זהב של שוטים: על "עשבים שוטים" של אלן רנה
כל מי שיש לו חולשה לסרטים עם הילה של אמנותיות עשוי לאהוב את "עשבים שוטים", סרטו החדש של אלן רנה. מי שניחן בספקנות בריאה, לעומת זאת, רצוי שיפנה לסרט אחר
הו, ה-je ne sais quoi. מתוך "עשבים שוטים" (צילום: IMDB)
סרטים צרפתיים נהנים מאותה הילה של je ne sais quoi שמאפשרת להם להיות קפריזיים וקלילים מבלי שיידרשו לקחת על זה אחריות. ממש כמו נערה שובבה ביום אביבי. כמו אותה בחורונת דמיונית, הם מפילים ברשתם בלי מאמץ מיוחד את הקהל השבוי שפשוט משתגע להשתגע אחר מה שנדמה שיכול להדביק אותם בעליצות ובנעורים נצחיים. אלא שלא כל הסרטים הצרפתיים הם מיקשה אחת, ולא כל הנערות הן מצודדות כמו אמלי.
גיבורת "עשבים שוטים", סרטו החדש של אלן רנה, היא מדמואזל מרגריט מואיר (אותה מגלמת סבין אזמה, אשתו של רנה וכוכבת רבים מסרטיו). מרגריט היא רווקה בוגרת בשנים, חובבת נעליים איכותיות, בעלת רעמת שיער לוהבת ופרועה, טייסת חובבת של מטוסים קלים ובנוסף על כך - רופאת שיניים. בתחילת "עשבים שוטים" אנו עוקבים אחר רעמתה האדמונית כשהיא רוכשת לעצמה זוג נעליים – בתהליך ארוך, גחמני, חושני ומאוד צרפתי – ומיד נשדדת על ידי גנב שחוטף לה את התיק.
מכאן עובר הסרט לז'ורז' פאלה (אנדרה דוסולייה), גבר נשוי בגיל העמידה שמוצא בחניון את ארנקה המושלך של מרגריט ומחליט להחזיר לה אותו, לא לפני שהוא מפתח אובססיה חרדתית כלפיה. לאחר שהוא מתלבט בינו לבינו פרק זמן כמעט בלתי נסבל, הוא משאיר את המציאה בתחנת המשטרה, בידיו של שוטר משונה הליכות לא פחות ממנו.
מיוחדת או מיוחדג'ת? מתוך "עשבים שוטים"
מרגריט שמחליטה להתקשר להודות למוצא הישר, מוצאת עצמה מסובכת עם אדם אובססיבי, על גבול המעריץ המטורף, שגם נרמז עליו שיש לו עבר פלילי אלים-מיני כלשהו – רמז שמבטיח אבל לא מקיים דבר, כמו רמזים אחרים שמושלכים בעליזות לכל אורך הסרט.
האובססיה והמשיכה בהן עוסק רנה מדביקות את כל הדמויות באופן כמעט אפידמי, כאשר גם מרגריט, שמסרבת להן בתחילה, וגם דמויות המשנה נשאבות אל תוך הוריקן שאינו מוצדק או מוסבר עד לסוף הסרט שגם הוא לא מוצדק או מוסבר.
הוריקן שאינו מוצדק או מוסבר עד לסוף שגם אינו מוצדק או מוסבר. מתוך "עשבים שוטים" (צילום: יח"צ)
רנה בן ה-88 הוא במאי ותיק, שמאחוריו קריירה ארוכה, פורייה ומוערכת. נדמה שב"עשבים שוטים", כמו בסרטים מאוחרים אחרים שלו, הוא בוחר לקחת את אמנותו לכיוון קליל ומשועשע ולבדר את עצמו. כמי שביים בעבר יצירות מופת כמו "הירושימה אהובתי" ו"אשתקד במריינבד" ולכן נהנה מהספק, הוא יכול להרשות לעצמו לשחק בציטוטים קולנועיים, בפניות עלילתיות חדות, בפסטיש סגנונות ובשאר הצעצועים המפתים שיש במגרש המשחקים של קולנוענים מצליחים.
אלא שהדיון בעקבות הצפייה ב"עשבים שוטים" – אם בכלל מתקיים כזה – מוכרח לתת את הדעת על הפרחת והפרכת ציפיות קולנועיות. רנה מתחיל בדמות ראשית מסתורית ושובת לב, נוטש את הקו הזה וחותך למעין פאזה של סרט מתח עם דמות נוספת מפוקפקת ולא צפויה, ממשיך בדרמה פסיכולוגית, קומדיה רומנטית ועוד ועוד גלישות לז'אנרים ותתי ז'אנרים קולנועיים. נדמה שהבמאי המקשיש נהנה לשחק בהתניות הרגשיות והשכליות שצופים מפתחים לעצמם אחרי צפייה בעשרות, אם לא מאות, סרטי קולנוע שהותירו אותם קהים ומנומנמים ו"עשבים שוטים" שם לעצמו למטרה לשייף את הציפוי הפבלובי של אנשי שנות האלפיים.
הסרט סחט עד כה לא מעט תגובות נלהבות של האוהבים להתאהב, שכינו את רכבת ההרים הקולנועית הזו בשלל סופרלטיבים – מ"רומנטית" דרך "קסומה" ועד "אלגנטית". ואכן, מי שימצא את כל אלו ב"עשבים שוטים" ויצליח להטביע את הספקנות והרצון להצדקה עלילתית בדלי הפופקורן שלו ייהנה מסרטו האחרון של רנה. אבל כל מי שמתעב תרגילים קולנועיים שמותחים את הסבלנות בפיתולים שמרימים להנחתה ומניחים לכדור ליפול כלעומת שהונף עלול להרגיש שהנערה הצרפתית הקפריזית הזו היא פחות מיוחדת ויותר מיוחדג'ת.
קרדיט ל"וואלה"
ציטוט ההודעה
