[הסבר] קווידיץ'

**crazy z** · 09-08-2010, 02:40

קרטיד לH.P

קווידיץ'

קווידיץ' הוא ספורט הקוסמים המתנהל ברכיבה על מטאטאים והמשחק הפופולארי ביותר בקרב אוכלוסיית הקוסמים והמכשפות.
המשחק מתנהל בין שתי קבוצות, כאשר יש שבעה שחקנים בכל קבוצה (שלושה רודפים, שני חובטים, שומר אחד ומחפש אחד), וכולל ארבעה כדורים (קוואפל, שני מרביצנים וסניץ' מוזהב).
תפקידו של השומר לשמור על עמודי החישוקים, תפקידם של הרודפים להבקיע את הקוואפל בשער היריב, שני החובטים מרחיקים את המרביצנים משחקני הקבוצה שלהם על ידי חבטה לקבוצה היריבה והמחפש תופס את הסניץ' הזהוב.
מטרת המשחק היא לצבור יותר נקודות משל היריב. כל גול מזכה את הקבוצה ב-10 נקודות ותפיסת הסניץ' מזכה ב-150 נקודות.
המשחק מסתיים כשנתפס הסניץ', או לחילופין כשמושג הסכם בין הקבוצות. ישנם משחקים שיכולים להימשך ימים רבים עד תפיסת הסניץ' וסיום המשחק.

מגרש הקווידיץ'
צורתו של מגרש הקווידיץ' היא לרוב אליפסה, כחמש מאות מטר לאורך ומאה שמונים מטר לרוחב, עם מעגל קטן במרכז בקוטר של כשני מטרים. בכל קצה של המגרש ניצבים שלושה עמודי חישוקים בגבהים שונים, הנמצאים בתוך אזור הניקוד. מכיוון שקווידיץ' הוא ספורט אווירי, מושבי הצפייה נמצאים במקום הניתן לצפות ממנו על נקודות גבוהות, בין אם במגדלים (כמו בהוגוורטס) או בפלטפורמת ישיבה מקיפה ומלאה (כמו באיצטדיון אליפות העולם בבריטניה ב-1994).

מגרשי קווידיץ' נבנים במקומות רחוקים ובלתי מושגים למוגלגים. המגרשים החלו להיבנות כך מאז שנת 1398, כשהקוסם זכריאס מאמפס הדגיש את הצורך לאבטחה אנטי-מוגלגית כששיחק את המשחק: "צריך לבחור במקומות נטושים הרחוקים מהישובים המוגלגיים, ולוודא שאי אפשר לראות אותך כשאתה ממריא על המטאטא. לחשים דוחי-מוגלגים שימושיים במקרה שבנית מגרש קבוע. רצוי גם לשחק בשעת לילה". עצתו של מאמפס לא בוצעה ברוב הפעמים וב-1362, מועצת הקוסמים הוציאה מחוץ לחוק משחקי קווידיץ' המתנהלים במרחק של פחות מחמישים קילומטרים מעיירת מוגלגים ידועה. החוק תוקן ב-1382, כנראה מכיוון פופולריות המשחק. כעת מותר לקיים משחק קווידיץ' רק במרחק של לפחות 100 קילומטרים.

האמנה לשמירת סודיות הקוסמים שנחתמה בשנת 1692 הפכה את משרדי הקסמים אחראים על תוצאות משחקי הספורט הקסום בשטחים שלהם. למען מטרה זו נוסדה "המחלקה לספורט ומשחקי קוסמים". קבוצות שהפרו את כללי המשרד התפרקו. אחד המקרים היה עם הקבוצה "התותחים מצ'אדלי."

מגרש אליפות העולם בקווידיץ', המגרש בהוגוורטס

אופן המשחק
המשחק מתחיל בשחרור ארבעת הכדורים על-ידי השופט מתוך העיגול שבמרכז המגרש. המרבצינים והסניץ' מכושפים כך שיוכלו לרחף בעצמם, אך הקוואפל נזרק על-ידי השופט כדי לסמן את התחלתו של המשחק.
זמן משחק הקווידיץ' אף פעם לא קבוע (יש משחקים שיכולים להימשך כמה ימים אם הסניץ' המוזהב לא נתפס) והמשחק עצמו לא משוחק בתקופות מסוימות, הקבוצות ממשיכות להשתמש באותן טקטיקות עד לסיום המשחק.

