הישרדות: הכל באמת נשאר במשפחה
הישרדות: הכל באמת נשאר במשפחה
המהדורה האחרונה של "הישרדות" הצליחה להתחרות בהצלחה לא קטנה ב"סיינפלד" על תואר הסדרה על שום דבר, רק בלי הצחוקים. ובלי רווחי העתק.
זה התחיל בחברי סאמה סאמה, שחזרו למחנה אחרי שהצליחו להשכיב ולתמיד את בובת הנחום-תקום הידועה גם בשם דן מנו.
אכן, נפילת מתח. כל כך הרבה זמן התעסקו החברים בשאלה מתי כבר אפשר יהיה להיפטר מהמנו ולאפסן אותו בווילת המושבעים וכשהמשימה הושלמה, במקום להשיק גביעי קוקוס כמו חיות טרף הם פונים לאכול אחד את השני.
תמיד אפשר לסמוך על שפקס שיבאס. הבחור לא מסוגל ליהנות מלראות את יריביו שוכבים על הרצפה, הוא צריך גם ללחוץ להם על העורק הראשי בצוואר עד שיירקו דם. כל נצחון מתוק הופך אצלו להרגשה זיפטית, מטונפת ומכוערת.
הקורבן התורן היתה שרון, שבסך הכל רצתה להרגיש שהיא לא (כולם ביחד) רוכבת על הגב של אף גבר בדרך לגמר. שפקס מחליט להעמיד אותה במקומה ולהסביר לה שהיא פרנואידית, ושאצלו היא לא חסינה מהדחה.
בהתחלה היא שותקת, בבוקר כשהיא קמה היא בוכה ומודיעה ללידר שהיא לא מוכנה להיות בברית עם מישהו שלוקח את כל הקרדיט. תודעה היסטורית היא דבר חשוב ביותר, ושרון עושה כאן שירות מהמעלה הראשונה לציבור.
אוי ואבוי אם באלבומי הניצחון שיופקו בסיום העונה יזכה שפקס בתואר אדריכל הניצחון בעוד שכל מה שהוא ראוי לו הוא תואר סטייליסט ההדחה.
כשהחברים מגיעים למשימת הפרס, הם מגלים שגיא זוארץ שוב רוצה לדבר ולטחון את חווית ההדחה של דן מנו. לשפקס ניתנה עוד הזדמנות להשפריץ קצת כוחניות וקפון הפגין שביעות רצון עצמית, עד שלידר קיבלה שיחת טלפון הביתה.
לאמא שלה היא מספרת שהיא מרגישה את אנרגיות החום שמגיעות עד אליה. לידר כנראה לא השתמשה מימיה בטלפון אלחוטי, בואו לא נגלה לה שהם נוטים להתחמם ולא בהכרח מהאנרגיות הנכונות או הבריאות.
כאילו לא די בכך, בשטח מפציע בכבודו ובעצמו אח של לידר ואחריו מתייצבים בני המשפחה של השורדים. או ליתר דיוק, מתייצבת מירי קפון ושואבת מהסביבה את כל תשומת הלב, זמן המסך וקצובת המילים לפרק.
כמה מילים על בני המשפחה, כי גם להם מגיע: אח של מירית נראה כאילו כל שאיפתו בחיים היא להראות כמו רפי גינת עד גיל שלושים, שפקס אוהב לקרוא לבנות שלו בשמות בנות שלוש אותיות עם י' באמצע ולאף אחת מהן לא קוראים שיר, שרון ואמא שלה גילו חוש אופנתי משובח ותיאמו את צבע החולצה עם צבע בגד הים, ואביגיל ואמה יהודית מתנהגות כמו שתי נערות קולג' בספרינג ברייק.
התגבורת המשפחתית לא משנה את יחסי הכוחות: שפקס מתברבר לכל הכיוונים, ובשבקין לוקח את הפרס ואת אחותו לארוחה.
הוא נשבר למראה העצם של כלבו האהוב אלפא ומתחיל למרר בבכי כמו אחרונת הנערות האולפנה הכתומות בימי ההתנתקות. גם שפקס נשאר מרוגש מהמפגש עם הבת שלו. מה הם הסימנים המחשידים? איבוד כושר החריזה והעלמות לשניות ספורות של הזיק המטורף בעיניים. אנחת רווחה, אפשר להשאיר את יתד העץ, הצלב והכסף הטהור בבית.
שאר האמהות חוזרות עם השורדים למחנה ובבוקר, הן מחליטות לעשות השכמה. אפילו מירית, שיודעת את כל עשרת הדברות בעל פה, קצת מחפפת במצוות כיבוד אב ואם ומבקשת מהמצלמה שמירי תפסיק לחפור. טוב, יש נסיבות מקלות, זאת לא האמא שלה. מעודדים מאיחוד המשפחות הם יוצאים למשימת החסינות בה, נתחיל מהסוף, בשבקין ניצח.
אבל לא לפני שעצבן את מירית, שעובדת חזק על טפסי קבלת האזרחות הפולנית שלה: הוא לא עזר לה לעבור את הפירמידה, אבל היא לא ביקשה והיא גם לא מצפה, אבל בכל זאת הוא בן ברית שלה.
מה שמירית לא מבינה הוא שבשבקין כבר סגר ברית עם מישהו אחר, שקורא לעצמו בכל מיני שמות: אלוהים, אלוקים, אדושם ויהווה, ככה שמאוד קשה לגבש פתק אחד נגדו. מה שכן, בשבקין צריך לשאול את עצמו בשביל מה המו"ל של הספר הנמכר ביותר מדי שנה צריך מיליון שקלים
קרטיד לעכבר העיר.
ציטוט ההודעה
