גיא הראלי-ההתחלה
פרק ראשון
"אני מסתבך בגדול."
נשמתי עמוק,להכניס אוויר,להוציא אוויר,להכני-
"גיא הראלי!," קראה המזכירה.
חייכתי אליה כשנכנסתי למשרד של המפקד,היא חייכה אליי בחזרה.
"אז,גיא הראלי..." אמר קול עמוק כשנכנסתי. "תסגור את הדלת."
החדר היה גדול,וחשוך.
סגרתי את הדלת ואימצתי את העיניים.
אור פתאומי נדלק והסתנוורתי.
"אוה!" קראתי וכיסיתי את העיניים.
הקול העמוק גיחך.
מצמצתי בעיניים סגורות כמה פעמים ואז פקחתי אותן.האדם שעמד מולי היה רחב,אבל לא משומן,משרירי-זרוע וחזה נפוחים.
הוא לבש חליפה,ממש כמו בסרטים.ועישן סיגר ענקי שגרם לי לקוות שאני לא נכנס לתסריט שחוק של ה"סופרנוס".
"שב." הוא הוציא את הסיגר והתרפק במקומו.מוציא עשן מהנחיריים,כמו דרקון עתיק.
התיישבתי בכיסא העור מימולו.
היו לו תווי פנים חזקים ונוקשים.לסת מרובעת,עיניים כהות מצומצמות לחריצים,שיער שחור סמיך,
וריח של טבק.
היה לו אף ישר.אבא שלי תמיד אמר שאף ישר,זה אדם ישר.
"ברוך הבא." חייך אליי ולקח עוד שאיפה מהסיגר הענקי.
הנהנתי קצרות,יכולתי להרגיש את הפעימות שלי בצוואר.תגובה ללחץ.
"אתה יודע למה זימנו אותך?" הוא התכופף ושילב את ידיו על השולחן,מועך את הסיגר במאפרה מתכתית גדולה.
"זימנו אותי?!," זה היה הקש ששבר אותי.
"שיחררו אותי מלבנון ל48 שעות," צעקתי "אני נוסע לי בכביש 449,ניידת עוצרת אותי,משהו פוגע לי בראש.אני מתעלף,כשאני מתעורר יש לי שק על הראש.הייתי בטוח שחטפו אותי!.בסוף משחררים אותי באיזה מסדרון ואומרים לי לחכות שיקראו לי להיכנס למשרד של המפקד!,כאילו זה איזה תור לרופא שיניים!"
הוא התבונן בי בעייני הנשר שלו.
"שב.ואני אסביר הכל."
לא שמתי לב שנעמדתי אפילו.התיישבתי.
"אתה כאן בגלל זה,"הוא הוציא מתחת לשולחן,שיערתי שמאיזו שהיא מגירה,דפדפת עבה מאוד,מנייר חום עתיק,בכל הסרטים הדבר הזה שימש כ...
"התיק האישי שלך," אישר האיש.
הוא פתח אותו בעמוד הראשון.
"קפצת מכיתה א' לכיתה ג'." אמר בקול עמוק, "הישג מרשים.אבל לא מספיק בשביל שנביא אותך הנה."
הוא הפך עוד עמוד.
"אבא שלך שגריר,טסת הרבה ואתה יודע חמש שפות." הוא הרים אליי את מבטו "אני צודק?"
הנהנתי בלסת קפוצה.
הוא דפדף עוד קצת,
"מאה בכל המקצועות,בגרות שיכולה להכניס אותך לפקולטה לרפואה,סיימת את הבגרויות והתיכון בכיתה ט'.הלכת לאוניברסיטה והשלמת בית-ספר לרפואה בארבע שנים."
הוא לחלח את אצבעו והפך דף.
"בגיל תשע-עשרה טיילת שנה בעולם,עבדת זמן מה עם ידיד של אבא שלך במצרים בחפירות ארכיאולוגיות,לאחר מכן טסת לאמריקה,בניו-יורק רכשת ידידים חדשים.הייתה לך חברה גויה,אבל בגלל שאתה יהודי בחרת להיפרד מימנה."
התחלתי להזיע,זה לא אמור להיות כתוב בתיק אישי.
"חזרת לארץ,החלטת שאתה רוצה להתגייס לקרבי.ההורים כעסו,בכו,לא רצו שיקרה לפלא הקטן משהו.
התגייסת,נכנסת לכושר קרבי נהדר,היית בכמה מבצעי מפתח בצה"ל,נכנסת לחיל האוויר ולמדת להטיס מסוק תוך חצי שנה,ומטוס נוסעים תוך שנה וחצי נוספות."
הוא הפך עוד עמוד.
"אתה משרת ביחידת קומנדו מובחרת למבצעים רגישים,חוזר הביתה בקושי.אבל עדיין..."
הוא סגר את התיק.
"אתה אומר למפקד שלך שאתה משועמם.שלא מיצית את עצמך."
העיניים שלו התמקדו בי,סרקו אותי מבפנים.
"תקרא לי המושיע הפרטי שלך,באתי לקיים את כל משאלות לבך."
הוא חייך אליי בציניות וקם.
"בוא."
הוא התקדם למדף ספרים והוציא אחד מהם.
פתח אותו והוציא שלט קטן.
"אוה אלוקים,אני בסרט של ג'יימס בונד?"
המפקד צחק "אם ג'יימס בונד היה יהודי."
הוא לחץ על השלט וספרייה יקרה למראה זזה.
הוא החזיר את הספר למקום.
התרוממתי והתקדמתי לכיוון הספרייה.
"גיא," אמר המפקד והביט בי "אם תבחר ללכת אחריי,אתה לא תשרת בצה"ל,ותשבע לשמור על סודיות מובטחת."
הבטתי בחור שנוצר מהספרייה,אור כחלחל זהר משמה.
"כן המפקד!" קראתי.
"זו הרוח," אמר "השם שלי זה אבנר."
"הראלי," אמרתי "גיא הראלי."
המפקד ואני גיחכנו,
ואז הלכתי בעקבותיו לעבר העתיד שלי.
ציטוט ההודעה
.
