זרע הפורענות: מה לא בסדר ב"הילדים בסדר"
הבימוי מיומן, השחקניות מצוינות וכמה מהסצינות כתובות היטב. אז מה לא בסדר ב"הילדים בסדר"?
סרטה של ליסה צ'ולודנקו, "הילדים בסדר", מוכיח כי גם סרט שמתאר סגנון חיים המכונה לרוב "אלטרנטיבי" יכול לשאת מסר מסורתי ואף שמרני. אין כל רע בכך, אם הקשר בין האלטרנטיבי למסורתי והשמרני מתעלה למדרגה של אמירה אידיאולוגית בעלת נפח.
הצרה היא שבסרטה של צ'ולודנקו ("משולש מצולם", "שחייה לילית"), אף שהוא כולל כמה מרכיבים מעוררי אהדה, זה אינו קורה. ניק (אנט בנינג) וג'ול (ג'וליאן מור) נשואות 20 שנה. יש להן שני ילדים: ג'וני בת ה-18 (מיה ואסיקובסקה), שעומדת לעזוב את הבית ולעבור לקולג', ולייזר בן ה-15 (ג'ון האטצ'ינסון). ניק היא רופאה וג'ול, שכנראה נענתה לרצונה של ניק, טיפלה בילדים ולא פיתחה קריירה, ובשלב הזה של חייה, כשהילדים כבר בגרו, היא מחליטה לעבור לעסקי הגננות.
ניק וג'ול אוהבות זו את זו. היחסים ביניהן נראים הרמוניים למדי, אבל בנישואים כמו בנישואים, הכל נעשה מעט צפוי. ניק היא הדמות החזקה מהשתיים. היא המפרנסת והיא תמיד חמורת סבר ובשליטה על הנעשה סביבה. ג'ול נדמית מבולבלת יותר, אבל גם מוארת יותר וחייכנית יותר. המשבר המשפחתי פורץ כאשר לייזר משכנע את ג'וני, שכבר בוגרת מבחינה חוקית ולכן זכאית לעשות זאת, לברר מי היה תורם הזרע האלמוני שהוא אביהם הביולוגי.
"הילדים בסדר". ללא אמירה אידיאולוגית
למזלם של שני הילדים, מתברר שהתורם הוא לא פריק דוחה, אלא פול, רווק בעל מסעדה המתמחה באוכל אמריקאי טבעי, רוכב על אופנוע ונראה קול. מגלם אותו מארק רופאלו וזה בעצם אומר הכל. פול, למרות הופעתו המיומנת והסימפטית כתמיד של רופאלו, הוא הדמות החלשה ביותר בסרט. הוא אינו נסער לגלות שיש לו בת ובן שרוצים לפגוש אותו (ואולי יש לו עוד ילדים שמסתובבים פה ושם? הסרט אינו נוגע בשאלה הזאת). אף שהתסריט שכתבה צ'ולודנקו עם סטיוארט בלומברג מנסה לחשוף בדמותו רבדים נוספים (למשל, שלמרות היותו רווק מאושר לכאורה הוא רוצה להקים משפחה ושיש סדקים מוסריים בהתנהגותו החופשית לכאורה), הוא נותר דמות פונקציונלית ולא מהותית.
צ'ולודנקו ובלומברג מרשים לעצמם להתייחס לדמותו של פול במידה מסוימת של אירוניה - נדמה כי הוא מעין היפי שמתחיל להזדקן - כפי שהם מתייחסים גם לעתים לדמויותיהן של ניק וג'ול, אבל בפחות אהדה. שתי הנשים מגיבות אחרת כשמתברר להן שילדיהן פגשו את האב הביולוגי ואף מחבבים אותו. ג'ול הפתוחה והמשוחררת יותר מקבלת אותו באהדה ואף משכנעת אותו לשכור את שירותיה כדי לעצב את החצר שמאחורי ביתו. ניק מבוהלת מחדירתו של הזר לחיי משפחתה וכפי שהאירועים מוכיחים חששותיה מוצדקים.
