אני מרגיש ת'מזה וכותב אבל מרגיש איתה ריקנות
הרגשה מאוד מוזרה של לחיות או למות
אני אומר בפשטות זה קורה לכל אחד
שהוא מרגיש פתאום מוזר משהו לא נחמד
משהו שמביא איתו המון דברים בלב
אתה לא יודע מזה טוב ורע לא יודע מה כואב
לא יודע מה עובר עליך בחיים
לא יודע למה האנשים אצלי רק משתנים
לא מבין למה רק לי דברים רעים קורים
אולי אני לא אופטימי אולי זה כי עברו השנים
אולי זה בגלל שמי שהיה אני קצת התבגר
מישהו שהוא קצת אני אבל אולי קצת אחר
יש סיכוי שההרגשה זה רגש שעובר
אבל אני חייב להיות אני!-המצב לא מתבהר
אז אני פשוט מגיע ושובר מוסכמות
מגיע ופשוט מחליט שאני הופך שולחנות
אולי זאת הדרך החדשה שלי להוציא עצבים
לפרוק את המילים שמבטאות אותי על כמה דפים
ושוב אותה ההשראה תוקפת אותי בשלוש
רק הפעם אני מבולבל לא יודע מה עובר לי בראש
ושוב זה קורה אותו החרוז הנדוש
נמאס מאנשים שמכתיבים לי מה ללבוש
או מה לכתוב כי אני ממש לא מתייחס
כל כך מבולבל ועצוב שאני את כל אחד דורס
ורומס-וכנראה כרגע לא מצטער
אבל ככה זה אני?!לא?!טוב ככה אני משער...



!
ציטוט ההודעה
