ריבוי של עיבודים ספרותיים, העדרו של "התגנבות יחידים" מרשימת המועמדים לפרס הסרט הטוב ועוד בחירות תמוהות. מה אפשר ללמוד מהבחירה של האקדמיה לקולנוע?

בנובמבר האחרון, בריאיון בלעדי ל"עכבר העיר אונליין", תקף דובר קוסאשווילי את קרנות הקולנוע הישראליות. הוא כינה את היוצרים הישראליים "בינוניים", ואת הסרטים שזכו להצלחה בחו"ל "רפש" ו"יריקה על עצמנו". אתמול (שלישי), עם הכרזת המועמדויות לטקס פרסי אופיר, התברר כי סרטו החדש של קוסאשווילי, "התגנבות יחידים", אינו מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר ולכן לא יוכל לייצג את ישראל באוסקר האמריקאי.

האם יש קשר בין שני האירועים? האם לחברי האקדמיה הישראליים יש בטן מלאה שמנעה מהם להעניק לקוסאשווילי את האפשרות להתמודד על כרטיס לאוסקר? קשה לדעת, וקשה עוד יותר להוכיח טענה כזו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהבחירה הזו, בייחוד לאור העובדה ש"התגנבות יחידים", המבוסס על ספרו של יהושע קנז, הוקרן לאחרונה בפסטיבל ירושלים וזכה לשבחים רבים. מבקר הקולנוע של "הארץ", אורי קליין, אף כינה אותו "סרט מפתח בתולדות הקולנוע הישראלי".

מבקרי הקולנוע הישראליים כבר עייפו מלכתוב מדי שנה על חוסר הרלוונטיות של הטקס לצופה הישראלי, שלא זכה לראות כמעט אף אחד מהסרטים המדוברים (למעט "פעם הייתי" של אבי נשר שמוקרן כעת בבתי הקולנוע).


סרט מפתח, אבל נשאר בחוץ - "התגנבות יחידים" של דובר קוסאשווילי

פרסי אופיר, שיחולקו בספטמבר, מיועדים בעיקר לתעשייה עצמה ונערכים מתוך מחשבה על קהל היעד האמיתי של הטקס – חברי האקדמיה האמריקאית שבוחרים את המועמד בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר באוסקר. אובססיית האוסקר של האקדמיה הישראלית כה גדולה עד כי יו"ר האקדמיה מארק רוזנבאום הכריז במסיבת העיתונאים כי אם "המדריך למהפכה" התיעודי-עלילתי של דורון צברי יזכה בפרס לסרט העלילתי הטוב ביותר וייפסל על ידי האקדמיה האמריקאית - ייבחר הסרט שהגיע למקום השני בהצבעת האקדמיה הישראלית.



ובכל זאת, מבט בבחירותיהן של חברי האקדמיה מעלה כמה שאלות נוקבות שמצטברות לכדי תהייה האם פרסי אופיר אכן משקפים בצורה הטובה ביותר את ההתרחשויות והמגמות בקולנוע הישראלי הנוכחי:

1. מי צריך גיוון של ז'אנרים?
האקדמיה, כהרגלה, תעדיף תמיד דרמות משפחתיות בסגנון "סם שפיגל" כמו "הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן (שמועמד כמעט בכל הקטגוריות) מאשר קומדיות כמו "זוהי סדום", סרט אוונגרד ניסיוני כמו "אנדנטה" או סרט אימה כמו "כלבת" (שלא מועמד באף קטגוריה). הנטייה לדבוק תמיד בדרמות הופכת את קטגוריית הסרט הטוב ביותר לצפויה וחד-גונית מדי (מזל טוב, ניר ברגמן).



2. עלילתי או תיעודי?
"המדריך למהפכה" אומנם קיבל מועמדות לסרט הטוב ביותר, אבל רוזנבאום טוען שלא ניתן לשלוח אותו לאוסקר (למרות שלפי התקנון של האקדמיה האמריקאית, אין בעיה כזו). נדמה שהאקדמיה פשוט מקשה לעכל את החלטתה שלה והתוצאה העגומה היא שמרנות במסווה של מהפכנות.

3. למה עוז זהבי לא מועמד לפרס השחקן?
האקדמיה התעלמה מ"התגנבות יחידים" גם בקטגוריית המשחק, למרות שהסרט מורכב מאנסמבל שחקנים מרשים שבראשו עוז זהבי, המגלם טירון שחולם להיות צנחן ועובר מסכת של התעללות. עוד החלטה שמעלה תהיות לגבי היחסים בין חברי האקדמיה לקוסאשווילי. בהתחשב במועמדים, נראה כי לרואי אלסברג, שמגלם את אהרון בן העשר ב"הדקדוק הפנימי", יש סיכויים טובים לזכות (גילוי נאות: טרם ראיתי את "שליחותו של הממונה למשאבי אנוש" ואת משחקו של מארק איווניר, המועמד גם הוא בקטגוריה).

