איך שהחופש התחיל ידעתי יהיה ככה
בבצפר עוד הייתי עם חברים צחוקים וזה
עכשיו כל היום אני בבית לא עושה כלום נרקב מול המחשב
שבועיים חופש עד עכשיו לא הייתי בים לא יצאתי לא כלום
אמא שלי תקועה לי כל היום מול הפרצוף ובגלל זה אני לפעמים מתייחס אליה לא יפה
אין לי חברים אין לי כלום לא יודע איך הגעתי למצב הזה
חבר הכי טוב שלי יש לו חברה עכשיו אני בקושי רואה אותו
עוד חבר כל היום עובד גם אי אפשר לעשות איתו כלום
וזהו החברים מהבצפר זה תמיד היה ככה שאני רואה אותם רק בבצפר
לכל אחד יש תחבר'ה שלו מהשכונה טסים לאילת הולכים לפה לשם
ואני לא ילד שנדחף
אני יכול לחפור יאללה בוא לים בוא נצא וזה אבל אני לא רוצה שיידברו עליי שאני נדחף כי אני שומע איך מדברים על ילדים אחרים שהם ככה
בכיתי כמו תינוק עכשיו לא בכיתי ככה לא יודע כמה שנים אני בדרך כלל לא משנה מה קורה אני לא מוציא שום דבר אני תמיד אדיש להכל
נמאס לי כבר מהחיים האלה כולם נעלמו אני כל היום בבית עם ההורים
המעצבנים שלי שהורסים לי תמוח נמאס לי כבר אני לא עושה כלום בחיים לא עשיתי בגרויות אני לא לומד לא עובד לא יוצא אין לי חיים כולם כל היום הולכים לים רק אני לא עושה כלום
נמאס לי כבר סאמק החיים האלה



ציטוט ההודעה







