הלכה היומית ,גלות וגאולה
גלות וגאולה
שאלה: אדם שטוב לו בעולם הזה, ואין לו טרדות גדולות, מדוע עליו לצפות לישועת ה' בגאולה השלימה בביאת משיח צדקינו, והרי לא חסר לו כלום?
תשובה: טעם הדבר שאנו מצטערים מאד בגלותינו, אינו רק מחמת הצרה הפרטית שיש לכל אדם מישראל, ואף על פי שגם מטעם זה לבדו כבר היינו צריכים לקוות הרבה לישועת ה', מכל מקום אין זה הטעם העיקרי. (אף כי יש בדבר עוד הרבה טעמים שלא נוכל לפרט את כולם). כי העונש הגדול ביותר בגלותינו הוא, שהשכינה הקדושה עזבה אותנו. ופירושו של דבר, ה"שכינה", היא קרבת השם יתברך לעם ישראל. ומקום שהשכינה שורה בו, הכוונה היא, שמציאות ה' יתברך ניכרת באופן מיוחד באותו המקום. ולדוגמא, בבית המקדש, היתה נראית מציאות ה', כי התפילות היו מתקבלות שם, והיו נעשים כמה נסים במקדש באופן יום יומי,והיתה שם ידיעה והרגשה ברורה של מציאות ה' בעולמו. ומכאן, שהשכינה שורה במקדש באופן מיוחד. וכמו כן, היתה השכינה שורה על ישראל כשהיו דרים על אדמתם, וכעת, משחטאנו לה', הגלה אותנו ה' יתברך מארצינו, ומקדשינו חרב, והשכינה גם היא עזבה אותנו.
ומיום ליום, מאז חורבן בית המקדש, מצבינו מבחינה זו הולך ומחמיר. שאם אך לפני כמה עשרות שנים, עוד היו ידועים בישראל כמה חכמים בעלי מופת, כבר בעוונותינו אבדו כולם מאיתנו. ואם רק לפני שבעים שנה, היו בינינו חכמים, שככל היוצא מפיהם היה נעשה, אבל בזמנינו, יש הסתר פנים גדול מאד, והשגחת ה' אינה בולטת כל כך בעולם, ועל כך יאה לנו לבכות ולצפות לישועת ה'.
והנה בגלל הדבר הזה, שהשכינה עזבה את עמינו, גם הגויים אינם מאמינים שיבא יום וישראל יחזרו להיות האומה החשובה בעולם. ואף אלה מהגויים המאמינים בתנ"ך, אומרים שהשם יתברך עזב אותנו לעולם, מפני שסרנו מדרכיו. (וכך אומרים באמת הנוצרים והמוסלמים).
וזהו שאמר הנביא בשם ה', "נחמו נחמו עמי", שלכאורה יש לשאול, מהי הכפילות במילים "נחמו נחמו", הלא די היה בפעם אחת "נחמו" ותו לא. (כן הקשה מרן רבינו הגדול שליט"א בדרשותיו).
והסביר המגיד מדובנא את הדברים על פי משל, לשני אנשים שנטשו את נשותיהם והלכו למרחקים. האחד, משום שלא מצא לו פרנסה במקומו, והלך לנסות את מזלו במקום אחר. ואילו השני, עזב את אשתו מפני שהסתכסך איתה, ולכן עזבה לנפשה. חלף פרק זמן ממושך, והנשים לא קבלו שום ידועה על בעליהן. החלו לחקור ולדרוש מפי סוחרים אחרים המגיעים מחוץ לארץ, עד שלבסוף הגיע סוחר גדול אחד, והביא עמו דרישת שלום לשתי הנשים מבעליהן. והוא הודיע, כי הביא עמו גם מכתבים עבורן. אך ביקש, כי יניחו לו יום אחד או יומיים, ואחר כך יתפנה למצוא את המכתבים בין מטלטליו, ויתנם בשמחה לנשים אלה.
אשתו של העשיר, פנתה לדרכה והלכה לה, כשהיא שביעת רצון, לעומת זאת, אשת העני לא הסכמה להרפות מהסוחר, והתחננה אליו שימהר לתת לה את מכתבו של בעלה באופן מידי. מששאל אותה הסוחר מדוע היא מפצירה בו יותר מהאשה האחרת, ענתה לו, כי האשה האחרת אינה חסרה מאומה, ולא נתייראה אלא שמא בעלה עזב אותה עם ילדיה עולמית, אבל מששמעה כי בעלה דרש בשלומה, ואף שלח אליה אגרת, השביע הדבר את רצונה, כי הבינה כי פניו לחזור הביתה. אולם אני, שאין לי מאומה בבית לאכול או ללבוש, כבר משתוקקת אני מאד לדעת מה כותב בעלי, אם כבר מצא לו מקור פרנסה.
וזהו שאומר ה' יתברך "אנכי אנכי הוא המנחמכם", כי בעצם העובדה שה' יתברך בא לנחמינו, אנו יודעים, כי עתיד הוא לחזור אלינו, להשרות עלינו את שכינתו הקדושה. וזהו שאמר "אנכי", בעצם העובדה כי אנכי הוא המנחמכם, כבר זוהי נחמתינו, שישבו ה' יתברך לגאול אותנו במהרה.
יהי רצון שנזכה להיות באמת מן המצפים לישועת ה', ונזכה כולנו לראות בנחמת ציון בבנין ירושלים, במהרה בימינו אמן.
ציטוט ההודעה