המחפשים משיגים נקודות על-ידי העברת הקוואפל דרך אחד מתוך שלושת החישוקים, כשכל גול שווה כעשר נקודות.
לאחר הבקעת הכדור, השומר של הקבוצה היריבה זורק את הכדור בחזרה למשחק.

המשחק מסתיים רק ברגע בו הסניץ' המוזהב נתפס, או אם מושג הסכם בין שני הקפטנים של הקבוצות. תפיסת הסניץ' המוזהב מזכה את הקבוצה של המחפש התופס אותו ב-150 נקודות.
הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שהשיגה הכי הרבה נקודות, ללא קשר לתפיסת הסניץ' המוזהב. כתוצאה מכך, זה אפשרי, אם כי קשה, לנצח במשחק גם אם המחפש של הקבוצה היריבה תפס את הסניץ', וזה קורה אם הקבוצה שלך מובילה במאה ושישים נקודות או יותר, כפי שקרה בין נבחרת אירלנד ובולגריה באליפות העולם בקווידיץ' ב-1994.

חוקים
הפופולריות של הקווידיץ' ברחבי העולם נתונה לפיקוח הדוק של הוועדה לקווידיץ' בקונפרדציית הקוסמים הבינלאומית. ב-1750, הוועדה לספורט ומשחקי קוסמים הגדירה את הכללים הרשמיים למשחק הקווידיץ':
1. על השחקנים אסור לעוף מעבר לקווי הגבול של המגרש, אך הם יכולים לעוף גבוה ככל שהם יכולים, בתנאי שהווקאפל יישאר בתוך גבולות המשחק, ויחזור בכוחות עצמו אל המגרש.
2. 'פסק זמן' יכול להקרא על ידי הקפטן של הקבוצה בכל רגע במשחק. פסק זמן ניתן להאריך עד שעתיים אם המשחק נמשך יותר משתים עשרה שעות. ניסיון חזרה למשחק לאחר זמן זה יוביל לפסילת הקבוצה.
3. צוות השופטים רשאי להעניש את חברי הקבוצות.
הרודף הנפגע רשאי לעוף מהמעגל שבמרכז המגרש לכיוון החישוקים ולנסות להבקיע גול. השומר של הקבוצה היריבה יכול לנסות לעצור אותו, אך לשאר השחקנים אסור להתערב.
4. יצירת מגע מאושרת, אך שחקן לא יכול לאחוז במטאטא של שחקן אחר או כל חלק בגוף שלו.
5. לא ניתן להחליף שחקנים באמצע המשחק, גם אם השחקן פצוע או עייף מכדי לשחק, אלא אם כן ישנם שחקנים מחליפים באותו הרגע.
6. לשחקנים מותר להכניס את שרביטיהם למשחק, אך אסור להם להשתמש בהם על או נגד השחקנים האחרים, המטאטאים של השחקנים האחרים, ארבעת הכדורים, או הצופים.
7. משחק קווידיץ' יסתיים רק כאשר הסניץ' המוזהב יתפס, או לאחר הסכם הדדי של שני הקפטנים.

עברות
יש כשבע מאות עברות קווידיץ' הרשומות במחלקה לספורט ומשחקי קוסמים, אך רוב העבירות מדברות על שבירת אחד הכללים הגדולים והן לא נפוצות ולכן לא צריכות להופיע בשלמותן. יש, בכל מקרה, כעשר עברות נפוצות בשמות שלהלן:
1. הזנבה: עברה זו מתבצעת כאשר שחקן תופס במטאטא או בחלק מהגוף של השחקן בקבוצה היריבה בניסיון להאט אותו.
2. בלאטצ'ינג (Blatching): עברה זו מתבצעת כאשר שחקן עף במטרה להתנגש.
3. בלארטינג (Blurting): עברה זו מתבצעת כאשר שחקן נועל את ידיות המטאטא שלו במטרה להסיט את היריב ממסלולו.
4. הנגחה: עברה זו מתבצעת כאשר החובטים חובטים את המרביצנים לכיוון הצופים.
5. מרפוק: עברה זו מתבצעת כאשר שחקן משתמש במרפקים כדי להכשיל שחקן אחר.
6. הפלקה: עבירה זו מתרחשת כאשר השומרים עומדים מאחורי החישוקים כדי להדוף את הקוואפל. ההגנה חייבת להיות מהחזית.
7. האבר-סאקינג (Haversacking): עבירה זו מתבצעת כאשר הרודפים נשארים במגע עם הקוואפל לאחר שהוא מגיע לשטח החישוקים.
8. אבעבועות-קוואפל: עבירה זו מתבצעת כאשר מחפש יוצר מגע עם הקוואפל.
9. סניצ'יות: עברה זו מתבצעת כאשר שחקן שאינו מחפש יוצר מגע או תופס את הסניץ' המוזהב.
10. הסטגה (Sooging): עבירה זו מתבצעת כאשר נמצא יותר מרודף אחד באזור החישוקים.

