קצת מידע על צ'רלי צ'פלין|Charles Chaplin
צ'רלי צ'פלין
Charles Chaplin
(1889 - 1977), כינויו של צ'רלס ספנסר צ'פלין, שחקן, בימאי ומפיק סרטים אמריקאי יליד אנגליה; מגדולי היוצרים של אמנות הקולנוע. שמו נקשר בדרך כלל עם הקומדיה בקולנוע, אך אין ספק שברקע טכניקת ההצחקה שלו, יש השקפת עולם חברתית הומניסטית מגובשת ויכולת פיוט נדירה.
צ'פלין נולד באחד מרובעי העוני שבלונדון, אחד מבין שלושת ילדיה של משפחה דלת אמצעים. אביו צ'רלס היה שחקן מובטל ואלכוהוליסט, שהלך לעולמו כשהיה צ'פלין בן חמש. אמו, חנה צ'פלין, היתה שחקנית וזמרת שנודעה בשם הבמה "לילי הארלי". זמן קצר לאחר מות בעלה, לקתה במחלת נפש וחדלה לתפקד. עקב הנסיבות, נאלצו צ'פלין הצעיר וסידני, אחיו הבכור, לקיים הופעות רחוב כדי למצוא את פרנסתם. מאוחר יותר הועברו לבית יתומים. נראה כי תקופה קשה זו בחייו של צ'פלין הותירה בו חותם עמוק. חווית העוני וההשפלה שנלוותה אליה, לא נשכחו מזכרונו גם כאשר החל כעבור שנים ספורות, להשתכר יפה בזכות כישוריו כשחקן. דמותו של העני, הנווד חסר-כל, הפכה להיות סימן ההיכר של יצירתו וכיכבה בוריאציות שונות כמעט בכל סרטיו.
בגיל שמונה הצטרף צ'פלין ללהקת וודויל של שחקנים ילדים שנדדה והופיעה ברחבי בריטניה. בהגיעו לגיל 17 התקבל ללהקתו של פרד קארנו, להקת שחקנים מקצועית, שבה רכש את יסודות הפנטומימה המהווים את הבסיס להישגיו הקולנועיים הגדולים. ב-1910 יצא במסגרת הלהקה לסיבוב הופעות בארה"ב והחליט להישאר שם. כעבור שלוש שנים הוזמן על ידי המפיק האמריקאי הנודע מק סנט להצטרף כשחקן לחברת הסרטים "קיסטון". הזמנה זו היא שסללה את דרכו של צ'פלין אל עולם הקולנוע. מקץ שנים ספורות כבר היה שמו מפורסם בכל רחבי העולם, ויצירתו - אחד מסימני ההיכר של תרבות המאה ה-20.
ב-1914 הופיע בסרטו הראשון, "להתפרנס", ובמהלך אותה שנה הופיע ב-35 סרטונים נוספים, שאותם גם כתב וביים. צ'פלין נחשב לראשון שהדגיש ממדים פילוסופיים בראינוע, ובסרטיו עולה תמונת עולם חדה של אדם פשוט המתמודד עם השלטונות, עם הביורוקרטיה ועם הצביעות הדתית, בהציבו אלטרנטיבות של אהבה, רעות ועזרה לנצרך.
בחברת "קיסטון" גיבש ב-1914 את קווי המיתאר החיצוניים לדמותו הייחודית- "הנווד": מגבעת עגולה, חליפה גדולה ומרופטת, נעליים ענקיות, מקל הליכה, שפם קטן והילוך של ברווז. בשנת 1919 הקים לצד מרי פיקפורד, די.דבליו. גריפית' ודגלאס פיירבנקס את אולפני "יונטייד ארטיסטס".
בשנת 1921 הוציא צ'פלין את "הנער" - סרטו העלילתי הראשון באורך מלא. בשנת 1923 הוציא את "A Woman of Paris" אותו הפיק וביים בשליטה אישית מלאה, אופן פעולה שיאפיין אותו גם בשנים לאחר מכן. הסרט נכשל וצ'פלין שב אל דמות "הנווד" ביצירת המופת "הבהלה לזהב" (1925). נטייתו לשלמות והקפדתו על פרטים חייבו עשרות חזרות על כל סצינה והאריכו את זמן הצילומים מעבר למקובל. רק שלוש שנים לאחר מכן הושלמה העבודה על סרטו הבא - "הקרקס" (1928), שזיכה אותו בפרס מיוחד בטקס האוסקר הראשון.
למרות מהפיכת הקול שזיעזעה את תעשיית הראינוע, התעקש צ'פלין לייצר סרטים נטולי דיאלוגים ביניהם "אורות הכרך" (1931) ו"זמנים מודרניים" (1936), שהפכו לקלאסיקות של הקולנוע האילם ועסקו בעימות בין הטכנולוגיה המודרנית לאנושיות שבאדם. כדי להתאים את יצירתו למציאות הטכנולוגית המשתנה, השכיל להתאים פסקול ואפקטים מוסיקליים לעלילה האילמת. בשנת 1940 ראה אור סרטו המדבר הראשון "הדיקטטור הגדול", סטירה מבריקה ונועזת על המשטר הנאצי ומנהיגו היטלר.
ב-1947, כאשר יצא סרטו "מסיה וורדו", בו ביטא שוב את עמדתו המסורתית נגד האינטרסים של אילי ההון, נחשד צ'פלין בתמיכה בקומוניזם. העובדה שמעולם לא ביקש אזרחות אמריקנית, גם היא לא תרמה לשיפור מעמדו בתקופת המקארתיזם, וכאשר היה בביקור באירופה בשנת 1952, נרמז לו כי אם יחזור לארה"ב ייאלץ לעמוד בפני "הוועדה לפעולות לא-אמריקניות" (אמנים רבים נאלצו להתמודד אז עם נחת זרועה של הצנזורה האמריקנית בראשותו של הסנאטור מק'ארתי). צ'פלין העדיף להישאר באירופה וקבע את משכנו יחד עם משפחתו בשוויץ, שם חי עד יום מותו.
במשך השנים דעכו גלי הביקורת נגדו, וסרטיו הגדולים של צ'פלין שבו וקנו להם מקום של כבוד בפנתיאון הקולנוע האמריקני. בשנת 1972 הוזמן להוליווד על מנת לקבל פרס אוסקר על מפעל חיים. זו היתה הפעם היחידה מאז שגלה מארה"ב, ששב לבקר בה.
בחייו האישיים נודע צ'פלין בחיבתו לנשים צעירות, מרביתן בשנות העשרה המאוחרות לחייהן. הוא נישא ארבע פעמים והיה אב ל-11 ילדים, ביניהם השחקנית ג'רלדין צ'פלין. במשך שנים רבות, גם אחרי מותו, נחשב לדמות המוכרת ביותר בעולם כולו, יותר מכל אמן או פוליטיקאי במאה ה-20.
עוד מיצירתו הקולנועית: "אורות הבמה" (1952, זכה בשני פרסי אוסקר בשנת 1973), "מלך בניו יורק" (1957), "הרוזנת מהונג קונג" (1967, סרטו האחרון).
"ynet"
ציטוט ההודעה
