוש דמויות: את ג'ו המוסיקאי רודף הנשים, את ג'וזפין, שהוא ג'ו בתחפושת נשית, ואת יורש אימפריית הנפט, שמתחזה לאימפוטנט כדי לפתות את שוגר קיין, הדמות שמונרו גילמה בסרט. כדי לגלם כל אחת מהדמויות סיגל לעצמו קרטיס סגנון דיבור אחר, כאשר במקרה של היורש הוא אימץ לעצמו את סגנון דיבורו של אלילו, קרי גרנט. כאשר ויילדר גילה מה קרטיס עושה הוא לא היה ממש מרוצה (אילו רציתי שקרי גרנט יופיע בסרט הייתי מלהק אותו, אמר לו), אבל לבסוף הבין שמה שקרטיס עושה הוא הברקה.
מכה נוספת ניחתה על קרטיס כאשר ג'ק למון היה מועמד לאוסקר על תפקידו בסרט. האקדמיה התעלמה מקרטיס, שהופעתו בסרט ראוותנית פחות מזו של למון, אבל מבריקה לא פחות. מועמדותו היחידה של קרטיס לאוסקר היתה שנה קודם לכן, על תפקידו ב"האמיצים". הוא הפסיד אז לשחקן הבריטי דייוויד ניבן, ואף שחלפו יותר מ-50 שנים מאז עדיין לא התאושש מההפסד ובספריו מתייחס באירוניה לניבן ולהופעתו בסרט "שולחנות נפרדים", שזיכתה אותו בפרס.
אף שהוליווד נוסדה על ידי יהודים ונשלטה על ידי מנהלי אולפנים יהודים, קרטיס טוען בספריו שבהוליווד שלטה מאפיה ואספית, שחבריה התייחסו אליו בזלזול גם כשנהפך לכוכב. לטענתו, כוכבים לא יהודים כגון דבי ריינולדס (שקרטיס לא סבל במיוחד; אגב, שני בעליה של ריינולדס היו יהודים, ושניהם בגדו בה בדרך זו או אחרת), הנרי פונדה וגרגורי פק מעולם לא התייחסו אליו בכבוד. קרטיס בספריו משייך גם את אשתו הראשונה, ג'נט לי, למאפיה הזאת, וטוען כי אף שבהתחלה אהבו זה את זה, לי מעולם לא חיה בשלום עם העובדה שבעלה יהודי, שלמרות מאמציו מעולם לא נפטר ממבטאו היהודי הניו-יורקי.
אם יש הבדל אחד יסודי בין שלושת הספרים שקרטיס פירסם עד כה הרי זה ביחסו לאשתו הראשונה. בעוד שבאוטוביוגרפיה הראשונה שלו הוא תקף אותה מכל זווית אפשרית, ותיאר אותה כשתלטנית ואלכוהוליסטית שקינאה בו, הרי שיחסו אל השחקנית, שמתה ב-2004, נעשה סלחני יותר מספר לספר. בזמן נישואיהם נחשבו קרטיס ולי לזוג הפופולרי ביותר באמריקה; התקשורת נהגה לתאר אותם כזוג המושלם, וקרטיס מקפיד בספריו לפוצץ את הבועה הזאת. הנישואים הגיעו לסופם כאשר קרטיס התאהב ב-1962 בשחקנית הגרמנייה בת ה-17 כריסטין קאופמן שהופיעה לצדו בסרט "טאראס בולבה". הם נישאו באותה שנה והתגרשו ב-1968.
דעיכה מהירה
בעקבות הצלחתו העצומה של "חמים וטעים" הגשים קרטיס את חלומו לככב בסרט לצד קרי גרנט. הקומדיה "מבצע תחתונית", שביים בלייק אדוארדס, והתרחשה בצוללת, היתה להיט ענק. קרטיס היה ללא ספק שחקן מחונן ובעיקר קומיקאי מיומן. כישוריו באו לידי ביטוי בעיקר בסרטים כגון "הרמאי הגדול" של רוברט מאליגן, "קפטן ניומן" של דייוויד מילר ו"סקס והנערה הרווקה" של ריצ'רד קוויין; אבל קרטיס רצה לזכות גם בהערכה כשחקן דרמטי. אחת מאכזבותיו הגדולות ביותר היתה שהופעתו ב-1968 כרוצח הסדרתי אלברט דה סאלבו בסרטו של ריצ'רד פליישר "החונק מבוסטון" לא זיכתה אותו אפילו במועמדות לאוסקר.