כל שבע-מאות העבירות התבצעו בגמר גביע הקווידיץ' של 1473. חלק מהעבירות כללו:
• הרודף שינה צורה לסמור.
• ניסיון עריפת ראשו של המחפש עם חרב בעלת להב ארוך.
• שחרור של כאלף עטלפים מוצצי דם באמצע המשחק.
קבוצות קווידיץ' ידועות

קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור מול קבוצת הקווידיץ' של סלית'רין, הסרט השני

קבוצות הקווידיץ' של הוגוורטס:
• גריפינדור
• הפלפאף.
• רייבנקלו.
• סלית'רין.

טבלת ניצחון אליפות הבתים:
אליפות הבתים בקווידיץ' מתרחשת על בסיס שנתי בהוגוורטס:
• שנת הלימודים 1991-1992: לא ידוע (הסבירות היא שרייבנקלו או סלית'רין)
• שנת הלימודים 1992-1993: בוטל עקב ההתקפות על בני המוגלגים.
• שנת הלימודים 1993-1994: ניצחון של גריפינדור.
• שנת הלימודים 1994-1995: בוטל עקב אירועי טורניר הקוסמים המשולש.
• שנת הלימודים 1995-1996: ניצחון של גריפינדור.
• שנת הלימודים 1996-1997: ניצחון של גרפינידור.
• שנת הלימודים 1997-1998: לא ידוע.

קבוצות קווידיץ' ברמה בינלאומית:
• ארגנטינה.
• אוסטרליה.
• ברזיל.
• בולגריה.
• קנדה.
• אנגליה.
• אתיופיה.
• פלנדריה.
• צרפת.
• גרמניה.
• אירלנד.
• יפן.
• ליטא.
• לוקסמבורג.
• ניו זילנד.
• סקנדינביה.
• פרו.
• פולין.
• פורטוגל.
• סקוטלנד.
• ספרד.
• טנזניה.
• טוגו.
• טרנסליבניה.
• טוריקה.
• אוגנדה.
• ווילס.
• ארצות הברית.
• הודו.

קבוצות מקומיות:

אפריקה:
• הענקים הרצחניים מגימבי. (אתיופיה)
• המטאטאים הגאים מפטונגה. (אוגנדה)
• סנראייס סאמבואנגה. (טנזניה)
• הכשפים מטצ'מבה. (טוגו)

אסיה:
• טושוואשי טנגו. (יפן)

אוסטרליה וניו-זילנד:
• התוכים ממוטוהורה. (ניו זילנד)
• הטונדלרים מטונדלרה. (אוסטרליה)
• הלוחמים מוולונגונג. (אוסטרליה)

אירופה:
• התותחים מביגונביל. (לוקסמבורג)
• צי המטאטאטים מבראגה. (פורטוגל)
• הגרגוילים מגודרוק. (ליטא)
• הגובלינים מגרודזיסק. (פולין)
• היידלברג הריירס. (גרמניה)
• העפיפונים מקאראסג'וק. (נורוואי)
• הודפי הקוואפל מקוויברון. (צרפת)
• הנשרים מוורסטה. (בולגריה)

אמריקה הצפונית:
• הפרושים מפיצ'בורג. (ארצות הברית)
• הפטישים מהייליבורי. (קנדה)
• המטאוריטים של לסת אייל הצפון. (קנדה)
• מחוללי הסופות מסטונוול. (קנדה)
• הכוכבים של סוויט-ווטר. (ארצות הברית)

אמריקה הדרומית:
• חוטבי עצי הטראפוטו.