צפו בטריילר של הילדים בסדר :
הסרט מבקש לומר שהבעיות המעסיקות משפחות "אלטרנטיביות" אינן שונות מאלה של משפחות "נורמטיביות" (ואני מתנצל על השימוש בשני המושגים המאוסים האלה) וגם אופן התמודדותן עם הבעיות האלה והתגברותן עליהן אינו שונה. משפחה היא משפחה בכל מקרה ונישואים הם נישואים גם אם הם חד-מיניים. ייתכן שהמסר הזה צריך להישמע בארצות הברית כמו ברוב מדינות העולם, אבל הטיפול בו בסרט אינו מעמיק במיוחד. בשלב מסוים נדמה כי הסרט נוטה לנוסחתיות שצדה המגמתי אינו מסווה את הממד הבנאלי שלה.
עם זאת, יש לסרט גם מעלות. יש בו כמה סצינות משפחתיות מדויקות מאוד מבחינת תיאור התנהגותן של הדמויות והדברים הנאמרים ביניהן. מוצלחת מאוד למשל הסצינה שבה ניק וג'ול פוגשות לראשונה את פול והוא מספר להן שהוא פרש מהקולג' שבו החל ללמוד יחסים בינלאומיים מאחר שהבין כי לימודים אקדמיים אינם מתאימים לו.
העובדה שפול רשם בטופס שלו שהוא לומד בקולג' יחסים בינלאומיים היתה אחת הסיבות שניק וג'ול בחרו בו להיות תורם הזרע לילדיהן ואפשר לראות על פניהן שהגילוי מדאיג אותן, גם משום שמתברר שהתורם לא היה בדיוק מה שהן חשבו שהוא, וגם משום שהם חוששות כי אולי משהו מיחסו ללימודים אקדמיים עבר בתורשה לאחד מילדיהן.
חלק ניכר מהסצינות כתובות ומבוימות באופן מוצלח ומדויק והן נעזרות, כמו הסרט כולו, בכישוריהן של שתי השחקניות המרכזיות, שמצוינות כצפוי. צ'ולודנקו היא במאית טובה מאוד של שחקניות בעלות נוכחות עזה: אלי שידי עשתה את תפקידה הטוב ביותר עד כה ב"משולש מצולם" ופרנסס מקדורמנד היתה כובשת לב ב"שחייה לילית".
הפעם יש לה שתי שחקניות בעלות עוצמה. אנט בנינג מגלמת בסרט דמות שמזכירה במידה מסוימת את זו שגילמה אשתקד ב"אמהות וילדים", סרטו של רודריגו גרסיה (גם שם היא עבדה בבית חולים וגם שם גילמה דמות חמורת סבר), אבל עבודתה בסרט של צ'ולודנקו עשירה יותר והיא משדרת רוב הזמן את מורכבותה הרגשית והמחשבתית של הדמות הסגורה למדי שהיא מגלמת. בנינג היא שחקנית נפלאה, אחת הטובות ביותר כיום.
תפקידה של ג'וליאן מור מוגבל יותר ובעייתי יותר, אבל גם היא עושה את עבודתה במיומנות. אחד ההיבטים של הופעתה, שמעורר את ההערכה הרבה ביותר, נעוץ בנכונותה לפעול בצלה של בנינג. כך מייצג הקשר המתהווה בין שתי השחקניות את מערך הכוחות המתקיים גם בין שתי הדמויות שהן מגלמות.
"הילדים בסדר". בימוי: ליסה צ'ולודנקו; תסריט: ליסה צ'ולודנקו, סטיוארט בלומברג; צילום: איגור ז'אדו-לילו; מוסיקה: קרטר בורוול; שחקנים: אנט בנינג, ג'וליאן מור, מארק רופאלו, מיה ואסיקובסקה, ג'ון האטצ'ינסו
קרדיט ל"עכבר העיר"
ציטוט ההודעה
