את המשרה עזבתי לפני 3 שנים,לא ייאמן אבל היא עדייו נישארה פנויה.יש כ"כ הרבה פראיירים בארץ הזאת,שפשוט מפתיע איך לא הצליחו למצוא לי מחליף( חחח אני עובד בחנות מחשבים גדולה). כמה שלא נתתי את נישמתי בפני הלקוח קיבלתי את הסטירה שבה אני מגלה שאחרי כל הטררם והפאקינג שעה וחצי הסבר הלך לקנות ממקום אחר. לכן, במקצוע הזה לא ניתן שלא ללמוד בדרך הקשה.
מי שאכן שמכיר אותי במציאות יודע שבדרך כלל אני מגלה אמפתיה לבני אדם. בעוד שקיימים מגוון טיפוסים מהם אני סולד במדינתנו הקטנה, אך צריך לקרות משהו באמת קיצוני על מנת שזה לא יקבל ממני את המינימום יחס של כבוד בין אדם לאדם. בשבועות האחרונים אני משתדל מאוד שלא להפוך את עורי. ובכן ,נכנס ערס מבוגר בסביבות ה30+ לחייו ומוכתו, סליחה, חברתו. לא יעלה על הדעת כמה רעש וצלצולים בן אדם אחד מסוגל לעשות.
חצי דקה וכבר קומה שלמה ידעה איזה לפטופ הוא מתכוון לקנות "למאמי" שלו. אני,(חכם שכמוני) כבר רואה את הנולד, שותק לי ומתפלל שיפנה לאחד משלושת המוכרים האחרים, אך לשווא. כמו כן זה לא עזר והוא פנה דווקא אליי. במשך שעתיים הוא אוכל לי ת'מוח, המציא מושגים וטכנולוגיות מופלצים שנשמעו כמו קלינגון שעובד בנס"א,עשה כמובן עוד סיבוב דאווינים עם "המאמי" שלו עד שלבסוף הגיע להחלטה: לקנות את הנייד הכי מעפן, הכי עגלה, הכי איטי, הכי גרוטאה והכי גרוע שהתאים לתקציב שלו (תקציבו כשל קופסת סגריות). אהההה וכמובן, זה היה המחשב שהמלצתי לו בשתי דקות הראשונות מתוך השעתיים של השבץ המוחי שעשה לי וגרם לי לחלחלה. עוד קצת "יו מאמייי יווו מאמי איזה מחשבבב" אחרי כל הטררם מגיעים לשלב הקריטי - הלא הוא המחיר.
ערסוואת: "טוב גבר, כמה תשלומים אתה מארגן לי למה אחיך לא פראייר?".
trrt: "כמה אתה רוצה?".
ערסוואת: "79".
trrt: "סגרנו על 11 ואני עוד יוצא עליך מופסד".
ערסוואת: "רואה מה זה חבר שפיץ מאמי?, ככה צריך להתמקח!".
trrt: *קובר את עצמי איפשהו*
ערסוואת: "טוב, מה אתה נותן לי מתנה?".
trrt: "לחיצת יד?"
ערסוואת: "עוד שנייה אני זורק עליך כסא..."
trrt: *משחק אותה מתקשר למישהו חשוב*.
trrt: "אני אתן לך את התיק (דומה לצ'יוואווה דרוסה) עבודת-יד האיכותי (הרבה שיערות של כושים מקמבודיה) והיקר (מוכרים ב-100 שקל, עולה לנו בדיוק דולר אחד) הזה ב-50% ויותר מזה והמנכ"ל ילך הביתה בתחתונים (מתחת לחליפת ארמני והפרארי).
ערסוואת : "יש עסקה!"
הניאנדרטלי לפתע שלף פנקס צ'קים וכאן מבחינתי זה נגמר.הרעש הצלצולים וכל הווג'רעס שעשה במשך כמה שעות טובות, הפוזות עלי ועל החברה שאגב אני משתתף בצערה התגמדו כהרף עין. הלא יוצלח הזה מספר איזה לפטופ של האכושיל-רבאק הוא הולך לקנות אבל! עם הכסף של אמא שלו(!!!!). לחיות כמוהו גם "בתנו לחיות לחיות" לא היו מבזבזים על זריקת רעל , פשוט מולקים את הצוואר שלהם במו ידם. לא יכולתי וממש לא רציתי לתת לו לקצור את התהילה עם כזו עליבות נפש, אפסיות ומוקיונות לשמה, אז הייתי מוכרח לטרפד את העסקה בכל צורה אפשרית. אסור לשחרר לחופשי יצורים כאלה מהכלוב, אז על אחת כמה וכמה להשתמש בכסף לא שלהם. את הצ'קים מובן שלא הסכמתי לקבל וכמובן שגם הוא לא הסכים שלא אקבל אותם. היה המון רעש,היו קללות, היה בלגאן האבטחה הגיעה, העיפה אותו מהקניון והכל לנגד עיניי המוכה שלו לעתיד שמנסה לעכל את כל המאורע.
סוף טוב, הכל טוב.



ציטוט ההודעה