מעטים הכוכבים המוכשרים שהקריירות שלהם דעכו במהירות כה רבה כמו זו של קרטיס. בספריו הוא מאשים בכך את המאפיה הוואספית, שמעולם לא קיבלה אותו, את העובדה שנאלץ לשלם מזונות לנשותיו הרבות ולכן נאלץ לקבל כל תפקיד שהוצע לו וגם, סדרה של השקעות כלכליות שלא עלו יפה. בכל אופן, מאז סוף שנות ה-60 הופיע קרטיס בסרטים רבים, אבל רובם היו זניחים לחלוטין ואף למטה מזה.
נקודות האור היחידות בעשורים שחלפו מאז היו תפקיד משנה ב-1976 בסרטו של איליה קאזאן "הטייקון האחרון", שהתבסס על ספרו האחרון של פ' סקוט פיצג'רלד, וזיכה את קרטיס בביקורות טובות; והופעה ב-1985 בסרטו של ניקולאס רוג "Insignificance", שבו גילם את דמותו של הסנטור ג'וזף מקארתי (הסרט תיאר מפגש פיקטיבי בין מקארתי לאלברט איינשטיין, מרילין מונרו ושחקן הבייסבול ג'ו דימאג'יו, שהיה אחד מבעליה של מונרו). קרטיס זכה להצלחה נוספת כאשר ב-1975 גילם את דמותו של הגנגסטר היהודי לואיס בוכהאלטר בסרטו של מנחם גולן "לפקה".
מה שאירע בין קרטיס למונרו בזמן צילומי "חמים וטעים" לא קרה בפעם הראשונה. הם ניהלו רומן קצר בסוף שנות ה-40 כשהיו כמעט אלמונים (קרטיס כבר הופיע בתפקיד קטן בסרט "קריס קרוס" ומונרו הופיעה בסרט מוסיקלי נשכח ששמו "נערות המקהלה"). הם יצאו כמה פעמים, שכבו כמה פעמים, ולדברי קרטיס הקשר שלו עמה היה בעל עומק רגשי, אבל שניהם היו שאפתנים מדי ומחויבים מדי לקריירות שלהם מכדי לטפח את היחסים ביניהם. באותה תקופה, במקביל לרומן שלה עם קרטיס, שמונרו דרשה כי יהיה חשאי, היא ניהלה קשרים עם כמה מראשי התעשייה ההוליוודית, שהיו מבוגרים ממנה בשנים רבות ושימשו כפטרונים שלה.
סיפור ידוע מימי "חמים וטעים" הוא שבתום צילומי הסצינה שבה מונרו מפתה את קרטיס, המתחזה לאימפוטנט, סצינה שצילומיה נמשכו ימים רבים בשל קשייה של מונרו לזכור דיאלוגים ולציית להוראותיו של ויילדר, נשאל קרטיס המותש על ידי עיתונאים איך זה לנשק את מרילין מונרו והוא ענה שזה כמו לנשק את אדולף היטלר. התשובה עשתה כותרות ברחבי העולם. קרטיס, בספריו, מביע חרטה על התשובה סרת הטעם הזאת אבל טוען להגנתו שכוונתו לא היתה לפגוע במונרו, אלא ללעוג לעיתונאים על שאלתם המטופשת.
למרות הייסורים שהוא, למון ובילי ויילדר עברו בעת צילומי "חמים וטעים" בגלל מונרו, הוא יודע כי בלעדיה "חמים וטעים" לא היה נהפך לקלאסיקה - ולו עצמו לא היה סרט אחד שמבטיח את זכרו בפנתיאון של הקולנוע ההוליוודי הקלאסי.
קרדיט ל"עכבר העיר"
ציטוט ההודעה