בריטניה הגדולה ואירלנד:
• החצים מהאפלבי.
• העטלפים מבאיילקאסטל.
• הקטפולטות מקרפילי.
• התותחים מצ'דלי.
• הבזים מפלמואות'.
• ההרפיות מהוליווד.
• הקסטרלים (סוג של בז קטן) מקנמאר.
• העקעקים ממונטרואוז.
• גאוות פורטרי.
• פאדלמיר יונייטד.
• הטורנדואים מטוטשייל.
• הנודדים מוויגטאון.
• הצרעות מווימבורן.

טקטיקות קווידיץ'
במשך מאות שנים, שחקנים שרצו לדחוף את עצמם ואת המשחק קדימה ככל שיכלו, המציאו מהלכים רבים ומהנים. מתוכם:

• מכת חובט אחורית.
• מחבט כפול.
• שמיניות כפולות.
• מבנה תקיפה 'נץ'.
• המלקחיים של פרקין.
• מסירת פלומטון.
• תכסיס פורסקוף.
• מסירת היפוך.
• גלגול אחיזת זחלן.
• כוכב ים ומטאטא.
• הכשלה טרנסילבנית.
• רפרוף וולגונג.
• הטעיית ורונסקי.

הסטוריית הקווידיץ'
קווידיץ' היה המשחק הראשון בהיסטוריה (ולהרבה זמן, היחיד) שבוסס על רכיבה על מטאטאטים וזכה להצלחה כה רבה, אך ללא ספק לא המשחק היחיד שמבוסס על אלמנט זה. למען האמת, הקווידיץ' חייב למספר משחקים בתחום שבלעדיהם הוא לא היה מה שהוא היום.
רוב המשחקים שוחקו בעבר באזורים מקומיים בלבד, אך אף אחד מהם לא עירער את כלל העולם בצורה כזו כמו הקווידיץ'. היופי הוא שהקווידיץ' לקח את ההבטים הטובים ביותר מהקודמים לו, הוסיף את הנגיעות שלו לתערובת, ובסופו של דבר יצר משחק שיהיה פופולרי בקרב הקוסמים עוד דורות רבים.

משחקים עתיקים:
המשחקים העתיקים המרכזיים שסיפקו השראה עבור הקווידיץ' הם:
סטיצ'סטוק: מקור המשחק בגרמניה, וכולל שחקן יחיד הפועל כמו מגן או שומר, ומטרתו להגן על שלפוחית השתן המנופחת של דרקון ישן מפני מספר שונה של שחקנים רוכבים על מטאטאים ומנסים לדקור את השלפוחית, והראשון שיצליח לעשות זאת יוכרז כמנצח.
אינגינגיין: במשחק אירי זה השחקנים רוכבים על מטאטאים ועוברים דרך חביות בוערות התלויות באוויר, בעוד הם חייבים להחזיק את הכדור ביד אחת. לבסוף צריך לעוף דרך המסלול הבוער הזה ולזרוק את הכדור לתוך החישוק. הקוסם שהצליח לקלוע את הכדור בזמן הקצר ביותר הוא המנצח.
קריאטוקיין: זהו משחק שמקורו בסקוטלנד והוא אלים ולעיתים קרובות קטלני. מספר סלעים מכושפים מרחפים באוויר וכל שחקן מצויד בקדרה הקשורה לראשו/ה. קול של קרן נשמע, הסלעים משוחררים, והשחקנים עפים סביב ומנסים לתפוס את מספר הסלעים הגדול ביותר בתוך הקדרות שלהם. המנצח הוא האחד שתפס את מספר הסלעים הגדול ביותר (משחק זה הוצא מהחוק לפני שנים רבות).
שונטבאמפס: זוהי צורה מאוד פשוטה של משחק-הפלה על מטאטאטים. השחקנים מסתובבים סביב במגרש ומנסים להפיל את האחרים מהמטאטא שלהם.
סוויבן-הודג': דומה למדי למשחק טניס על מטאטא, והדבר כולל הכאה בשלפוחיות שתן של חזיר מעבר למשוכות.

