ט"ו באב - יהודים ואהבה
אלעד יאנה - עיתון ישראל היום
הפעם הראשונה שבה מוזכר יום ט"ו באב בארון הספרים היהודי היא בספר שופטים, לאחר מעשה פילגש בגבעה. מדובר במקרה טרגי שהוביל למלחמה עזה בין השבטים השכנים, והביא בסופו של דבר לנדר שנדרו בני יהודה שלא להשיא את בנותיהם לבני בנימין. כידוע, לטנגו צריך שניים, גבר ואישה, ולכן הפתרון שניתן לשבט בנימין בשל המחסור בנשים הוא לצאת ו"לחטוף" בעת חגיגות הבציר את נשות השבטים המחוללות בחגיגות בכרמים.
אך בפרשה זו לשון הכתוב לא נוקטת תאריך מדויק, ורק התקופה החקלאית היא שתכוון בהמשך את המשנה במסכת תענית לטעון ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן... וחולות (כאמור, מחוללות) בכרמים". למרות שתאריך החגיגה בכרמים מעורפל, ט"ו באב התקבע כמעט מעצמו כחג האהבה, כי הרי יום כיפור כבר קצת "תפוס" לטובת עניינים אחרים.
נראה שחוסר הבהירות לגבי התאריך המדויק וצרות הגלות עזרו לרוח החג להתפוגג לעבר מחוזות השכחה, ורק שיבת עם ישראל לארצו לפני עשרות שנים בלבד היא שעוררה אותו מחדש. אך הזמן חלף, הכרמים השתנו, וכך גם בגדי הלבן והמחוללות, ומול החג הנוצרי של ולנטיין הקדוש באמצע פברואר יש לנו חג יהודי־ישראלי קיצי שבו אנו אמורים לאהוב, הפעם גם בעברית.
אבל השאלה היא מהו באמת תוכנו של חג האהבה היהודי הזה? האם ביהדות, שעליה העיד הלל הזקן שכולה עומדת על רגל אחת של "ואהבת לרעך כמוך", צריכים לקבוע יום מסוים בשנה שבו חוגגים את המושג הכל כך מופשט הזה, אהבה?ומעבר לכך, כשיש חג, כידוע, יש גם מצוות, מנהגים ומאכלים שהופכים כל יום טוב לחגיגה משפחתית. אז היכן כל אותם הדינים והפולקלור היהודי ביום המיוחד הזה?
ט"ו באב נחוג שבוע אחד אחרי צום תשעה באב, היום שבו נחרבו המקדש הראשון והשני, כשהאחרון שבהם חרב בשל שנאת חינם. רבים קשרו את שנאת החינם לאהבת החינם שצריכה להוביל אותנו בט"ו באב. אבל בשנת תש"ע, או אם תרצו ב־2010, יש "שנאת חינם" מסוג אחר לגמרי.הבדידות, הציניות והניכור שבהם נתקלים צעירים המחפשים בני/בנות זוג בשנים האחרונות הופכים את הסיפור לקצת יותר מסובך. איכשהו עולה התחושה ש"פעם זה היה יותר קל", והייאוש עולה ומכרסם. יותר מדי מסיחי דעת שאינם באמת מעניינה של האהבה מסתירים את הדרך לאהבה המיוחלת.
הרווקות המאוחרת שאף מתפשטת לציבור הדתי, ואחוזי הגירושים הגבוהים, גורמים לנו לעיתים כמעט לאבד אמונה ולשכוח כמה חשוב לאהוב.אך לפעמים כל הצרות בעולם מתגמדות אל מול רגע אחד שבו הכל נפתר, הכל מסתדר, וכל מה שתלוי ועומד בטבורו של עולם טמון באהבה טהורה. באותו רגע אחד שבו נפתח הלב, ואחריו העיניים, ומולך עומד פתאום כל מה שחיכית לו כל חייך, כמו נס קטן.
אם תבדקו, תראו שבכל החגים (אלו שבאמת נקראים חגים) החגיגה היא סביב נס על־טבעי, לפחות אחד. לכן, בשבילי, ט"ו באב הוא תזכורת שנתית, יום של תקווה המזכיר לי שנס של אהבה יכול להתרחש בכל יום, ואת זה אני בהחלט צריך לחגוג!
ציטוט ההודעה
