רוברט דה נירו vs אל פצינו
קצת מידע על השחקנים:
רוברט דה נירו:
דה נירו הצעיר נהג להסתובב בקרב כנופיות נוער, אך הוריו שעסקו בציור ובפיסול משכו אותו לכיוון האמנות.
בגיל 15 החל להופיע במחזות בבימות אוף-ברודוויי ובשנת 1963, כשהיה בן 20, הצטלם לסרטו הראשון " The Wedding Party", של הבמאי הנודע בריאן דה פלמה, שיצא לאקרנים רק בשנת 1969.
שני סרטיו הבאים היו אף הם בבימוי של דה פלמה, אך הפריצה התרחשה רק ב-1973 בהופעה שזיכתה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר של איגוד המבקרים של ניו יורק על תפקידו בסרט "Bang the Drum Slowly". שנה לאחר מכן שיתף פעולה לראשונה עם הבמאי מרטין סקורסזה בסרט "רחובות זועמים". שותפות זו עם סקורסזה הביאה ברבות השנים לכמה מהופעותיו הבלתי נשכחות של דה נירו בסרטים: נהג מונית, השור הזועם, החבר'ה הטובים ופסגת הפחד. לפרס האוסקר היה מועמד שש פעמים וזכה פעמיים בשנת 1974 בקטגוריית 'שחקן משנה' על תפקידו ב- "הסנדק 2" של פרנסיס פורד קופולה, ובפעם השנייה בשנת 1980 בתואר 'השחקן הטוב ביותר' על תפקידו ב-"השור הזועם", עליו גם זכה בפרס 'גלובוס הזהב'. מועמדויות נוספות לפרס האוסקר הם על "נהג מונית" (76), "צייד הצבאים" (78), "התעוררות" (90) ו"פסגת הפחד" (91).בשנת 1993 פנה לראשונה לבימוי, בסרט "סיפור רובע ברונקס" בו גם כיכב, ו-(2006) ביים את הסרט שומר המדינה. בשנים האחרונות החליט דה נירו, לדאבונם של המבקרים, להפגין את כשרונו הקומי בשורת קומדיות מוצלחות יותר ופחות (בואו נדבר על זה, שואו טיים).
דה נירו ידוע כסרבן ראיונות עקבי ופרטים מועטים ידועים על חייו הפרטיים. בין היתר ידוע כי בין השנים 1976 - 1988 היה נשוי לדיאן אבוט, ממנה נולד בשנת 1978 בנם רפאל. בשנת 1995 נולדו לדה נירו, תאומים (בעזרת אם פונדקאית) מחברתו לחיים אז טוקי סמית'. ביוני 1997 התחתן עם גרייס הייטאואר ממנה נולד לו בן במרץ 1998. רומנים אחרים מפורסמים של דה נירו כללו את הדוגמניות נעמי קמפבל וסינדי קרופורד, הזמרת ויטני יוסטון והשחקניות אשלי ג'אד ואומה תורמן.
אל פצינו:
אל פצ'ינו
אל פצ'ינו נולד בשם אלפרדו ג'יימס פצ'ינו בברונקס שבניו יורק, בנם של רוזה וסאלווטורה פצ'ינו. הוריו התגרשו כשהיה ילד. הוא ממוצא סיציליאני; הורי אמו היגרו לארצות הברית מקורלאונה שבסיציליה.
קריירה קולנועית
עלייתו המטאורית הגיעה לאחר תפקידו כמייקל קורליאונה בשובר הקופות "הסנדק" (1972). אף על פי ששחקנים מוכרים רבים בזמנו רצו את התפקיד (ביניהם רוברט רדפורד, וורן בייטי, ג'ק ניקולסון והלא מוכר אז רוברט דה נירו), במאי הסרט פרנסיס פורד קופולה רצה את פצ'ינו האלמוני לתפקיד. הופעתו זיכתה אותו למועמדות לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, ועד סוף שנות ה-70 היו לו שלוש מועמדויות נוספות, כולן עבור פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. למרות מועמדויות נוספות, רק בשנת 1992 פצ'ינו זכה בפרס, בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, עבור תפקידו כסגן אלוףעיוור של הצבא האמריקאי ב"ניחוח אישה". באותה שנה הוא היה גם מועמד לשחקן המשנה הטוב ביותר עבור תפקידו ב"גלנגרי גלן רוס". פצ'ינו לא השיג מועמדויות אחרות מאז שני אלה, אך זכה בשני פרסי גלובוס הזהב, עבור מפעל חיים ועבור תפקידו במיני-סדרה "מלאכים באמריקה".
בשנים האחרונות פצ'ינו ממשיך להרשים בתפקידיו בסרטי פשע ומותחן שכוללים את "דרכו של קרליטו", "היט", "דוני ברסקו" ו"השתול". פצ'ינו דחה במהלך השנים מספר תפקידים מבטיחים בדיעבד במהלך הקריירה שלו, ביניהם תפקיד האן סולו במלחמת הכוכבים, קפטן וילארד באפוקליפסה עכשיו (שביססו את הקריירה של האריסון פורד ומרטין שין) ואדוארד לואיס באישה יפה.
ב-2007 השתתף בשני שוברי קופות: "88 דקות" ו"אושן 13".
ולשאלת הדיון: מי יותר טוב לפי דעתכם?
דיון מהנה
ציטוט ההודעה