התפתחות הקווידיץ':
הקווידיץ' קיבל את שמו ממקום בשם "ביצות קווארדיץ'", המקום בו נערך המשחק המתועד הראשון. מכשפה בשם גרטי קדל התגוררה באותו זמן על גבול הביצות בשנת 1050 ותיעדה את מה שראתה ביומן שנשמר עד היום. רישומים קבועים ביומנה מראה את התפתחות הקווידיץ' ואיך כל אלמנט נראה במשחק.

ברישומה הראשון ביומן, היא תיארה בפשטות את מורת רוחה למראה מספר אנשים הרודפים אחרי כדור מעופף ברחבי הביצות. כשהכדור נחת בחלקת הכרוב שלה, היא לקחה אותו וקיללה את האיש שביקש אותו בחזרה.

רישומים אחרים מראים לנו שהשחקנים לא וויתרו, הכינו לעצמם כדור חדש וזרקו אותו דרך ענפי עצים בשולי הביצה. זה היה האזכור הראשון לקוואפל ולעמודי החישוק של היום.

הרישום השלישי נפתח בתיאור של סלע מעופף המכושף כדי להפיל את השחקנים ממטטאיהם, האזכור הראשון למרביצנים. היא גם הזכירה נוכחות של "מכשף סקוטי גדול" שבוודאי היה שחקן קריאטוקיין שהגיע כדי להראות את קווי הדמיון בין שני משחקי הספורט.

עם תיעודים היסטוריים מוגבלים ביותר, אין שום אזכור לקווידיץ' אלא לאחר מאה שנים מאוחר יותר, ב-1150. מכתב שנשלח מקוסם בשם גודיין ניין, אל בן דודו אולף, שרד עד היום, ובו מבט ברור לזמן בו המשחק התחיל. המשחק קיבל שם (אף על פי שאוית בתור כווידיץ'), מספר קבוצות מסודרות, כותרים עבור שחקנים וציוד.
מהמכתב ניתן להבין שהמחפשים בעבר היו ידועים בתור "תופסים", ושמו הראשון של המרביצן היה "בלודר".

המכתב של ניין כולל גם מידע חדש: שימוש בשלוש חביות המונחות על קביים כמטרות. זה היה ללא ספק שיפור מסיבי מאז השימוש בעצים כמטרות והקדמה לקראת עמודי החישוקים העכשויים. לכן זו הוכחה שהמשחק "כווידיץ'" ששוחק על-ידי ניין לא היה רחוק כל כך מהמשחק המשוחק כיום.
האלמנט האחרון שלא הוזכר שם הוא הסניץ' המוזהב.

