הסרט "משפחת ואגנר", שיוקרן הערב בסינמטק תל אביב, משחזר סאגה משפחתית שהיא שרשרת של תאוות שלטון, יצרים, קנאה וניסיונות לקבור את העבר האפל ואת ההערצה להיטלר
המסכת של הוואגנרים נפתחה במאה ה-19 עם ריכרד ואגנר שהיה מלחין גאוני ואדם בוגדני, נצלן וגזען, ואשתו השנייה קוזימה (בתו של פרנץ ליסט), ונמשכת לפחות עד סוף המאה ה-20. זו מסכת שאחדים מגיבוריה חיים וקיימים וממשיכים לקנא, לשנוא ולהאשים. קצתם של המאשימים נמנים מטבע הדברים עם המפסידים בקרב על השליטה בפסטיבל ואגנר הוותיק והנחשב בעיר הבווארית ביירוית.
הבמאי הבריטי טוני פאלמר הפך את סיפורי "המשפחה המלכותית" מביירוית לסרט תיעודי מסחרר, "משפחת ואגנר" שמו, שיוקרן הערב בסינמטק תל אביב. הוא פרם את התסבוכת לפרטיה המדהימים ושילב צילומים בעלי חשיבות היסטורית: הנה ויניפרד ואגנר, שליטת ביירוית בימי הנאצים, מטיילת עם ידידה היטלר (היא קראה לו "וולף" הוא קרא לה "ויני"); והנה לימים ויניפרד הישישה, נזכרת בהתרפקות בקסם של עיני הפיהרר הכחולות, הגדולות; והנה היא בשעת הליך הדה-נאציפיקציה הפומבי, לאחר מלחמת העולם השנייה; והנה ראיונות שבהן מדברים נכדיה של ויניפרד, במלוא גילוי הלב, על מפלצתיותה של סבתן.
הגיבורים העיקריים של המסכת הם דמויות שליליות. בראשם ויניפרד, כלתו של ואגנר (בריטית במוצאה) שהיתה מאוהבת בהיטלר, ולא הכחישה את הערצתה לו עד סוף חייה. בניה - וילאנד, ואחריו וולפגנג - ירשו ממנה את השליטה בפסטיבל ואגנר בביירוית.
וילאנד מלך עד מותו ב-1966 ואז נטל וולפגנג את השלטון ושלט עד לפני שנתיים. וילאנד, שנחשב לבמאי אופרה מוכשר, הוליד את ניקה ואת דפנה, ששונאות שנאה עצומה את וולפגנג, דודן, מאשימות אותו בהכחדת זכרו של אביהן, במחיקת תרומתו לפסטיבל ובהפיכת ביירוית ל"מדינת משטרה".
מתוך "משפחת ואגנר": וולפגנג ואגנר ובתו קתרינה
הן ודודניהן, בניו של וולפגנג, שנאו עוד יותר את גודרון, מזכירתו של וולפגנג, שהיתה לימים לאשתו (השנייה), צברה עוצמה והולידה את קתרינה, הצעירה המצודדת שמולכת בפסטיבל כיום (בצוותא עם אחותה למחצה אווה, שהיא בתו של וולפגנג מנישואיו הראשונים).
וולפגנג הוליד גם את גוטפריד (היסטוריון ובמאי, אורח תדיר בישראל), שהוא "הילד הסורר" של הוואגנרים. זה שנים רבות מאשים גוטפריד את משפחתו, בעיקר את אביו וולפגנג, בשכתוב ההיסטוריה ובהסתרת העבר הפרו-נאצי. בתגובה גורש גוטפריד מביירוית לתמיד.
בסרט מתפקד גוטפריד ואגנר כמספר עיקרי ואגב - גם דעתו על האופרות של סבא רבא ריכרד ואגנר שלילית; לדעתו אין להבינן כאמנות בלבד, נטולת קשר לפוליטיקה, ולקצתן יש קשר תוכני מובהק לגזענות ולנאציזם. גוטפריד גם אומר שאביו וולפגנג ודודו וילאנד ידעו "הכל" כבר בשנות ה-40, לרבות על אושוויץ. אם זה לא מספיק, דודתו ורנה (שמתראיינת בסרט) היתה נשואה לאיש אס-אס בכיר.
מלבד גוטפריד מוזכרת בסרט עוד דמות ואגנרית חריגה והיא דודתו פרידלינד, שגלתה מרצון לארצות הברית ב-1939, ותקפה משם את משפחתה בשידורי רדיו (שמובאים בסרט במקור, בקולה). אבל פרידלינד טענה שסבה, המלחין ריכרד ואגנר, היה דווקא מתנגד לנאצים, אילו חי במאה ה-20.
מה עוד: וילאנד, שניהל את פסטיבל ביירוית בשנות ה-50 וה-60, זוכה בסרט לשבחים מעורפלים קצרים מפי המנצח פייר בולז. וילאנד, אגב, ניהל לפני כן, ב-1945, סניף של מחנה הריכוז פלסנבורג, ששכן בביירוית. אחר כך, בשנות ה-60, כאשר כבר ניהל את הפסטיבל, היתה לו לצד אשתו גם מאהבת צעירה היא הזמרת הברלינאית אנה סיליה (שהופיעה זה עתה ב"פיק דאם" באופרה הישראלית). סיליה, לימים אשתו וגרושתו של המנצח כריסטוף פון-דוחנאני מתראיינת בסרט, מודה באהבתה למנהל ביירוית וילאנד ואגנר בעודה צעירה, וקובעת בפסקנות שמינוי אחייניותיו קתרינה ואווה לניהול כיום הוא שגיאה.
אין ספק שצפונים עוד המון פרטים מסקרנים בסאגה של הוואגנרים ושל פסטיבל ביירוית. דוגמה אחת היא פרשה שאינה שייכת למרכז ההשתלשלות, והבמאי בחר לא לעסוק בה (אולי כדי לא לבלבל את הצופים): אודו פרוקש, סוחר ותעשיין אוסטרי ובעלה הראשון של דפנה ואגנר (בתו של וילאנד), הורשע עם אחרים בהטבעה יזומה של אוניית מסע שמטענה היה שייך לו, על ששת מלחיה (פרשת הספינה "לוקונה", 1977) כדי לזכות בדמי ביטוח (הוא תבע 20 מיליון דולר). פרוקש ברח לפיליפינים, נתפס בווינה ב-1989 ונידון למאסר עולם. אבל הסיפור המלא על כך יסופר אולי בסרט המשך, שכל כך מתבקש.
קרדיט ל"עכבר העיר"





ציטוט ההודעה