4. תסריטים או עיבודים?
קטגוריית התסריט השנה מרתקת במיוחד. למעט "מבול" המקורי, כל התסריטים הם עיבודים לספרים – "הדקדוק הפנימי" של דוד גרוסמן, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" של א.ב. יהושע ו"התפרצות X" של עדנה מזי"א (שני עיבודים נוספים מועמדים בקטגוריות אחרות – "פעם הייתי" המתבסס על ספרו של אמיר גוטפרוינד ו"גיא אוני" של שולמית לפיד). המועמד החמישי בקטגוריה הוא "המדריך למהפכה", שמאתגר גם הוא את השאלה מהו תפקיד התסריטאי בסרט שרובו תיעודי. דווקא בקטגוריה הזו בולטת ההתעלמות מתסריטים מקוריים שאינם עיבודים כמו "זוהי סדום" הקומי, "אנדנטה" הסהרורי ו"ביום השלישי" שביים משה איבגי. שוב – נראה כי האקדמיה דבקה במסורת הדרמות ומתעלמת במופגן מרעיונות מקוריים בז'אנרים אחרים.


חוזרים לספרות - "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (צילום: ולאד פלאיאסו)

5. מי יזכה בפרס הסרט התיעודי?
עם הכללתו של "המדריך למהפכה" בקטגוריה העלילתית נסללה הדרך לזכייה כמעט בטוחה של "שתיקת הארכיון" עטור השבחים של יעל חרסונסקי בפרס הסרט התיעודי. כל הסרטים בקטגוריה הזו ראויים לצפייה והתחרות הקשה ביניהם היא רווח נקי לתעשיית הקולנוע התיעודי המקומי. ההסתייגות היחידה נובעת מהצורך להרחיב את טווח הנושאים שהיוצרים הדוקומנטריים מתעסקים בהם מעבר לשואה-מחלות נפש-הסכסוך הישראלי-פלשתיני. אבל אלו הן כבר באמת צרות של עשירים.

6. מי יזכה בפרס העיצוב האמנותי?
נראה כי דווקא בקטגוריה הזו יש סיכוי לא רע ל"אנדנטה" של אסף תג'ר, סרט שכולו מתנהל בחללים חשוכים ואפלים שעוצבו ביד האמן של יואל הרצברג. נראה כי חברי האקדמיה לא ממש ידעו איך לבלוע את הסרט הזה, שהוא יותר וידיאו-ארט מפיצ'ר, אבל גם הם הבחינו בארט המרשים שלו. הסרטים האחרים בקטגוריה - "פעם הייתי", "זוהי סדום", "גיא אוני" ו"הדקדוק הפנימי" - מייצגים אופציות קונוונציונליות יותר של שחזור תקופתי.

7. האם משה אבגי יזכה בפרס הבימוי?
משה אבגי מועמד לראשונה לפרס שאינו משחק בזכות סרט הביכורים שלו, "וביום השלישי". כל המועמדים בקטגוריית הבימוי השנה הם במאים מוכרים ומוערכים (ברגמן, קוסאשווילי, ריקליס וצברי) ולכן נראה כי סיכוייו לנצח קטנים, אבל עצם המועמדות של אבגי מספקת לו את האישור הסופי לכך שהוא לא רק שחקן.



האם יקטוף את פרס הבמאי? משה איבגי (צילום: דודו בכר)

בסופו של דבר, השנה האחרונה היתה שנה פורייה ומרתקת בקולנוע הישראלי. דרמות מצוינות, סרט ניסיוני ראשון באורך מלא, קומדיה פרועה, סרט אימה וסרטים תיעודיים מעולים. באופן טבעי, לא ניתן (ואולי גם לא כדאי) לשקף את כל גווני העשייה המקומית בטקס פרסים שמתקיים פעם בשנה. ובכל זאת, חלק מהבחירות של האקדמיה עדיין מעלות תהיות האם שיקוליהם של חבריה הם אכן מקצועיים בלבד, והאם קהל היעד שעומד לנגד עיניהם הוא הצופים הישראליים ולא חברי האקדמיה שיושבים מעבר לים.

קרדיט ל"עכבר העיר"