הסניץ' המוזהב:
ההיסטוריה של הכדור המעניין ביותר במשחק הקווידיץ' מקורה בניסיון למשחק ששוחק ב-1269 בקנט. תקופה זו היא למעלה ממאה שנים מאז מכתבו של גודיין ניין לבן דודו, ונראה שבזמן הזה, המשחק השיג הרבה פופולריות וארגונים, אך השתנה קצת באופן המשחק שלו. אך עם זאת, זה הפך לדבר שבשגרה כשנראה קהל גדול הצופה במשחק.
בשנת 1296 תועד המשחק על-ידי בארברוס ברייג', הצ'יף של מועצת הקוסמים (האירגון שקדם למשרד הקסמים). בתור חובב הספורט ציד-סנייטים, שהיה גם הוא פופולרי באותו הזמן, ברייג' הביא למשחק ציפור כזו ושיחרר אותה מהכלוב שלה. הוא סיפר לשחקנים שכמאה וחמישים אוניות, סכום כסף גדול, יחסית לאותה תקופה, יוענקו לשחקן אשר יתפוס את הסניץ'.
זה היה דבר קל יותר לאמירה מאשר לעשייה: הסנייט מהיר מאוד, קטן מאוד, ויכול לשנות כיוון במהירות גבוה. האתגר שהציב היה קשה בגלל תעופת הציפור המהירה, וזה גם מה שהפך את ציד-הסנייטים לספורט כל כך פופולרי מלכתחילה.
מה שקרה במשחק הקווידיץ' המדובר היה די צפוי: השחקנים התעלמו באופן חד משמעי מהמשחק עצמו, וכל אחד התרכז אך ורק במרדף אחרי הסנייט, שנשמר בתוך הזירה על-ידי לחשי הדיפה מצד הקהל.
מכשפה בשם מודסטי רבנוט, שצפתה גם היא במשחק, ריחמה על הסנייט והביאה אותו אליה עם קסם זימון והחביאה אותו מתחת לגלימה שלה. היא נתפסה על-ידי ברייג' הזועם ונאצלה לשלם 10 אוניות כקנס, אבל לא לפני ששחררה את הסנייט. הדבר הציל את חייה של הציפור הזו, אבל הקשר עם קווידיץ' נעשה, ועד מהרה בכל משחק שיחררו סנייט. לכל קבוצה היה שחקן מצטיין, שבדרך כלל היה נקרא "צייד" ומאוחר יותר "מחפש", שתפקידו הבלעדי היה לתפוס ולהרוג את הסנייט, וכך מאה וחמישים נקודות הוענקו לזכר מאה וחמישים החרמשים שהוענקו על-ידי ברייג' במשחק המקורי.
הפופולריות המכריעה של משחק הקווידיץ' הובילה במהרה לירידה חדה במספר הסנייטים, ובאמצע המאה ה-14 היצור הוכרז כיצור מוגן על-ידי מועצת הקוסמים, בראשות אלפרידה קלאג. פירוש הדבר שהציפור לא יכלה יותר להשמש למטרות קווידיץ', וכן נוסדה שמורת הטבע לסנייטים בסומרסט, כדי לשמור על ההישרדות העתידית של הסנייטים. כך, ללא תחליף, משחק הקווידיץ' לא יכל להתקיים.
בעוד רוב האנשים חיפשו ציפור חלופית לשחק איתה, לחרש-ברזל בשם בומן רייט ממכתש גודריק היה רעיון אחר. הוא המציא סנייט חלופי וקרא לו "הסניץ' המוזהב". המצאתו הייתה מאוד דומה למה שאנו רואים היום במגרש הקווידיץ', כדור זהב עם כנפיים כסופות, גודלו וגובהו בגודל סנייט אמיתי, מכושף כדי לחקות במדויק את תנועות הסנייט. יתרון נוסף הוא שהכדור כושף כדי להישאר בגבולות שטח המשחק, מה שביטל את הצורך בשימוש לחשי הדיפה על-ידי הקהל.
הסניץ' אושר למשחק במקום הסנייט, וכך משחק הקווידיץ' יכל להמשיך, והשילוב עם המשחק המוכר לנו כיום הושלם. כל הכדורים הנמצאים במשחק המודרני נמצאו שם, קבוצות מאורגנות שיחקו זו נגד זו, וכן מספר רב של אנשים הגיעו כדי לצפות.
אולי זה נשמע בדיוק כמו הספורט המשוחק כיום, אך נשארו עוד כמה שינויים לבצע בהגדרות המגרש, ודבר זה התפתח עד לשנת 1833, כשהפורמט הסופי של משחק הקווידיץ' המשוחק כיום הושלם.

מגרש הקווידיץ':
בזמן בו הסניץ' המוזהב החל את התפתחותו, מגרש קווידיץ' הסטנדרטי היה בצורת עיגול מוארך באורך חמש מאות מטר לאורך ומאה שמונים מטר לרוחב. היה בו גם עיגול קטן בקוטר שני מטרים שממנו שוחררו הכדורים בתחילת המשחק.
שערי-החביות בזמנו של גודיין ניין הוחלפו בסלים מברזל, אך בעוד מעשים אלה נעשו, מועצת הקסמים לא שמה לב לדבר אחד: אין הגבלת גודל לסלים, שגודלם השתנה באופן דרמטי ממגרש למגרש.
בשנת 1620, אזורי קליעה נוספו בשני צידי המגרש, וחוק רשמי אמר שרק לרודף אחד מותר להיכנס לאזור זה בכל זמן נתון, כפי שנכתב בספרו של קווינטיוס אמפרבוויל "ספורט האצילים של הקוסמים". בנוסף, גודל הסלים עצמם קטן במידה ניכרת, אם כי עדיין יש וריאציות שונות בין מגרשים מסויימים.
בשנת 1830 החלו להחליף את הסלים בחישוקים עם הגודל המתוקן, ומגרש הקווידיץ' המודרני הושלם